ועוד הערה על אחת הטענות שהופנו כאן
המרכז הפוליטי בישראל כבר שנים מכריע את הבחירות בישראל. הוא זה שבחר את אהוד ברק, הוא זה שהחליף את ברק בשרון, ופי כמה הוא זה שבחר את שרון שוב ב-2003 עם 38 מנדטים. זהו לא האלקטורט הרגיל של הליכוד. קולות השמאל והימין הם פחות או יותר שווים. החלק בעם שמכריע מיהו ראש הממשלה - לכאן או לכאן, בין אם לימין (נתניהו, שרון) ובין אם לשמאל (רבין ז"ל, ברק יבדל"א) - הוא מרכז המפה. זה בלט במיוחד כאשר הליכוד, שעם בנימין נתניהו ב-1999 לקח 19 מנדטים, השיג עם שרון 38. מה ההבדל? ההבדל הוא שהרוב - המרכז הפוליטי - ראה בשרון מנהיג יציב, אחראי, פרגמטי, שמסוגל לנהל את העניינים באחריות. העם בחר את שרון ולא את הליכוד. (וראוי לזכור את קמפיין "מחל זה שרון", שהעלה הליכוד סמוך ליום הבחירות כדי למנוע מאנשים להצביע למפלגות אחרות שהבטיחו כי "יתמכו בשרון לראשות הממשלה"). העם כבר שבע שנים דורש ממנהיגיו להתמרכז, ולכן העם נוהר בהמוניו כיום לקדימה. קדימה היא למעשה, בית פוליטי לציבור רחב מאוד בעם שהבין כי השמאל הלך שמאלה והימין הלך ימינה, ובאמצע יש ואקום. כמו בתהליכים רבים, העם הקדים את הפוליטיקאים, רצה מפלגת מרכז עם אידיאולוגיה מדינית (מה שלא היה בשינוי) ולהערכתי זו הסיבה ששרון עזב את הליכוד והקים את קדימה.