אני חושבת שאולי ההקלה
שהייתה לך בעקבות האישפוז,
ובעקבות זה שחזרת לאכול והתחלת להרגיש יותר טוב...
אולי בלבלה אותך, ואולי הקושי הזה בכל זאת הגיע אליך בהפתעה.
אני זוכרת אותך במפגש האחרון, והיה נראה שאת די שהיי. גם אם ממקום של התרגשות, יכולתי לראות איך את מאמינה בהחלמה. איך רצית להזמין משהו לאכול ולא לוותר על זה.
אצלי אישית זה היה ככה. התקופה הראשונה מביאה הקלה. הדיכאון פוחת, החרדה יורדת, מרגישים גאווה.. וגם, יש עדיין פער משקלי מסויים שמאפשר את העליה הזו בלי ממש הבוסט של ההתמודדות הקשה שמגיע האח"כ.
אני חושבת שאת צריכה לנשום עמוק, להזכיר לעצמך כמה לא פשוט מה שאת צריכה לעשות, ושתעשי את זה **למרות** שזה בכלל אל פשוט. ולמרות שזה יגרור הרבה התמודדות וקושי, וכן, עליה במשקל.
מבטיחה לך שבסוף זה מתאזן, וגם המשקל ירגיש לך יותר טבעי והגם הגוף יתאזן, וזה ירגיש לך שאת תקועה בגוף זר. ולא מתוך ויתורים אלא כי באמת תרגישי שזו את, ותקבלי את זה.
