יידיש - שפה עסיסית ומלאת הומור
והלוואי הייתי יודע אותה. נחמד שמשמרים את המסורת ונותנים כבוד לבית אבא ולתאטרון האידי. אבל לדבר יידיש בציבור - ברחוב, בתור, באוטובוס, בבנק וכו´ זה רק מדגיש את השוני. מדגיש את הרצון לא להתערות. ולכן - מגביר רגשות של ניכור הדדי. (במאמר מוסגר - נושא הלבוש גם הוא לדעתי חשוב לצורך הדגשת השוני ואני חושד שגם חלק מנושא הכשרות נעוץ בחוסר הרצון להתערות. אם אתה מדבר בשפה אחרת, לבוש אחרת ולא יכול לשבת לאכול ביחד עם הסובבים אותך, אז איך תוכלו להתידד? אבל גם זה נושא לשיחה אחרת). ונחזור לעברית. רבים מהדור השני של עולים שהיכרתי מעדיף לדבר עברית כהלכה (רוב דור ההורים כבר מבוגר מדי בשביל לקלוט שפה זרה) ואין כמו שירות של שלוש שנים עם צעירים בגילך כדי ללמוד שפה. (שלא לדבר על תרומת השירות לדברים כמו מחויבות, שותפות, חברות וידיעת הארץ). וכעת למסקנה המתבקשת - או למנטרה הקבועה כפי שבוודאי תקראי לה - בואי נקרב את הלבבות ונתרום להשתלבות קבוצות בדלניות בחברה ע"י קריאה לשירות כולם בצבא העם. עם אחד - גיוס אחד.
והלוואי הייתי יודע אותה. נחמד שמשמרים את המסורת ונותנים כבוד לבית אבא ולתאטרון האידי. אבל לדבר יידיש בציבור - ברחוב, בתור, באוטובוס, בבנק וכו´ זה רק מדגיש את השוני. מדגיש את הרצון לא להתערות. ולכן - מגביר רגשות של ניכור הדדי. (במאמר מוסגר - נושא הלבוש גם הוא לדעתי חשוב לצורך הדגשת השוני ואני חושד שגם חלק מנושא הכשרות נעוץ בחוסר הרצון להתערות. אם אתה מדבר בשפה אחרת, לבוש אחרת ולא יכול לשבת לאכול ביחד עם הסובבים אותך, אז איך תוכלו להתידד? אבל גם זה נושא לשיחה אחרת). ונחזור לעברית. רבים מהדור השני של עולים שהיכרתי מעדיף לדבר עברית כהלכה (רוב דור ההורים כבר מבוגר מדי בשביל לקלוט שפה זרה) ואין כמו שירות של שלוש שנים עם צעירים בגילך כדי ללמוד שפה. (שלא לדבר על תרומת השירות לדברים כמו מחויבות, שותפות, חברות וידיעת הארץ). וכעת למסקנה המתבקשת - או למנטרה הקבועה כפי שבוודאי תקראי לה - בואי נקרב את הלבבות ונתרום להשתלבות קבוצות בדלניות בחברה ע"י קריאה לשירות כולם בצבא העם. עם אחד - גיוס אחד.
