מסע שנגמר פעם?
מתחתיו פרושה תהום עמוקה.. מידי פעם הוא עוצר ומביט, הוא נזכר.. הוא זוכר כל נקיק ונקיק כל סלע , כל זיז.. אגלי זיעה שוטפים את פניו שעליהם עקבות לא נמחים של סיוטים של מאורעות של זיכרונות, קמטוטי הצחוק בזווית פיו נראים חיוורים על רקע האפלולית הוא נזכר איך התהום הזו הייתה פעם גיא פורח, עמק מבטיח, מקום בו החליט לנטוע את ביתו הוא שואף אוויר צח.. נדהם מהעצמה הפולחת ריאות, מצלילות האוויר.. מרים את ראשו ומביט ליעדו ומחייך , שם לב לקרני השמש המאירות מזמינות וכאילו מחייכות אליו, תוהה לפעמים איך העמק ``ההוא`` התכהה וכוסה בערפל.. התהליך היה איטי ובלתי מורגש עד שלפתע החשיכה כיסתה הכל הוא ממשיך ומתקדם צעד אחר צעד.. הוא זהיר , מניח רגל בזהירות בודק אם הקטע הבא יוכל לעמוד במשקלו וכך הלאה בצעדים מדודים.. את ההבעה החלטית על פניו ניתן לראות למרחוק, והוא מתקדם עוד קצת , מטפס באיטיות, החשש לא עוזב אותו.. אבל הוא מתקדם, לפעמים הוא רואה נצנוץ מהעמק אותו עזב.. הוא נעמד תוהה מבין שאלו רק חזיונות תעתועים, מנער את ראשו.. מבט הקלה על פניו כאילו הנטל הולך ונעשה קל ככל שהוא מתרחק.. ככל שמטפס , כל אחיזה על הושטת יד מקרבת אותו יותר ויותר ל.. ומרחיקה אותו עוד קצת מהעמק ההוא.. הוא מבין שעדין לא התרחק מספיק , משנס מותניו וממשיך לפעמים נדמה לו שהוא מריח פריחה אביבית מהשדה אליו מועדות פניו.. באותו רגע הוא עומד ללא ניע מפחד שהריח הנישא הוא רק חלום.. הוא עומד ומתענג.. על הריח שהרבה זמן לא הריח הטיפוס לא קל לו , כל פסיעה מלווה בצלילים מעברו, בכי של ילד הלוחש ``אבא.. יד מלטפת רכות.. צליל צורם קוטע את הרהוריו, החיוך ההזוי עוזב את … הוא תוהה עד כמה יהיה הטיפוס הזה ארוך..
מתחתיו פרושה תהום עמוקה.. מידי פעם הוא עוצר ומביט, הוא נזכר.. הוא זוכר כל נקיק ונקיק כל סלע , כל זיז.. אגלי זיעה שוטפים את פניו שעליהם עקבות לא נמחים של סיוטים של מאורעות של זיכרונות, קמטוטי הצחוק בזווית פיו נראים חיוורים על רקע האפלולית הוא נזכר איך התהום הזו הייתה פעם גיא פורח, עמק מבטיח, מקום בו החליט לנטוע את ביתו הוא שואף אוויר צח.. נדהם מהעצמה הפולחת ריאות, מצלילות האוויר.. מרים את ראשו ומביט ליעדו ומחייך , שם לב לקרני השמש המאירות מזמינות וכאילו מחייכות אליו, תוהה לפעמים איך העמק ``ההוא`` התכהה וכוסה בערפל.. התהליך היה איטי ובלתי מורגש עד שלפתע החשיכה כיסתה הכל הוא ממשיך ומתקדם צעד אחר צעד.. הוא זהיר , מניח רגל בזהירות בודק אם הקטע הבא יוכל לעמוד במשקלו וכך הלאה בצעדים מדודים.. את ההבעה החלטית על פניו ניתן לראות למרחוק, והוא מתקדם עוד קצת , מטפס באיטיות, החשש לא עוזב אותו.. אבל הוא מתקדם, לפעמים הוא רואה נצנוץ מהעמק אותו עזב.. הוא נעמד תוהה מבין שאלו רק חזיונות תעתועים, מנער את ראשו.. מבט הקלה על פניו כאילו הנטל הולך ונעשה קל ככל שהוא מתרחק.. ככל שמטפס , כל אחיזה על הושטת יד מקרבת אותו יותר ויותר ל.. ומרחיקה אותו עוד קצת מהעמק ההוא.. הוא מבין שעדין לא התרחק מספיק , משנס מותניו וממשיך לפעמים נדמה לו שהוא מריח פריחה אביבית מהשדה אליו מועדות פניו.. באותו רגע הוא עומד ללא ניע מפחד שהריח הנישא הוא רק חלום.. הוא עומד ומתענג.. על הריח שהרבה זמן לא הריח הטיפוס לא קל לו , כל פסיעה מלווה בצלילים מעברו, בכי של ילד הלוחש ``אבא.. יד מלטפת רכות.. צליל צורם קוטע את הרהוריו, החיוך ההזוי עוזב את … הוא תוהה עד כמה יהיה הטיפוס הזה ארוך..
עוד הצעה לי אל אותו אחד שנמצא במסע (כמו כולנו),החזאי דיווח על שרב,אז בכל שלב ושלב בטיפוס,כאשר החמצן מדלדל,שתה מים,אל תסתכל אחרונית על כיברת הדרך שעברת,אלא חפש רק את הדרך הטובה והבטוחה ביותר לפיסגה, מה שעברת עברת מה שתעבור יכול להיות טוב יותר,חכם יותר,וכמובן מחושל יותר. יערית-מחברת מיי עדן.