רק להערה שלך לגבי,
גם אם הייתי הרבה שנים במערכת,
לא פחדתי להחליט גם על דברים שראיתי בהם ערך,
חוזר מנכ"ל מחייב, אבל גם בכל בתי המשפט--יש חוק כתוב, ועו"ד מוצא את הלקונה,
ומצליח באמצעים שונים להראות שהיה באג.
וקצת מעצבן לראות איך דמם של המורים מותר--
לא מעליבים אותם, הם צריכים להתעלות מעל היותם בני אדם.
אולי כשמנפנפים בחוזר ובנייר הכתוב, זה לא מעליב בכלל זה ממש אבל ממש בתמימות--כמה מעושה ולא מכבדת האמירה הזו.
ואני מבקשת לברר איתך, כמי שהיתה במערכת הרבה שנים--
מה היתה כותבת המתלבטת (היא כמשל, ולא כפרסונה כאן)
לו הייתי אומרת לה--אז בואי נוציא את הבת שלך מהמבדקים/הכתבות/וכו'
כי לה יש בעיה, היא לא מסתדרת כל 32 הילדים האחרים אפילו שמחים עם זה,
זה בדיוק 10 דקות שהם כותבים, לי זה נותן אינדיקציה למי קשה
מי יודע ואצלם זה שעשוע.הבת שלך אולי כדאי לבדוק למה.
אהה אז האמא לא נעלבת.
כל ההורים פוחדים, המורים מנוולים--חסרי רגש.--דייייייי, זה די נמאס.
תסתכלי על התלונות הנוספות--
אמי ז"ל אמרה משפט חכם--"חולה איך שלא תשימו אותו כואב לו וצועק אייי"
התלמידים הסבירים (מהמוצלחיםביותר, ועד לחלשים)
כולם מצליחים להתמודד עם דרישות המערכת ולא שאין מקום לשיפורים, ולא שהכל טוב,ולא שכל הצוות מעולה, אבל לכתוב אוי וי בגלל שהיית במערכת,
אל תכתבי שכדאילא לתקוף את המורה אלא לעזור לבת שלך--זה כ"כ מאכזב.
אז תשמחי אני כבר לא במערכת די הרבה שנים,
ומענין אבל התלמידים שלי וההורים שלהם שמחים איתי עד היום,
ואגלה לך שבלויה של הבת ובשבעה שלי הגיעו רבים מהם.
אז כנראה עשיתי כמה דברים טובים בכ"ז.
ועוד מילה--תתפלאי הייתי בן אדם רגיש ואכפתי למרות שהייתי במערכת--ונשארתי כזו--ומורה הוא גם בן אדם--אז הוא נעלב, תשתדלו לא להעליב אף אחד גם לא מורים.