מסתבר

[ש ח ק נ י ת]

מסתבר

כל השנתיים האלה עברו במהירות שמדהימה אותי... אפילו שהייתי תפוסה בשנה הראשונה, הן עברו כלכך מהר. כלכך מהר... בגללך... בהתחלה רציתי אותך פיזית. ראתי את הגוף הזה וחשבתי: "לעזאזל, אתה מדהים". לא היית יפיוף אדיר. היית מושך בטירוף. כלכך עשית לי את זה.... עדיין לא ברור לי מה כלכך עשה לי את זה. ראיתי יפים ממך, אבל אתה פשוט... יצירת אומנות. אני יודעת מה אתה עומד לעשות, אבל עם זאת, אתה כלכך לא צפוי. אתה מתקרב, אבל לא מוכן שיתקרבו אלייך. הוצאת אותי משיווי משקל. חשבתי שראתי ועשיתי הכל. אוי....... כמה שטעיתי..... אתה עשית לי בית ספר. כמה שאני מאוהבת בך... אבל אתה?! מה אכפת לך? אתה שחקן, נכה רגשית. אף אחת לא "תנהל" לך את החיים. אתה תזיין ותלך. אין לך מושג מה הנשיקה שלך עשתה לי. שלוש שבועות הייתי בהיי רציני. וכל זה בגלל נשיקה?! בחורים לא גורמים לי אפילו להתשתעל לכיוון שלהם.וזה עוד אחרי שנשבעתי שלא אתאהב לעלולם. אבל אתה....? נישקת אותי. ומה אתה אומר אחרי שבועיים:"אני לא מעוניין". אז למה לעזאזל לשחק בי? היית חייב לתת לי את הנשיקה הזו שהטריפה לי את החושים? מה הקטע שלך!? מה היה הפואנטה בכל העניין? יש ביננו משחק כבר שנתיים. משחק אינסופי. אז הגעתי למסקנה שאני לא משחקת יותר,מתרחקת ממך, ומה קרה מזה? גרוע הרבה יותר.... מסתבר שזה רק גרם לי להתאהב בך יותר המרחק הזה.התאפקתי שלא להתסכל עלייך, ולהיות אנטיפתית כלפייך, וזה הזיז לך, אבל אני רק יותר התאהבתי. זה גורם לי לשאול, מה לעזאזל אתה רוצה ממני? כלומר חוץ מזיון שאני יודעת שאתה רוצה. כמה שניסיתי להתחמק מהעניין, הגעתי למסקנה הזו, שנשבעתי שלעולם לא אודה בה בקול, רק בלב, וכך יהיה: אני אוהבת אותך