הזכרת לי שיחה עם אשתי מהתקופה שהתחלנו להבין שאנחנו לא נשארים
אני אפילו לא זוכר מה היה הטריגר, אבל זה היה כשנסענו על איילון בדרך הביתה ובדיוק עברנו את קיבוץ גלויות, ודיברנו על איך זה ולמה שבישראל יש את הנטייה הזו לחשוב שאם אתה דופק מישהו (או את המערכת) אז "יצאת גבר", ואם אתה לא דופק מישהו כשהיה לך צ'אנס, אתה פראייר. אני טענתי אז (ואני עדיין חושב ככה היום) שזו הסיבה העיקרית ליוקר המחיה בארץ, ולא חוסר תחרות (אם מסתכלים על שני השווקים שעליהם הישראלים מתלוננים הכי הרבה - קמעונאות ובנקים - בישראל יש משמעותית יותר תחרות מאשר בריטניה). אני לא מבין למה זה ככה, אני רק יודע שזה גרם לי להרגיש כאילו מהבוקר עד הערב אני רק עסוק במלחמות ושאי אפשר לחיות ככה.
לגבי המיסים, אתה צודק אבל זה סוג של ביצה ותרנגולת. כי בגלל הבריונות הזו, והתחושה שאם שילמת מה שאתה צריך אתה "פראייר", אנשים באמת מנסים להתחמק מתשלום מס. ואז רשות המיסים מתלבשת על כולם, ומי שעושה הכל בצורה לגיטימית בסוף יוצא הכי חשוד, כי לרשות קשה להאמין שמישהו אפילו לא מנסה לעשות תרגילים... פה (ונראה לי שזה ככה גם בארה"ב) סומכים על המילה שלך, עד שאתה מוכיח להם אחרת...
מה שבאמת תיסכל אותי כשהגעתי לכאן זה שעצרתי לרגע וחשבתי, באותו שלב הייתי 3 חודשים בבריטניה וכבר ידעתי לומר בדיוק איך המס שלי מחושב וכמה מס אני אהיה אמור לשלם באותה שנה. עד היום אני לא יכול לומר לך כמה מס שילמתי בישראל כעובד, ואני לא לגמרי סגור איך זה מחושב.