אני אסביר את עצמי
אתחיל בהסבר קצר ואסיים בהסבר גדול. ראשית, שיטה גמל שלמה דרומי בניגוד לשיטות האחרות שהזכרת, הינה שיטה שלמה. למה אני מתכוון? ירון בנימיני, לפחות מתוך מה שהוא עצמו הסביר לי, מלמד מספר שיטות כדי ליצור מכלול שילמד את החניכים שלו מיומנויות חופפות\משלימות. הלאמה פאי (אם אני לא טועה זה סגנון עגור לבן שהוא מלמד) הוא הבסיס יחד עם גוג´ו ריו (אם אני טועה אנא לתקן אותי!), ההמשך לתנועות הקצרות והחזקות של הנמר וכן הלאה... כל זאת כדי למצוא כיוון מתאים לכל חניך בנפרד. זו דרך הוראה יפה ששימשה שנים במנזרי הלחימה (אני קצת מטיל ספק באיך זה אצל ירון
אך ורק מתוך צפיה במספר מועט של שיעורים. דעתי אינה מוסמכת\מקצועית מספיק). עד כאן לגבי מערכת חלקית. גמל שלמה דרומי הספציפי, או ג´וקלאם גי טונג לונג פאי (סגנון גמל שלמה של מקדש יער הבמבוק), הינו מערכת המתחילה מצעדי הבסיס, עוברת לשילוב תנועה עם תצורת גוף (Body posture) וממשיכה להפעלת כוח, כל זאת תוך שימוש במוטיבים מובהקים של הסגנון עצמו תוך ייבוא טכניקות ספציפיות מתוך סגנונות אחרים שהוטמעו בשיטה בסה"כ 300 שנות קיומה, וזה לא הרבה, כגון עבודת רגליים של הקוף או טכניקות ידיים של נחש. (שואף אויר

) מה שאני מחפש הוא דבר להשלים את הטכניקה הדרומית. אני מאמין גדול באפליקציות של הגו´קלאם, מה גם שברוך השם יש לנו מאסטר חי, נושם ומתפקד שמציב לנו אתגרים יום ביומו בחידוש והשתנות, אז אין לי מה לדאוג

. מצד שני, אני יודע שחשיבה חד-מימדית בדר"כ פוגעת במתרגל, וכן שכל הבכירים בשיטתי הגיעו עם ידע קודם באמנויות לחימה אחרות. אני לא רוצה לקפוץ באויר או להניף רגליים (חמש שנים של סגנון דרומי הוציאו לי כל חשק להרים רגל מעל לגובה המותן

), אבל אני כן רוצה לדעת ליצור מרחב מוגן גדול יותר משל המנטיס, כדי להגדיל ראש גם אם לא כדי להשתמש בקרב. מה שנקרא לאמה בוק-הוק של צחי שוחט (עגור לבן טיבטי) הוא מקסים, אבל לא בשבילי. ווינג-צ´אן קרוב מדי לג´וקלאם (פושינג הנדס\סטיקי הנדס הן טכניקות אחיות, למשל), טכניקות יפניות לא מדברות אלי (גם בגלל הפילוסופיה מאחוריהן, ובשבילי אי אפשר להפריד בין האמנות לפילוסופיה) בעיקר בגלל הבדלים עצומים בטכניקה (מספיק שהאגרוף יוצא בדרך שונה לחלוטין), ובריחים\הטלות זה פחות מה שאני רוצה ללמוד (למרות שאבי מולידי הוא קיו 1 בשוטוקאן וחסיד אייקידו מושבע). לכן אני פונה לסגנונות סיניים: שינג אי עוד לא ראיתי, כמו כן בה-גווה ודמיהם (אני בשלבי שחרור מהצבא ועוד לא היה לי זמן). טאי צ´י זה מדהים, אבל צ´י-קונג אני כבר עושה כחלק מהג´וקלאם ואין לי רצון לגשת לטאי-צ´י. לכן אני בוחן סגנונות קונג-פו. אני בפירוש לא מאמין שיש מישהו שמלמד סגנון דרקון כשיטה מלאה (אם יש מישהו כזה, יקום ויאמר!), וסגנון השיכור משך אותי הרבה זמן בגלל האתגר האינטלקטואלי והפיסי בלמידתו, וכן העבודה עם שיווי משקל משתנה וגבהים משתנים. סלח לי אם התשתי אותך. תודה על ההקשבה.