מסע, פרק מספר 8
פרק מספר 8 ארוחה בלתי צפויה יום ד´ 02:30 עם רדת הלילה נעה השיירה בת שני כלי הרכב דרומה לעבר חיפה והכרמל. בירידתם דרומה נמנעו יהושע ויואל מלעבור דרך הכביש העובר בין עכו לבין הקריות השונות בואכה חיפה. ציר זה היה קרוב לודאי חסום, בין אם ע"י כוחות צבא ישראליים או כוחות צבא האוייב, או אולי כנופיות של ערבים ישראליים שהחלו להתארגן עם נשק שהוצא מהסליקים, למסעות של ביזה נקם ורצח בשכניהם היהודים. לפיכך נסיעה דרך היישובים הערביים טאמרה ושפרעם דרומה, ועוד כנציגי הצבא הקטרי והקובני היתה המוצא ההגיוני המתבקש. בדרכם מצומת אחיהוד דרומה לכיוון טמרה ושפרעם, עברו יואל ויהושע מספר מחסומים מאולתרים של ערביי ישראל שהצטרפו לשמור על כבישי ישראל נקיים מיהודים. מדורות מדורות עמדו שם הערבים, רובים וגרזנים בידיהם, משחרים לטרף. יהושע היה צופר להם בחוסר סבלנות ושואג עליהם בערבית שורשית והמחסומים היו נפתחים חיש מהר. מידי פעם הציצו הערבים לתוך הטנדרים אולם הם ראו שתי נשים עם רעלות על פניהן כך שהם לא חשדו שמדובר בישראלים. דגל קטאר והקללות הגסות בפיו של יהושע עשו את שלהם ולמרות זאת, פעם אחת היה עליו לירות מהקלצ´ניקוב שלו מספר צרורות באוויר לאות המחשה וזירוז. בלב החשיכה, מעט לפני שנראו השלטים של הכניסה לטמרה, הופיעה מרחוק תחנת דלק מוארת כולה בנורות צבעוניות שהזכירו אורות של חג המולד. מעל ערימת הנורות הצבעוניות העליזות, הבליח בחשיכה סמל ה M הצהוב הנודע של מקדונלד ומרובע אור קטן האיר את המסעדה הפתוחה בלילה החשוך. יהושע דובר הערבית שביניהם, שנסע בחזית עם הלנדרובר בעל הדגל הקטארי, החליט לא להתאפק. הם לא אכלו יותר מיממה וחצי, למעשה מאז עלו לרמת הגולן. בתנועה חדה חתך את רכבו פנימה לחצר תחנת הדלק עצר, דיבר עם יואל מספר מילים ושניהם נכנסו למסעדה. בדלפק עמד בעל הבית בחיוך רחב. הוא כבר הציץ החוצה וראה את הדגל הקטארי. "אהלן אחים!" קרא לעבר יהושע ויואל. "היום הגדול הגיע". "שלום אחי" ענה לו יהושע בערבית מצוחצחת, "אנו בדרכנו למצוא את מטה המפקדה הסורית, אולי אתה יודע היכן הם"? "מנוסעים שעברו כאן ביממה האחרונה נודע לי כי הם כבר מגיעים לאיזור חדרה עוד מעט. האוייב הציוני מתמוטט!" "אין גדול מאללה ומוחמד הוא נביאו" אמר יהושע ובעל הבית בחיוך רחב מתחת לשפמו, מיהר להגיש להם 2 ארוחות מקדונלד באריזה. יהושע הגיש יד לכיסו להוציא כסף, לעזאזל, איך הוא לא חשב על אמצעי התשלום? כנראה שהרעב גבר על ההגיון, אולם בעל המסעדה הושיט ידו ואמר, "לא היום, זה על חשבוני. אות לשמחה הפורצת מליבנו על רגע השחרור שלנו וסיום הנאכבה". "איך זה שהעסקים עובדים גם עכשיו, במקדונלד?" שאל יהושע בחיוך ובעל הבית השיב: "היום זהו יום חג עבורנו, הפעלתי את המסעדה ע"י גנרטור עד שתחודש אספקת החשמל. בכל מקרה אם לא אחלק את הסחורה, היא תתקלקל בגלל שאין חשמל. בינתיים אני מאכיל את הצבאות הגיבורים הנכנסים לפלשתין. אני תורם את תרומתי הצנועה לכוחות הלוחמים". יואל החליק את ידו מתחת לכיסו ושלף שטר של עשרים דולר. הוא שם את זה על הדלפק ויהושע מיהר לומר בערבית צחה "הבא לנו בבקשה עוד 2 מנות לדרך". יהושע החווה לעומתו והם פנו לצאת מהמסעדה עם אריזות האוכל וחיש מהר הסתלקו לפאתי חצר המסעדה, מחוץ למעגל האור. הם נכנסו לכלי הרכב ונסעו משם כל עוד רוחם בם בעוד אשתו של יואל ובתו טורפים מאחור את ההמבורגרים ושוטפים את גרונם בקוקה קולה. בהמשך הדרך בירידה מצומת שפרעם לכיוון חיפה נכנסו לשביל צדדי שם עצרו. יואל נכנס לקבינה של הלנדרובר, שם ישבו יהושע, דינה וליאת. הסיבה לכך שמשפחתו של יואל נסעה עם יהושע היתה שיהושע שיחק את "הערבי" שביניהם ולפיכך לא הגיוני היה שהנשים האיסלמיות עם הרעלות ישבו עם "המטורף הקובני". "המצב שלנו בזבל", אמר יהושע. "טוענים שכוחות האוייב כבר הגיעו לחדרה, מה לכל הרוחות קורה לצה"ל?" כל ניסיונותיו הקודמים להתקשר לאשתו בטלפונים הסלולריים שבידיהם עלו בתוהו, גם ניסיונות אקראיים להתקשר באמצעות כרטיס טלכארד בטלפונים ציבוריים בצמתים שוממים עלו בתוהו. כל הקווים נחתכו. "קול ישראל מירושלים, השעה ארבע בבוקר והנה קיצור החדשות של היממה. במשך היממה האחרונה הדפו כוחות צה"ל את האויב מהרמה ומצפון הגליל. כוחות האויב נעצרו בגליל העליון וכוחותינו פועלים להשמדתם ולסילוקם מן האזור". יואל תפס את ראשו והחל לרקוע ברגליו בעצבים ברצפת הטנדר. "נעשינו כמו הצבא המצרי, מדווחים על ניצחונות ובלימה כשהאויב בשערי תל אביב! על מי הם עובדים, לכל הרוחות?" הקריין המשיך באותו קול מקפיא דם "עקב התקפות בלתי פוסקות על בניין הטלוויזיה ורשות השידור בירושלים, אנו נאלצים לשדר להבא מאולפנינו שבתל אביב. בניין הטלוויזיה בירושלים יושבת זמנית החל מרגע זה, מיד עם תום מהדורת החדשות." לאחר מספר שניות של שקט נשמעה קריינית בקול שקט, "עברנו לאולפן בתל אביב, נמשיך עתה את שידורינו עם מוסיקה עברית שקטה עד למבזק הבא". Thats all folks לאתר הבית ולסיפור מתחילתו: http://Thats_allfolks.tripod.com מחר בערב הפרק: השיירה
פרק מספר 8 ארוחה בלתי צפויה יום ד´ 02:30 עם רדת הלילה נעה השיירה בת שני כלי הרכב דרומה לעבר חיפה והכרמל. בירידתם דרומה נמנעו יהושע ויואל מלעבור דרך הכביש העובר בין עכו לבין הקריות השונות בואכה חיפה. ציר זה היה קרוב לודאי חסום, בין אם ע"י כוחות צבא ישראליים או כוחות צבא האוייב, או אולי כנופיות של ערבים ישראליים שהחלו להתארגן עם נשק שהוצא מהסליקים, למסעות של ביזה נקם ורצח בשכניהם היהודים. לפיכך נסיעה דרך היישובים הערביים טאמרה ושפרעם דרומה, ועוד כנציגי הצבא הקטרי והקובני היתה המוצא ההגיוני המתבקש. בדרכם מצומת אחיהוד דרומה לכיוון טמרה ושפרעם, עברו יואל ויהושע מספר מחסומים מאולתרים של ערביי ישראל שהצטרפו לשמור על כבישי ישראל נקיים מיהודים. מדורות מדורות עמדו שם הערבים, רובים וגרזנים בידיהם, משחרים לטרף. יהושע היה צופר להם בחוסר סבלנות ושואג עליהם בערבית שורשית והמחסומים היו נפתחים חיש מהר. מידי פעם הציצו הערבים לתוך הטנדרים אולם הם ראו שתי נשים עם רעלות על פניהן כך שהם לא חשדו שמדובר בישראלים. דגל קטאר והקללות הגסות בפיו של יהושע עשו את שלהם ולמרות זאת, פעם אחת היה עליו לירות מהקלצ´ניקוב שלו מספר צרורות באוויר לאות המחשה וזירוז. בלב החשיכה, מעט לפני שנראו השלטים של הכניסה לטמרה, הופיעה מרחוק תחנת דלק מוארת כולה בנורות צבעוניות שהזכירו אורות של חג המולד. מעל ערימת הנורות הצבעוניות העליזות, הבליח בחשיכה סמל ה M הצהוב הנודע של מקדונלד ומרובע אור קטן האיר את המסעדה הפתוחה בלילה החשוך. יהושע דובר הערבית שביניהם, שנסע בחזית עם הלנדרובר בעל הדגל הקטארי, החליט לא להתאפק. הם לא אכלו יותר מיממה וחצי, למעשה מאז עלו לרמת הגולן. בתנועה חדה חתך את רכבו פנימה לחצר תחנת הדלק עצר, דיבר עם יואל מספר מילים ושניהם נכנסו למסעדה. בדלפק עמד בעל הבית בחיוך רחב. הוא כבר הציץ החוצה וראה את הדגל הקטארי. "אהלן אחים!" קרא לעבר יהושע ויואל. "היום הגדול הגיע". "שלום אחי" ענה לו יהושע בערבית מצוחצחת, "אנו בדרכנו למצוא את מטה המפקדה הסורית, אולי אתה יודע היכן הם"? "מנוסעים שעברו כאן ביממה האחרונה נודע לי כי הם כבר מגיעים לאיזור חדרה עוד מעט. האוייב הציוני מתמוטט!" "אין גדול מאללה ומוחמד הוא נביאו" אמר יהושע ובעל הבית בחיוך רחב מתחת לשפמו, מיהר להגיש להם 2 ארוחות מקדונלד באריזה. יהושע הגיש יד לכיסו להוציא כסף, לעזאזל, איך הוא לא חשב על אמצעי התשלום? כנראה שהרעב גבר על ההגיון, אולם בעל המסעדה הושיט ידו ואמר, "לא היום, זה על חשבוני. אות לשמחה הפורצת מליבנו על רגע השחרור שלנו וסיום הנאכבה". "איך זה שהעסקים עובדים גם עכשיו, במקדונלד?" שאל יהושע בחיוך ובעל הבית השיב: "היום זהו יום חג עבורנו, הפעלתי את המסעדה ע"י גנרטור עד שתחודש אספקת החשמל. בכל מקרה אם לא אחלק את הסחורה, היא תתקלקל בגלל שאין חשמל. בינתיים אני מאכיל את הצבאות הגיבורים הנכנסים לפלשתין. אני תורם את תרומתי הצנועה לכוחות הלוחמים". יואל החליק את ידו מתחת לכיסו ושלף שטר של עשרים דולר. הוא שם את זה על הדלפק ויהושע מיהר לומר בערבית צחה "הבא לנו בבקשה עוד 2 מנות לדרך". יהושע החווה לעומתו והם פנו לצאת מהמסעדה עם אריזות האוכל וחיש מהר הסתלקו לפאתי חצר המסעדה, מחוץ למעגל האור. הם נכנסו לכלי הרכב ונסעו משם כל עוד רוחם בם בעוד אשתו של יואל ובתו טורפים מאחור את ההמבורגרים ושוטפים את גרונם בקוקה קולה. בהמשך הדרך בירידה מצומת שפרעם לכיוון חיפה נכנסו לשביל צדדי שם עצרו. יואל נכנס לקבינה של הלנדרובר, שם ישבו יהושע, דינה וליאת. הסיבה לכך שמשפחתו של יואל נסעה עם יהושע היתה שיהושע שיחק את "הערבי" שביניהם ולפיכך לא הגיוני היה שהנשים האיסלמיות עם הרעלות ישבו עם "המטורף הקובני". "המצב שלנו בזבל", אמר יהושע. "טוענים שכוחות האוייב כבר הגיעו לחדרה, מה לכל הרוחות קורה לצה"ל?" כל ניסיונותיו הקודמים להתקשר לאשתו בטלפונים הסלולריים שבידיהם עלו בתוהו, גם ניסיונות אקראיים להתקשר באמצעות כרטיס טלכארד בטלפונים ציבוריים בצמתים שוממים עלו בתוהו. כל הקווים נחתכו. "קול ישראל מירושלים, השעה ארבע בבוקר והנה קיצור החדשות של היממה. במשך היממה האחרונה הדפו כוחות צה"ל את האויב מהרמה ומצפון הגליל. כוחות האויב נעצרו בגליל העליון וכוחותינו פועלים להשמדתם ולסילוקם מן האזור". יואל תפס את ראשו והחל לרקוע ברגליו בעצבים ברצפת הטנדר. "נעשינו כמו הצבא המצרי, מדווחים על ניצחונות ובלימה כשהאויב בשערי תל אביב! על מי הם עובדים, לכל הרוחות?" הקריין המשיך באותו קול מקפיא דם "עקב התקפות בלתי פוסקות על בניין הטלוויזיה ורשות השידור בירושלים, אנו נאלצים לשדר להבא מאולפנינו שבתל אביב. בניין הטלוויזיה בירושלים יושבת זמנית החל מרגע זה, מיד עם תום מהדורת החדשות." לאחר מספר שניות של שקט נשמעה קריינית בקול שקט, "עברנו לאולפן בתל אביב, נמשיך עתה את שידורינו עם מוסיקה עברית שקטה עד למבזק הבא". Thats all folks לאתר הבית ולסיפור מתחילתו: http://Thats_allfolks.tripod.com מחר בערב הפרק: השיירה