מספר דברים:

[nickname2]

מספר דברים:

על התרומה: אוקיי, אני מוכן לקבל את זה, אם לא הייתי מגמגם כן אולי לא הייתי חושב על מהות החיים, אולי לא הייתי רגיש, לא הייתי שם לב ומחפש את החשוב באמת (mico24). אם לא הייתי מגמגם לא הייתי בוגר לגילי, לא הייתי מכיר את עצמי, יודע מה טוב לי ומה אני רוצה (shoshyyy). זה הרבה מאוד אולי, הרבה מאוד אם אבל בואו ננסה לחשוב לרגע כמה הייתי מרוויח אם.... הייתי מדבר נורמלי. לא הייתי צריך לפחוד לדבר, לחשב כל דבר, כל משפט, כל מילה, כל אות, כל סיטואציה זה המון לחשוב, לחשוב, לחשוב, לחשוב - זה מעייף. לא הייתי צריך לסבול את כל הבאלגן הזה, התסריט הזה, הבושה, הפאדיחה לחשב כל פיפס בחיים כאילו חיי תלויים בזה. אני יכול לכתוב פה ספר שלם על הרווחים, על החיים הנורמלים אם לא הייתי מגמגמם אבל אתם יודעים כמה תרוויחו אם לא... הייתם מגמגמים. הרווח גדול על ההפסד. ועוד משהו.. זה נכון, הגמגום מעצב לנו את האישיות כמו עוד מספר דברים, כמו פאזל מלא חלקים שמשלימים בסוף תמונה שלמה. הגמגום בהחלט הוסיף לי כמה תכונות והבטים לאישיות אבל.. אני סומך על האופי שלי, אני אהיה רגיש דיו גם מבלי לגמגמם, אני אדע בדיוק מה טוב בשבילי, לא הייתי "מתעסק בשטויות כמו אחרים" הייתי פשוט אני בזכות עצמי רק בלי דבר אחד... בלי הגמגום - שתרם לעיצוב אישיותי אבל הוא לא הפטיש היחידי שמפסל את הפסל הזה שנקרא האישיות שלי. אנחנו מדברים על הגמגום בתור משהו מאוד מרכזי בחיים שלנו, זה נכון, אבל אני לא מוכן שהוא יקבע לי איך לחיות. אז מנכ"ל איטנל מגמגם, נו אז? אז זה אומר שגם אני יכול? אם הוא מגמגם והוא הגיע לאן שהוא הגיע אז זה אומר שגם אני יכול? אולי, אבל אני צריך לסמוך על עצמי בדברים האלה, כן זה מאוד מעודד לשמוע את זה אבל הוא הגיע לאן שהוא הגיע בזכות עצמו. לי במקרה יש ביטחון עצמי גבוה, זה בטח לא בגלל שאני מגמגם, כי זה פשוט אני. שושי יכולה לקום באמצע השעור ולדפוק נאום כי היא לא דופקת חשבון, מישהו אחר לא יכול. למה? כי שושי זאת שושי, בל זאת בל, פוליקר זה פוליקר ויצאפן זה יאצפן רק שלו יש תוכנית בערוץ 3 (אין קשר אני יודע). כל אחד זה מי שהוא. על הקבלה: אני לא יודע איך אתם מגדירים את המילה "לקבל", "קיבלתי את הגמגום", "הגמגום הוא חלק ממני". נכון הוא חלק ממנו, חלק בלתי נפרד, כולנו בעצם קיבלנו אותו, הוא שם, הוא היה שם תמיד, כנראה שאתה חיי בהכחשה אם עדיין לא קיבלת את זה שאתה מגמגם. אבל מה אתם עושים עם זה? אה אוקיי, אני אדם מגמגם, מעכשיו אני באמת לא הולך לדפוק חשבון, תעצרו את הרכבת אני הולך לגמגם, הנה אני בא במלוא הדרי, פאק על העולם אני פותח את הפה, אני יודע שאני הולך לגמגם, ולא אכפת לי כי... קיבלתי את הגמגום, הוא חלק ממני(?). ממש לא, אני לא מוכן לקבל אותו, למה שאני יסבול? עכשיו כל החיים שלי אני אחיה בפחדים לדבר כי... הגמגום הוא חלק ממני וככה זה ישאר. מי מוכן לחיות את החיים שלו ככה? לא להרים ידיים

 

[hanhan003]

זה מה יש

לאדם יש תכונה להסתכל על הפגמים של עצמו ולחשוב שאלו הם הפגמים הגרועים ביותר. לא חסרים פגמים באנשים. אני בטוח שאם היית בא לדוגמא לאדם צולע הוא חושב שצליעה זה פגם גרוע מגמגום וכך הלאה. אתה חושב שאם היית מדבר מושלם היית כובש את העולם. זה לא כך, מרבית האכלוסיה מדברת טוב איזה אחוז מהאוכלוסיה באמת מצליח בגדול, בודדים. כדי להצליח בגדול אדם צריך עוד כמה תכונות. לפי דעתי אדם מגמגם יכול להגיע לדברים העיקריים בחיים. ללמד מקצוע להתפרנס להתחתן להוליד ילדים. זה לא דבר מובן מאליו לגבי אנשים עם מוגבלויות אחרות. חג שמח לכל אנשי הפורום

 

[avi9]

מספר נקודות, למרות שדשנו בהם

1.יש לך כושר הבעה מעולה. 2.הגימגום הוא פגם,מום,מגבלה,איך שלא נקרא לה.כולנו הינו משלמים כל מחיר להרפא ממנה.לרובנו,המיגבלה הזאת תרדוף עד הקבר(אלא אם ימצא הגן,או תרופת פלא). 3.ניתן להוריד באופן קיצוני את המגבלה,תלוי בכח הרצון ובאופי(בל דוגמה לכך). 4.ניתן להגיע להישגים אף במקצועות הדרושים דיבור בטלויזיה ויש עדויות חיות לכך. 5.אין לעשות אידאליזציה מאחר ורובנו המכריע סובל מכך ועלינו להחליט לקבל את עצמנו עם המום הזה,וזה מום! 6. בעיתנו הגדולה ביותר הוא החשש כיצד הסביבה תקבל אותנו כשנתחיל לגמגם! לכולנו חשובה מאד קבלת הערכה מהסביבה,וכאשר נראה מבטי רחמים על פני הסובבים אותנו,זה כמו תקיעת סכין בגופנו. 7.בשנים הראשונות בחיי כמגמגם בוגר,שנות העשרה והעשרים,הכחשתי את הגמגום,הסברתי לעצמי וחברי הבינו כי מדובר בגימגום הנובע מהתרגשות.ההכחשה גורמת להמנעות מדיבור,כדי לא לגמגם וכך נכנסים למעגל ללא מוצא. 8.את צעדי הראשון לטיפול עצמי עשיתי כאשר היה עלי לתת מצגת. עמדתי ליד הלוח, מולי ישבו כ 20 מהנדסים,חלקם חדשים שהגיעו למצגת ולא הכירו אותי,חלקם מהמפעל שלי,כולל הממונים שלי. ניסיתי לפתוח את הפה ולא הצלחתי,נכנסתי לחרדה.הבנתי כי עלי לעשות צעד דרסטי,אמרתי ,תראו יש לי בעיית דיבור,אני מקוה שנספיק לגמור לפני יציאת ההסעות מהמפעל.עדין נמנעתי מלומר את המילה גימגום! היה לי מעצור! אולם לאחר שאמרתי זאת, חשתי הקלה אדירה,והמצגת עברה באופן סביר בהחלט. 9.מנסיוני האישי,מאחר ואני נחשב כמומחה בתחומי,אני מוערך על ידי עמיתים וממונים ואני נשלח למשימות יוקרתיות למרות הגימגום.כאשר הממונים שמים על כף המאוזנים את בעית הגימגום מול שליטתי בנושא. 10.אני יודע כי מאחורי גבי, יש המתבדחים על גימגומי.בעבר,בצעירותי,שברתי כסא על ראשו של אחד כזה. כיום, הבנתי כי אלו הם החיים.גימגום הוא נושא ללעג,יש בדיחות על מגמגמים,חיקויי מגמגמים.לנו זה מאד כואב,אולם לא נוכל לחנך את העולם וכאשר נשלים עם הליגלוג ולא נתיחס אליו ונקבל את עצמנו וסביבתנו בפרופורציות הנכונות ונבין את אפסיות החיים, נבין כי החיים קצרים מדי מכדי להקדישם לרחמים עצמיים,נראה מגמגמים מצליחים ונבין שהכל תלוי בנו. 11. חבל שפורום כזה לא היה בצעירותי.לדעתי יש לו תרומה חשובה מאד.

 

[אורית71]

מקסים

מה שכתבת פשוט מקסים

 

[stkachov]

אני לא יודע איך להסביר את זה

אבל לי נראה שדווקא הגמגום מחזק אותנו. דווקא בגללו אנחנו לא עושים לעצמנו הנחות. דווקא בגלל הגמגום אנחנו נחושים בדרכנו להצליח. להוכיח לעולם שאנחנו לא פחות טובים מהם, ואפילו טובים יותר. זה ידוע שאדם שמאבד אחד מחושיו, שאר החושים מפותחים אצלו במידה גדולה יותר מאצל אנשים אחרים. כך הוא למעשה "מכפר" על העדרות החוש שאין לו. אולי זה מה שהגמגום עושה לנו, מחזק אותנו בדברים אחרים. למשל אם לא הגמגום אולי כוח הרצון שלנו להצליח ולהראות לעולם שהצלחנו למרות הגמגום לא היה כה גבוה אילולא הגמגום. אולי ללא הגמגום לא היינו נעזרים כל כך בכל הקשור לאינטרנט, וכך היינו פחות נחשפים לעולם של הטכנולוגיה, המדע וההשכלה. ואפשר לחשוב עוד על דברים אחרים. אני לא אומר שגמגום זה בעצם דבר טוב. אבל לפי דעתי כל דבר רע בא על חשבון דבר רע אחר. לכל אדם יש את הפגם שלו, את הדבר הרע שלו. כמובן היה הרבה יותר קל לכולנו אילו חיינו במדינת המגמגמים, בה כולם היו מבינים אותנו והגמגום לא היה בכלל פקטור בחיי היום יום. אבל זה לא המצב, ועלינו להלחם על שלנו כאן ועכשיו, ולא לוותר לאף אחד, ובמיוחד לא לעצמנו. הדוגמא שבל ציינה באחד השרשורים, על כך שבאים לסופר לקנות 100 גרם גבינת עיזים, ולבסוף יוצאים עם קילו סקנדינבית, היא כל כך נכונה ומתסכלת. אני תמיד כשעושה קניות עם אמי, אני אומר לה מראש מה לקחת במעדניות, וכך חוסך לעצמי את הטרחה. אבל מה שבל כתבה גרם לי לחשוב למה בעצם אני עושה זאת. ואכן אתמול הייתי בסופר והחלטתי שזהו אני לא מוותר לא למוכרת, לא לעצמי ובמיוחד לא על הסקנדינבית שלי(הגבינה, למי שהבין אחרת

). אז מה יקרה אם אני אגמגם, יפול העולם??? באתי, אמרתי, לקחתי. זהו. לכאורה זה נשמע דבר טפשי(במיוחד ללא מגמגמים), אבל לי זה היה חשוב. גם אני חושב שהפורום יכול מאוד לעזור ולתמוך בעניינים הללו. לשם כך הוא נועד. חג עצמאות שמח

 

[spidergirl]

זה מצחיק שהזכרת את המעדניות

גם אני ראיתי בכך קושי פעם. אבל תגידו - למה לא להצביע על הגבינה וזהו? (רק אם זה לא יוצא מהפה). לוותר? בחיים לא, רק להשיג בדרך שונה. ובקשר ללהלחם: כמו שאם יש לי מצב רוח ממש רע, אני לא אלך לעבודה באותו יום, ככה יש ימים קשים עם הגמגום. להלחם, אבל לא עם ראש בקיר. הגמגום לא חיזק אותי בכלום לדעתי. הוא הבעיה היחידה שאני לא סובלת אצלי למרות שהוא גרם לי הרי מעט נזק בחיים.

 

[mico24]

אתה מתמודד עם הדילמה של כולנו..

אם לא היינו מתחבטים בכל הדברים האלה, לא היינו בפורום הזה בכלל. הקטע הקשה ביותר זה להשלים עם הגמגום, ונראה שלרוב האנשים פה יש את הבעיה. להשלים, הכוונה ללמוד לחיות איתו בשלום, לא להלחם איתו, לא לפחד ממנו, ולהפסיק לחשוב "מה היה אם.. , רק אם לא הייתי מגמגם.. , אם רק הייתי כמו כולם.. " המחשבות האלה הורסות את הבריאות, מכניסות לדיכאון, ולא נותנות לחיות. אני למשל נלחם איתן יום יום בעזרת הגיון בריא וחשיבה חיובית במקום שלילית. זה לא יעזור לחשוב "אם .. ואם.. ואם"! זה לא יעזור להתרפק על העבר ולקוות שיום אחד "תרפא" מזה באורח פלא, כי זה לא יקרה. כל המחשבות האלה לא עוזרות, רק מזיקות! הן ממלאות לך את הראש כל היום, ואתה עסוק רק בזה, ורואה איך החיים עוברים מולך, ואתה לא מנצל 10% אחוז מהם, כי אתה חושב כל כך הרבה... (זה כתוב בגוף שני, אבל זה עליי) נראה שיש לך,לי ולרבים מחברי הפורום עוד דרך ארוכה עד "השלמה" אמיתית עם הגמגום. אבל אין ברירה, אין דרך אחרת. בכל מקרה, אפילו אם תשפר את השטף ב-90%, אפילו אם תדבר ולא תשים על אחרים, הוא תמיד יהיה שם, מחכה שתראה חולשה, מחכה שתיפול, אורב לך בפינה. זאת מלחמה, שלא נגמרת, כל יום קרב, ולא חייבים לנצח בכל הקרבות, כדי לנצח במלחמה כולה! רק אם נהיה חזקים, רק אם לא נכנע לפחדים ולחששות שלנו, רק אם נפסיק לפחד מאנשים, ממצבים, מעצמינו ולחשוב "מה היה אם.. מה יהיה אם..", ונחזק את עצמינו מנטלית יום יום, שעה שעה, רק אז יש לנו סיכוי..

 

[b e ll]

אחלה! ומה עכשיו?

מה אתה מתכוון לעשות עכשיו? שמחתי לקרוא את הודעתך! כל הכבוד. הגעת לתובנות הנכונות שמאפשרות התמודדות.

 

[nickname2]

מה עכשיו?

שאלה טובה, הקטע הוא שאין לי מושג איך לענות עליה. בדיוק כמו שאין לי מושג איך אני יכול לטפל בעצמי כשאני בצבא ולא מוצא ת'זמן לשום דבר. ובטח ובטח שלא לקבוע תורים אצל מומחים למינהם מכל מיני חורים בארץ ע"ע ברברה דם, הדסה וכו'... אם מישהו מביא אותה בגאדג'ט של "ערכה למגמגם המתקדם" אני אשמח אם ייצור איתי קשר

 

[b e ll]

אתה יודע שלהתעורר מחר בבוקר

ולא להיות מגמגם - זה לא יקרה בגלגולך הנוכחי. ואף אחד לא יעזור לך אם לא תעזור לעצמך קודם כל. אני מבטיחה לך שאם לא תפנה אתה לטיפול, הטיפול בוודאי לא יתיצב לפניך לומר לך אני פה! (אפילו לא הערכה למגמגם המתקדם מבית היוצר של מכושפות או הוגוורטס) זה הכל שאלה של סדרי עדיפויות. כשתמצא ת'זמן לטפל בעצמך, לקחת אחריות על חייך - אאחל לך בהצלחה.

 

[shoshyyy]

זה באמת נכון ....

לא קל לפתוח ת הפה ולדבר ... ולהגיד בדיוק מה שרוצים ולדעת שאתה הולך לקבל מבטים של ... "מה ??? מה הוא אמר ? על מה הוא מדבר ?" זה לא קל. ובקשר למה שרשמת ..אני אישים מכירה הרבה אנשים "נורמליים" , שדיבור לא קל להם.הייתה לי פגישה עם סטודנטית לקלינאות תקשורת ותופתע דיברנו על זה שלמחרת היא הייתה אמורה להגיש עבודה והיא כל כך פחדה מלהציג אותה. פחדה מלפתוח את הפה ולא לדפוק חשבון ! היא הריצה סרטים ... ודאגה. מה אני רוצה להגיד בזה ? אני לא ממש יודעת. אולי שזה קורה לכולם... לנו מהיבט מאוד שונה ... ויותר רגיש .