התקווה שבתוכי
New member
מסע
אני יודעת שאני לא כותבת ומגיבה פה בכלל, נעלמתי לחלוטין גם לעצמי.
אני מרגישה שאני בתוך ערפל דליל, אני רואה דברים מבחוץ אבל במעורפל. העיבוד הפנימי של עצמי מתקיים בשיא העוצמה, ואני נכנסת לקרביים בלי רחמים. אני מרגישה שפירקתי את עצמי לגורמים, ורק עכשיו אני מתחילה לבנות את עצמי מחדש. אני מאמינה שאני עוד אגלה על עצמי המון דברים חדשים, חלק אני אוהב וחלק לא.
אני קיבלתי כבר שאני ״אחרת״ מכולם, רואה את העולם במשקפיים אחרות.
אני רואה חלק מחולשותיי, מהפגמים שיש לי, ואני מקבלת אותם באהבה. הפסקתי לנסות להוכיח שאני ״בסדר״ ו״כמו כולם״. אני מתחברת לדברים אחרים מהסביבה שלי, ואני לא נלחמת בזה יותר.
אני הבנתי את חלק מהמניעים לדברים שאני עושה, את הרגשות שנלווים להכל. ראיתי שאפשר ומותר להרגיש הכל.
ולמדתי לזהות משהו חדש, ״שקט״ , שקט פנימי אמיתי, וזו הרגשה כל כך טובה, כל כך שלמה.
אני לא יודעת אם המסע שלי לקראת סיום, אולי בכלל רק התחיל, אבל אני יכולה להגיד שאני נהנית מהדרך.
אני יודעת שאני לא כותבת ומגיבה פה בכלל, נעלמתי לחלוטין גם לעצמי.
אני מרגישה שאני בתוך ערפל דליל, אני רואה דברים מבחוץ אבל במעורפל. העיבוד הפנימי של עצמי מתקיים בשיא העוצמה, ואני נכנסת לקרביים בלי רחמים. אני מרגישה שפירקתי את עצמי לגורמים, ורק עכשיו אני מתחילה לבנות את עצמי מחדש. אני מאמינה שאני עוד אגלה על עצמי המון דברים חדשים, חלק אני אוהב וחלק לא.
אני קיבלתי כבר שאני ״אחרת״ מכולם, רואה את העולם במשקפיים אחרות.
אני רואה חלק מחולשותיי, מהפגמים שיש לי, ואני מקבלת אותם באהבה. הפסקתי לנסות להוכיח שאני ״בסדר״ ו״כמו כולם״. אני מתחברת לדברים אחרים מהסביבה שלי, ואני לא נלחמת בזה יותר.
אני הבנתי את חלק מהמניעים לדברים שאני עושה, את הרגשות שנלווים להכל. ראיתי שאפשר ומותר להרגיש הכל.
ולמדתי לזהות משהו חדש, ״שקט״ , שקט פנימי אמיתי, וזו הרגשה כל כך טובה, כל כך שלמה.
אני לא יודעת אם המסע שלי לקראת סיום, אולי בכלל רק התחיל, אבל אני יכולה להגיד שאני נהנית מהדרך.