מספר שאלות

[dizz]

מספר שאלות

1. בצירוף המילים "ערפילי בוקר", האם ה"פ" צריכה להיות דגושה או רפויה ?

2. בצירוף המילים "יציבות הרגליים", האם האות התחילית "י" במילה "יציבות" צריכה להיות מבוטאת כמו צירה / סגול או כמו קמץ / פתח ?

3. במילה "מחשבותייך", האם ה"ש" צריכה להיות מבוטאת כמו צירה / סגול או כמו קמץ / פתח ?

תודה רבה

 

[trilliane]

מספר תשובות

1. עַרְפִילֵי־ [פ"א רפה, ברי"ש שווא מרחף]
2. יַצִּיבוּת [בצורת הנפרד וגם בסמיכות; פתח לא נחטף]
3. מַחֲשְׁבוֹתַיִךְ – אבל אני לא כ"כ בטוחה כאן בניקוד; בעיקרון 'מַחֲשָׁבָה' מנוקדת כשהחי"ת בחטף פתח אף שזה שווא נח; בנטייה הקמץ תחת השי"ן נחטף, כמו ב'מִלְחָמָה' (מִלְחֲמוֹתַיִךְ) אבל בניגוד ל'מלחמה' ששם החטף אכן מייצג שווא נע, ב'מחשבות' הוא מייצג שווא נח, ואז נוצר מצב מוזר של חטף שאחריו שווא נע...

נמתין לתשובה, מישהו ודאי ידע לענות בבוקר.

 

[איתי שלר]

הערה:

1. עַרְפִֿלֵּי־ (נשמט לך הדגש מהלמ״ד). ואכן הפ"א רפויה.
3. מַחְשְׁבוֹתַיִךְ. חי"ת בשווא נח. שי"ן בשווא נע (נהגה היום כתנועת e).

 

[trilliane]

תודה!

1. נכון

3. ההיגיון אומר שצריך להיות שם שווא נח, אבל לא הצלחתי למצוא לכך סימוכין (אם כי בדיעבד, עכשיו, מצאתי דוגמאות נטייה במקרא... לא יודעת למה לא חשבתי לחפש שם

); פשוט אותו ההיגיון אומר לי שהשווא הנח יהיה לאורך כל הנטייה – מה הטעם להשתמש בחטף מלכתחילה? אני מבינה שזה הניקוד שירשנו מהמקרא, אבל איכשהו הייתי מצפה שהאקדמיה תסדר ותאחיד, או משהו...

 

[nevuer]

נדמה לי שאפשר גם לנקד

מַחְשָׁבָה - ראי כאן הערה 3 (אמנם אי אפשר להסיק מההערה בוודאות לגבי "מחשבה" דווקא, אבל זה נראה לי סביר).
אגב, למיטב ידיעתי לא ייתכן רצף של שווא נע ואחריו שווא (נח או נע). לעניין זה חטף שקול לשווא נע.

 

[trilliane]

עקרונית כן, מעשית "ויש שנוהג ניקוד אחד"

והתרשמתי שכך המצב ב"מחשבה" (אף שכולם הוגים בשווא).
לגבי החטף, זו בדיוק הייתה הבעיה שלי – מצד אחד "דין חטף כדין שווא נע" ומצד שני זו אמירה קצת מוזרה כשהוא מחליף שווא נח, קל וחומר כשניתן להחליף אותו בשווא נח... יש בזה משהו מגוחך.

 

[איתי שלר]

חטף

חטף מחליף שווא נח באות גרונית רק כשאפשר. כשהאילוצים אינם מאפשרים זאת הוא נותר נח. למשל כשהוא בא לפני שווא הוא לא יכול להפוך לחטף (כי עיצור+תנועה חטופה נספחים לעיצור ולתנועה מלאה העוקבים כחלק מההברה).
דוגמא אחרת היא כשהשווא הנח בא לפני בכ"פ כדי להשאירן דגושות מותירים לעתים את השווא הנח. למשל מעְבּדה.

לגבי ניקוד 'מחשבה'. מצורף קובץ.

 

[trilliane]

נכון; אבל אם יש אילוצים חלקיים בהמשך הנטייה

למה להחליף מלכתחילה רק באופן חלקי? זה מה שלא ממש ברור לי.
לגבי מעבדה – מוכר וידוע; מזכיר לי את סוגיית המחבת (מחֲבֿת או מחְבּת – כך או כך אי אפשר לנקד לפי ההגייה

).

לגבי מחשבה – מעולה, תודה. נראה שאפילו האקדמיה לא מקפידה על אחידות...

 

[איתי שלר]

אילו

אילו ישבה האקדמיה ללשון בימי קדם והחליטה על כלל הוספת החטף לאות גרונית היה צדק בדברייך, וכנראהלא היו משנים לחטף רק באופן חלקי. אבל סביר להניח שהחטף במקום זה בא באופן טבעי לפי החוקים הפונולוגיים הקדומים, והחוקים האלה הם שהביאו לחיטוף במקום שאפשר ולא בנטיות שאינן מאפשרות זאת.