מסתבר שאני "חוקרת ראשית" של מחקר במקום עבודתי, ולא ידעתי.
במקום עבודתי מתנהל מחקר, כעת בשלב איסוף הנתונים.
המחקר מתבשל כבר בערך שנתיים, כך שידעתי על קיומו. מה שלא ידעתי הוא שאני רשומה בתור אחת משני החוקרים הראשיים. גיליתי את זה לגמרי במקרה, השבוע.
לפני כשנתיים הבוסית שלי הציעה לי לערוך איתה את המחקר. סירבתי, כי הייתי על סף קבלה לדוקטורט וידעתי שלא אוכל להשקיע גם במחקר נוסף. הסכמתי לעזור באופן נקודתי.
מסתבר שהמסמכים להלסינקי הוגשו תחת שמי. מסתבר שזה היה הכרחי, כי הבוסית שלי לא יכולה להגיש להלסינקי ואני כן [בלי לפרט, אני במעמד הנדרש והיא לא]. כל זה הסתבר לי רק השבוע, כשעיינתי במסמכי המחקר. עיינתי בהם כי אופן ההתנהלות לא נראה לי. אופן ההתנהלות לא נראה לי כי הצוות קיטר על כך שמכריחים אותו להשתתף באיסוף הנתונים וזה מעמיס על העבודה שגם כך עמוסה. הם אמרו שהבוסית אמרה שאני עורכת את המחקר יחד איתה. עבורי זו היתה הפתעה, הלכתי לבדוק ואכן, שחור על גבי לבן.
ולא רק זה, אלא שהמחקר הוגש להלסינקי ואושר בתקופה שבה לא רק שלא הייתי בעבודה, אלא שהייתי מאושפזת ובקושי זכרתי איך קוראים לי. כך שבודאות לא חתמתי בתקופה ההיא על כלום.
כעת אני אובדת עצות. אחרי שיחת בירור, אחרי שהבוסית הודתה שאכן היא עשתה זאת "במקומי" כי "לא יכלה להשיג אותי" ו"היתה בטוחה שאשמח בכל זאת להשתתף" [אחרי שסירבתי חד משמעית] ובפועל הודתה שבלי "חתימתי" לא היתה יכולה להגיש מסמכים להלסינקי בכלל
אני ממש לא יודעת מה לעשות.
מצד אחד, הולדתו של המחקר הזה בשקר. לא חתמתי ולא השתתפתי, אני לא מנהלת אותו ועד השבוע הייתי מודעת רק לעקרונות הכלליים שלו. אני לא עובדת בשעות שבהן הוא מתקיים, הנתונים לא מגיעים אלי והבוסית שלי רק הוכיחה שוב את מה שכבר ידענו מזמן, שהיא נחש.
מצד שני, המחקר עצמו כן נחוץ בעיני [עכשיו, אחרי שלמדתי אותו לפרטיו השבוע – כי לא יתכן מבחינתי להיות חתומה על משהו בלי לדעת במדויק במה מדובר]. השלכותיו יכולות לשפר לטובה דברים בתחום עבודתי ולהועיל בפועל לאנשים.
מצד שלישי, אני לא פנויה למחקר נוסף. ממש לא. בקושי מצליחה לתמרן בין שאר מטלותי לבין הדוקטורט שלי. אבל אם אני חתומה על זה – איך אני יכולה לא להיות מעורבת בזה? ואיך אני יכולה להיות מעורבת בזה בלי לפגוע בדברים אחרים שחשובים לי יותר? זה לא מעשי, ביחוד מפני שבפועל איני נוכחת ואיני יכולה להיות נוכחת ברוב הזמנים שבהם הנתונים נאספים, כך שעשיית הדברים כראוי מוטלת מאד בספק מבחינתי. המחקר הזה גם לא קשור בשום צורה לנושא הדוקטורט שלי.
מצד רביעי, לפוצץ את זה זו בעיה רצינית. כי זה יוציא את הבוסית שלי שקרנית בפומבי. כי ההנהלה תומכת בה בבירור [זה לא האירוע הראשון שבו מסתבר לנו שדבריה ומעשיה אינם שוים, והיא מקבלת גיבוי מההנהלה גם כשברור להם שזה כך]. פיצוץ העניין לא רק ישבש לחלוטין את היחסים ויחסל את המחקר, אלא סביר להניח יעלה לי במקום עבודתי [שכרגע יקר לי מכדי לאבד אותו]. הבוסית שלי כבר אמרה שהיא מבחינתה תגיד שאני הסכמתי עקרונית, וגם אם אביא הוכחות לכך שלא הייתי כשירה להסכים באותה תקופה – היא תגיד שהסכמתי לפני כן. מילה שלי מול מילה שלה – כל העובדים יאמינו לי, ההנהלה תגבה אותה.
אני אדם ישר מאד. סרגל. אני לא יכולה לשאת את הדבר הזה, ולא מצליחה להחליט איך עלי לפעול. בפעם הקודמת שבה חשפתי התנהלות לקויה ומסוכנת במקום עבודתי זה עלה לי בקלקול יחסים עם לא מעט אנשים ובהתערבות של בית משפט כדי שלא יפטרו אותי. כך שאני כבר מסומנת מראש.
הייתי רוצה להתפטר אבל אני בכנות לא יכולה להרשות את זה לעצמי בתקופה זו.
אוף.
[גם אם אין לכם עצות, אני מניחה שלפחות תבינו למה זה מעצבן אותי כל כך].
במקום עבודתי מתנהל מחקר, כעת בשלב איסוף הנתונים.
המחקר מתבשל כבר בערך שנתיים, כך שידעתי על קיומו. מה שלא ידעתי הוא שאני רשומה בתור אחת משני החוקרים הראשיים. גיליתי את זה לגמרי במקרה, השבוע.
לפני כשנתיים הבוסית שלי הציעה לי לערוך איתה את המחקר. סירבתי, כי הייתי על סף קבלה לדוקטורט וידעתי שלא אוכל להשקיע גם במחקר נוסף. הסכמתי לעזור באופן נקודתי.
מסתבר שהמסמכים להלסינקי הוגשו תחת שמי. מסתבר שזה היה הכרחי, כי הבוסית שלי לא יכולה להגיש להלסינקי ואני כן [בלי לפרט, אני במעמד הנדרש והיא לא]. כל זה הסתבר לי רק השבוע, כשעיינתי במסמכי המחקר. עיינתי בהם כי אופן ההתנהלות לא נראה לי. אופן ההתנהלות לא נראה לי כי הצוות קיטר על כך שמכריחים אותו להשתתף באיסוף הנתונים וזה מעמיס על העבודה שגם כך עמוסה. הם אמרו שהבוסית אמרה שאני עורכת את המחקר יחד איתה. עבורי זו היתה הפתעה, הלכתי לבדוק ואכן, שחור על גבי לבן.
ולא רק זה, אלא שהמחקר הוגש להלסינקי ואושר בתקופה שבה לא רק שלא הייתי בעבודה, אלא שהייתי מאושפזת ובקושי זכרתי איך קוראים לי. כך שבודאות לא חתמתי בתקופה ההיא על כלום.
כעת אני אובדת עצות. אחרי שיחת בירור, אחרי שהבוסית הודתה שאכן היא עשתה זאת "במקומי" כי "לא יכלה להשיג אותי" ו"היתה בטוחה שאשמח בכל זאת להשתתף" [אחרי שסירבתי חד משמעית] ובפועל הודתה שבלי "חתימתי" לא היתה יכולה להגיש מסמכים להלסינקי בכלל
אני ממש לא יודעת מה לעשות.
מצד אחד, הולדתו של המחקר הזה בשקר. לא חתמתי ולא השתתפתי, אני לא מנהלת אותו ועד השבוע הייתי מודעת רק לעקרונות הכלליים שלו. אני לא עובדת בשעות שבהן הוא מתקיים, הנתונים לא מגיעים אלי והבוסית שלי רק הוכיחה שוב את מה שכבר ידענו מזמן, שהיא נחש.
מצד שני, המחקר עצמו כן נחוץ בעיני [עכשיו, אחרי שלמדתי אותו לפרטיו השבוע – כי לא יתכן מבחינתי להיות חתומה על משהו בלי לדעת במדויק במה מדובר]. השלכותיו יכולות לשפר לטובה דברים בתחום עבודתי ולהועיל בפועל לאנשים.
מצד שלישי, אני לא פנויה למחקר נוסף. ממש לא. בקושי מצליחה לתמרן בין שאר מטלותי לבין הדוקטורט שלי. אבל אם אני חתומה על זה – איך אני יכולה לא להיות מעורבת בזה? ואיך אני יכולה להיות מעורבת בזה בלי לפגוע בדברים אחרים שחשובים לי יותר? זה לא מעשי, ביחוד מפני שבפועל איני נוכחת ואיני יכולה להיות נוכחת ברוב הזמנים שבהם הנתונים נאספים, כך שעשיית הדברים כראוי מוטלת מאד בספק מבחינתי. המחקר הזה גם לא קשור בשום צורה לנושא הדוקטורט שלי.
מצד רביעי, לפוצץ את זה זו בעיה רצינית. כי זה יוציא את הבוסית שלי שקרנית בפומבי. כי ההנהלה תומכת בה בבירור [זה לא האירוע הראשון שבו מסתבר לנו שדבריה ומעשיה אינם שוים, והיא מקבלת גיבוי מההנהלה גם כשברור להם שזה כך]. פיצוץ העניין לא רק ישבש לחלוטין את היחסים ויחסל את המחקר, אלא סביר להניח יעלה לי במקום עבודתי [שכרגע יקר לי מכדי לאבד אותו]. הבוסית שלי כבר אמרה שהיא מבחינתה תגיד שאני הסכמתי עקרונית, וגם אם אביא הוכחות לכך שלא הייתי כשירה להסכים באותה תקופה – היא תגיד שהסכמתי לפני כן. מילה שלי מול מילה שלה – כל העובדים יאמינו לי, ההנהלה תגבה אותה.
אני אדם ישר מאד. סרגל. אני לא יכולה לשאת את הדבר הזה, ולא מצליחה להחליט איך עלי לפעול. בפעם הקודמת שבה חשפתי התנהלות לקויה ומסוכנת במקום עבודתי זה עלה לי בקלקול יחסים עם לא מעט אנשים ובהתערבות של בית משפט כדי שלא יפטרו אותי. כך שאני כבר מסומנת מראש.
הייתי רוצה להתפטר אבל אני בכנות לא יכולה להרשות את זה לעצמי בתקופה זו.
אוף.
[גם אם אין לכם עצות, אני מניחה שלפחות תבינו למה זה מעצבן אותי כל כך].
התגובה שלי למקרא הדברים נעה על הציר של בין להתפטר על המקום בשקט, לבין להתפטר ברעש תוך עשיית גלים סביב ההתנהלות הלקויה. לא בטוח שזו תגובה חכמה במיוחד או מועילה במיוחד (וגם לא רלוונטית לאור זה שאוליב הדגישה שהיא אינה מעוניינת לעזוב את העבודה), אבל זה מה שעלה לי בראש. ככה גם נהגתי במעט המקרים הדומים שקרו לי בעבר.