איילת מטיילת1
New member
מס' שאלות
כבר די הרבה זמן שאני מגלגלת את ההודעה הזו בראש אבל לא היה לי זמן לסדר את הדברים כך שיבואו על הכתב בצורה ברורה, אז מבקשת סליחה מראש אם ייצא קצת מבולבל. יש לי פעוט בן שנה ושבעה חודשים (כמעט). הוא עדיין לא הולך לגן ונשאר איתי בבית, אך נפגש אחה"צ עם חברה שקצת יותר גדולה ממנו ובכלל פוגש ילדים בגני שעשועים ומשחקיות. כשהוא נולד אני החלטתי על כמה עקרונות כמו: לא צועקת עליו מנסה להסביר כל דבר סבלנית ורגועה עכשיו, אני לא אומרת שאני לא מצליחה ליישם את כל הנ"ל, במשך תקופה ארוכה הצלחתי ממש ב-100% עד שהוא גדל והתחיל להיות יותר עצמאי (בערך מגיל שנה וחודשיים). אז עכשיו הוא כבר ממש שובב, מתהלך בבית ונוגע רק במה שאסור. ואני, לאחר חודשי קריאה ארוכים בפורומים השונים, מוצאת את עצמי מנסה את כל השיטות. אומרת לא ומרחיקה אותו מהמקום, מפנה אותו לעיסוק אחר, מסבירה כמובן למה אסור לגעת ומה הסכנות ולפעמים אף צועקת (ועוברת על אחד עקרונות הברזל שלי). טוב הצעקות הן לא היסטריות, אך אם הוא ממש כמעט שובר אני אומרת לו בקול תקיף ובטון גבוה מהרגיל: "אסור לגעת פה-מסבירה גם למה- אני מאוד כועסת עליך עכשיו". הכעס שלי מתקבל בצחוק, הוא לא שם עלי וחוזר שוב ושוב על מעשיו. כאילו ה-לא שלי מתפרש כ-כן. אני מנסה שלא יהיו חפצים שמסכנים אותו בהישג ידיו, מרימה ומעלימה מעיניו כל מה שאסור לו....אך טלויזיה למשל אני לא יכולה להעלים, לנעול את כל דלתות הבית כל היום זה בלתי אפשרי ולא אחת אני מוצאת אותו בשרותים טובל את ידיו ועושה שמות. אני לא מצליחה להסית את דעתו ממה שאסור, הוא פשוט חוזר לאותם הדברים שוב ושוב עד שהסעיף עולה לי. אני מוצאת את עצמי אומרת לו הרבה פעמים "לא" ואני לא רוצה שזה יהיה כך, אבל הוא מתעקש לפנות דווקא לדברים האסורים למרות שיש לו מלא משחקים, ספרים ואטרקציות. עכשיו דבר חדש- בשבועיים האחרונים הוא למד להרביץ לי. הוא כמובן לא ראה את זה בבית או במקום אחר כי הוא לא בגן ואני לא מבינה מאיפה בא לו הרעיון. למשל אם אנחנו נפגשים עם מישהו שהוא לא ראה מזמן ואני מחזיקה אותו עלי ואומרת לאדם שמולי שלום אז הוא מיד מתחיל להכות אותי....הוא מכה בהתלהבות וצוחק....כאילו מהתרגשות שהוא פגש מישהו חדש אבל זה לא נעים לי וכואב. אני אומרת לו שזה כואב לאמא ולא נעים והוא ממשיך. אני מורידה אותו מהידיים והוא מתחיל לבכות שארים אותו שוב אז אני מבקשת ממנו שיפסיק להכות ומרימה וזה שוב חוזר על עצמו. זה קורה בכל מיני מצבים,גם כאשר משהו לא מוצא חן בעיניו, לא רק כשפוגשים אדם חדש אלא שהוא כועס עלי. אני שוב מציינת שהוא מעולם לא קיבל מכה ממני או מאבא שלו, זה מחוץ לתחום. אני מוצאת את עצמי חסרת אונים ומאוכזבת כי עשיתי הכל כדי שיהיה לי ילד נעים וקל מזג וזה פשוט לא יצא כך ואני לא מבינה למה. אני רגועה ושקטה רוב הזמן למרות שלפעמים אני ממש אש ותמרות עשן מבפנים. אז השאלות הן:
האם ההתנהגות הזו משתפרת עם הזמן, כלומר האם זה זמני?
הוא לא מדבר, יכול להיות שהוא מתוסכל מזה?
מה עוד אני יכולה לעשות כדי למנוע ממנו לעשות דברים שאסור לו ויחד עם זאת לא ליצור אווירה שלילית שכרוכה בעצבים וצעקות. אני רוצה להדגיש שהצעקות באות ממש במצבים קיצוניים כשנשקפת סכנה לחייו או שכלו כבר כל הקיצין.
כבר די הרבה זמן שאני מגלגלת את ההודעה הזו בראש אבל לא היה לי זמן לסדר את הדברים כך שיבואו על הכתב בצורה ברורה, אז מבקשת סליחה מראש אם ייצא קצת מבולבל. יש לי פעוט בן שנה ושבעה חודשים (כמעט). הוא עדיין לא הולך לגן ונשאר איתי בבית, אך נפגש אחה"צ עם חברה שקצת יותר גדולה ממנו ובכלל פוגש ילדים בגני שעשועים ומשחקיות. כשהוא נולד אני החלטתי על כמה עקרונות כמו: לא צועקת עליו מנסה להסביר כל דבר סבלנית ורגועה עכשיו, אני לא אומרת שאני לא מצליחה ליישם את כל הנ"ל, במשך תקופה ארוכה הצלחתי ממש ב-100% עד שהוא גדל והתחיל להיות יותר עצמאי (בערך מגיל שנה וחודשיים). אז עכשיו הוא כבר ממש שובב, מתהלך בבית ונוגע רק במה שאסור. ואני, לאחר חודשי קריאה ארוכים בפורומים השונים, מוצאת את עצמי מנסה את כל השיטות. אומרת לא ומרחיקה אותו מהמקום, מפנה אותו לעיסוק אחר, מסבירה כמובן למה אסור לגעת ומה הסכנות ולפעמים אף צועקת (ועוברת על אחד עקרונות הברזל שלי). טוב הצעקות הן לא היסטריות, אך אם הוא ממש כמעט שובר אני אומרת לו בקול תקיף ובטון גבוה מהרגיל: "אסור לגעת פה-מסבירה גם למה- אני מאוד כועסת עליך עכשיו". הכעס שלי מתקבל בצחוק, הוא לא שם עלי וחוזר שוב ושוב על מעשיו. כאילו ה-לא שלי מתפרש כ-כן. אני מנסה שלא יהיו חפצים שמסכנים אותו בהישג ידיו, מרימה ומעלימה מעיניו כל מה שאסור לו....אך טלויזיה למשל אני לא יכולה להעלים, לנעול את כל דלתות הבית כל היום זה בלתי אפשרי ולא אחת אני מוצאת אותו בשרותים טובל את ידיו ועושה שמות. אני לא מצליחה להסית את דעתו ממה שאסור, הוא פשוט חוזר לאותם הדברים שוב ושוב עד שהסעיף עולה לי. אני מוצאת את עצמי אומרת לו הרבה פעמים "לא" ואני לא רוצה שזה יהיה כך, אבל הוא מתעקש לפנות דווקא לדברים האסורים למרות שיש לו מלא משחקים, ספרים ואטרקציות. עכשיו דבר חדש- בשבועיים האחרונים הוא למד להרביץ לי. הוא כמובן לא ראה את זה בבית או במקום אחר כי הוא לא בגן ואני לא מבינה מאיפה בא לו הרעיון. למשל אם אנחנו נפגשים עם מישהו שהוא לא ראה מזמן ואני מחזיקה אותו עלי ואומרת לאדם שמולי שלום אז הוא מיד מתחיל להכות אותי....הוא מכה בהתלהבות וצוחק....כאילו מהתרגשות שהוא פגש מישהו חדש אבל זה לא נעים לי וכואב. אני אומרת לו שזה כואב לאמא ולא נעים והוא ממשיך. אני מורידה אותו מהידיים והוא מתחיל לבכות שארים אותו שוב אז אני מבקשת ממנו שיפסיק להכות ומרימה וזה שוב חוזר על עצמו. זה קורה בכל מיני מצבים,גם כאשר משהו לא מוצא חן בעיניו, לא רק כשפוגשים אדם חדש אלא שהוא כועס עלי. אני שוב מציינת שהוא מעולם לא קיבל מכה ממני או מאבא שלו, זה מחוץ לתחום. אני מוצאת את עצמי חסרת אונים ומאוכזבת כי עשיתי הכל כדי שיהיה לי ילד נעים וקל מזג וזה פשוט לא יצא כך ואני לא מבינה למה. אני רגועה ושקטה רוב הזמן למרות שלפעמים אני ממש אש ותמרות עשן מבפנים. אז השאלות הן:
נשמע לי שהגיע הזמן שהוא ילך למשפחתון. הוא פשוט מחפש עניין וגירויים. הוא למד לצפות את התגובות שלך, 'לא', או צעקה, הן תגובות, ובדיוק כפי שהוא מפעיל שוב ושוב את הצעצוע האלקטרוני, כך גם הוא מפעיל אותך שוב ושוב ולומד את החוקיות. הוא רגיל להיות הנסיך שלך, ומה פתאום את מדברת עם מישהו אחר. נראה לי שהוא מחפש גם חברה, אינטראקציה, תשומת לב ממוקדת בו. הוא כבר לא תינוק. הוא פשוט צריך יותר עניין. זה גם יעזור לך לכעוס פחות. ולראות איך מישהי מנוסה מתמודדת עם זה. בשנה הראשונה של יניב במשפחתון (הוא נכנס בגיל שנה), ישבתי שם המון, לומדת מבעלת המשפחתון איך לנהוג עם הפעוטות הללו. והיה הרבה מה ללמוד. איך היא אומרת בשלווה, אבל בהחלטיות, 'סנדרה לא מרשה ...', ולוקחת את החפץ למשל. לגבי המכות - תנסי, כשזה קורה בבית, להוריד אותו ממך ומיד לעניין אותו בפעילות אחרת. בנוסף, כמובן, להמליל את מה שאת חושבת שהוא 'אומר' בזה. ואני חושבת שגם, המכות הללו, הם לפעמים ביטוי יצרי של עודף קרבה. לפעמים זה פשוט כך. כך פעוטות מביעים קרבה, איטנראקציה, ועוד. אבל לפעמים, זה כי גם להם משהו פה אומר - אני זקוק לקרבה אבל זה גם לא נעים לי. אבל זה באמת פרוש בעיקר שלי.
