מסע, פרק מספר 4
פרק מספר 4 עונת הציד יום ג´ 11:45 התלבטותם של שני החברים אם לנסוע באור יום מלא, שיחשוף אותם לסכנות נוספות או רק בלילה, הסתיימה בהחלטה לרדת מהרמה ולנסות להגיע, מהר ככל האפשר לנהריה, גם באור יום זאת לאור העובדה שיש לחלץ את משפחתו של יואל בהקדם. העובדה שהם נסעו עתה בשיירה בת שתי מכוניות ולא אחת, הכריחה את יהושע, דובר הערבית מביניהם לנסוע בראש השיירונת. דגל גדול ומקופל שמצאו שני החברים באחד מהארגזים שבאחורי הלנדרוור פתר להם בעיה. הם כיסו וקשרו את הדגל הקטארי הגדול למכסה הקדמי של הטויוטה. עתה הם נראו סוף סוף כשיירה קטארית כשרה למהדרין. יואל, העלה במוחו רעיון, "יש לי דוד בחו"ל שבא פעם בשנה לוילה שלו באילת. יש לו שם סירת קטמראן גדולה, מקצועית. שטתי בה מספר פעמים, אני חושב שנוכל לברוח איתה מישראל." "אם הסירה עוגנת בנמל, אז שכח מזה, לא נמצא אותה" השיב יהושע. "לא, לא! הסירה מפורקת בוילה של הדוד שלי. מרכיבים אותה רק כשרוצים לרדת למים". יום ג´ 14:30 הכביש שהוביל אותם לכיוון כרמיאל היה שומם לחלוטין. מעת לעת נראו בו סימני שרשראות של טנקים ששעטו, שעות לא רבות קודם לכן לכיוון עכו וחיפה. מידי פעם עקפו הידידים טנקים או משוריינים שרופים. יואל ויהושע נשמו לרווחה כאשר גילו בשלב מסויים על הכביש רכב שנע כמאה מטר לפניהם, עם לוחיות זיהוי צהובות, דבר שהעיד על היותו רכב ישראלי. הם האטו במעט ונעו בעקבות הרכב תוך שמירת מרחק של כמאתיים מטר ממנו. על יד כפר רמה, מאחורי עיקול הדרך הופתעו השניים לראות כי הרכב הישראלי נעצר על ידי כנופיה גדולה של צעירים ערבים במחסום מאולתר. יהושע נעמד בצד הדרך בעוד יואל מגיח משמאלו ופותח את חלון הטויוטה. "ניגש למחסום, אי אפשר להתחמק מכך. חייבים לעבור את המחסום". "וודא שהאקדחים שלך טעונים, ולא נצורים. אני ארד עם הקלצ´ניקוב". קרא לעברו יהושע. דקות ספורות לאחר מכן הם התקרבו באיטיות אל המחסום המאולתר, בו חיכו להם עשרות צעירים ערבים נלהבים, העומדים על יד מדורות קטנות בעיצומו של יום, בצידי הכביש. נהג הרכב הישראלי כבר הוצא מהרכב וספג בעיטות קשות וחבטות רצחניות בכל חלקי גופו במוטות ברזל. ליבו של יהושע הלם בקרבו כמטורף אך פניו היו פני פוקר, עת יצא מפתח הלנדרובר לא לפני שהידק אחיזתו ברובהו שתלוי היה על כתפו. הוא פסע באומץ לעבר הערבי שנראה כמנהיג של קבוצת הצעירים. הלה אחז עתה בשערותיו של היהודי האומלל שישב עתה על ברכיו, שבור ומוכה וגעה בבכי. "סלאם עליכום" חייך יהושע. "עליכום הסלאם" החזיר לו הצעיר, כמעט בהתרסה. "ישראלי?" שאל כאילו בתמימות. "אתה לא רואה? אנחנו מקטאר!" נעלב יהושע. "בוא תתכבד בבקשה!" אמר הצעיר הערבי והושיט ליהושע את האקדח. "תוכל להרוג במו ידיך יהודי". יהושע פרץ בצחוק וטפח בידיו על שוקיו, כאילו שמע בדיחה טובה. "אנו נספחים צבאיים. אני מקטאר וידידי הנספח הצבאי הקובני! קובה, קסטרו, אתם יודעים?" פני הערבים נשארו רציניים, הבדיחה של יהושע לא פעלה. יואל ירד מהטנדר השני, כרסו מובילה אותו. הוא נראה כשודד מקסיקני שיצא ממערבון זול כשחגורות האקדחים מוצלבות על חזהו. "אדיוס מוצ´אצ´וס" קרא. "אנחנו לא נלחמים, אנחנו רק משקיפים צבאיים!" אמר יהושע בשקט למנהיג הערבי והסתכל בתוך עיניו השחורות. הערבי הישראלי היה מאוד לא שבע רצון מהתשובה, אך הוא לא ידע להחליט מי אלה העומדים מולו. שוב ושוב בחן את הדגלים שעל המכוניות, ראה את הלוחיות הערביות שעל הלנדרובר והתקשה להחליט. "שים לב!" בחן הערבי בעיניו הבוערות את עיניו של יהושע. הוא גרר את האזרח הישראלי המפוחד שנשבה בידיהם ועתה שבור, ישב מובס תחת ידיו של שובהו. הוא נטל את סכינו המרושעת והידק שוב את אחיזתו בבלוריתו של האזרח המבוהל. הוא פרץ בצחוק עת בתנועה פתאומית שיסף את גרונו של הישראלי, מרחק של פחות מחצי מטר בלבד מנעליו הגבוהות של יהושע. דם ניתז מגרונו החתוך של הישראלי אל האספלט וטיפות אחדות אף הותזו על נעלו של יהושע בהתרסה. המנהיג הערבי הצעיר, עדיין רוכן מעל קורבנו הרים את פניו והסתכל עמוק בפניו של יהושע, מחפש סימנים לחולשת דעת שתסגיר אותם כישראלים. יהושע החזיר לצעיר מבט עז. אם רק יכול היה, היה הורג אותו ככלב שוטה, אך הוא היה מודע לעובדה שהם מוקפים בעשרות רבות של צעירים ערבים החמושים בנשק חם, בגרזנים ובקלשונים. Thats all folks לאתר הבית ולסיפור מתחילתו: http://Thats_allfolks.tripod.com מחר: אדיוס מוצ´אצ´וס
פרק מספר 4 עונת הציד יום ג´ 11:45 התלבטותם של שני החברים אם לנסוע באור יום מלא, שיחשוף אותם לסכנות נוספות או רק בלילה, הסתיימה בהחלטה לרדת מהרמה ולנסות להגיע, מהר ככל האפשר לנהריה, גם באור יום זאת לאור העובדה שיש לחלץ את משפחתו של יואל בהקדם. העובדה שהם נסעו עתה בשיירה בת שתי מכוניות ולא אחת, הכריחה את יהושע, דובר הערבית מביניהם לנסוע בראש השיירונת. דגל גדול ומקופל שמצאו שני החברים באחד מהארגזים שבאחורי הלנדרוור פתר להם בעיה. הם כיסו וקשרו את הדגל הקטארי הגדול למכסה הקדמי של הטויוטה. עתה הם נראו סוף סוף כשיירה קטארית כשרה למהדרין. יואל, העלה במוחו רעיון, "יש לי דוד בחו"ל שבא פעם בשנה לוילה שלו באילת. יש לו שם סירת קטמראן גדולה, מקצועית. שטתי בה מספר פעמים, אני חושב שנוכל לברוח איתה מישראל." "אם הסירה עוגנת בנמל, אז שכח מזה, לא נמצא אותה" השיב יהושע. "לא, לא! הסירה מפורקת בוילה של הדוד שלי. מרכיבים אותה רק כשרוצים לרדת למים". יום ג´ 14:30 הכביש שהוביל אותם לכיוון כרמיאל היה שומם לחלוטין. מעת לעת נראו בו סימני שרשראות של טנקים ששעטו, שעות לא רבות קודם לכן לכיוון עכו וחיפה. מידי פעם עקפו הידידים טנקים או משוריינים שרופים. יואל ויהושע נשמו לרווחה כאשר גילו בשלב מסויים על הכביש רכב שנע כמאה מטר לפניהם, עם לוחיות זיהוי צהובות, דבר שהעיד על היותו רכב ישראלי. הם האטו במעט ונעו בעקבות הרכב תוך שמירת מרחק של כמאתיים מטר ממנו. על יד כפר רמה, מאחורי עיקול הדרך הופתעו השניים לראות כי הרכב הישראלי נעצר על ידי כנופיה גדולה של צעירים ערבים במחסום מאולתר. יהושע נעמד בצד הדרך בעוד יואל מגיח משמאלו ופותח את חלון הטויוטה. "ניגש למחסום, אי אפשר להתחמק מכך. חייבים לעבור את המחסום". "וודא שהאקדחים שלך טעונים, ולא נצורים. אני ארד עם הקלצ´ניקוב". קרא לעברו יהושע. דקות ספורות לאחר מכן הם התקרבו באיטיות אל המחסום המאולתר, בו חיכו להם עשרות צעירים ערבים נלהבים, העומדים על יד מדורות קטנות בעיצומו של יום, בצידי הכביש. נהג הרכב הישראלי כבר הוצא מהרכב וספג בעיטות קשות וחבטות רצחניות בכל חלקי גופו במוטות ברזל. ליבו של יהושע הלם בקרבו כמטורף אך פניו היו פני פוקר, עת יצא מפתח הלנדרובר לא לפני שהידק אחיזתו ברובהו שתלוי היה על כתפו. הוא פסע באומץ לעבר הערבי שנראה כמנהיג של קבוצת הצעירים. הלה אחז עתה בשערותיו של היהודי האומלל שישב עתה על ברכיו, שבור ומוכה וגעה בבכי. "סלאם עליכום" חייך יהושע. "עליכום הסלאם" החזיר לו הצעיר, כמעט בהתרסה. "ישראלי?" שאל כאילו בתמימות. "אתה לא רואה? אנחנו מקטאר!" נעלב יהושע. "בוא תתכבד בבקשה!" אמר הצעיר הערבי והושיט ליהושע את האקדח. "תוכל להרוג במו ידיך יהודי". יהושע פרץ בצחוק וטפח בידיו על שוקיו, כאילו שמע בדיחה טובה. "אנו נספחים צבאיים. אני מקטאר וידידי הנספח הצבאי הקובני! קובה, קסטרו, אתם יודעים?" פני הערבים נשארו רציניים, הבדיחה של יהושע לא פעלה. יואל ירד מהטנדר השני, כרסו מובילה אותו. הוא נראה כשודד מקסיקני שיצא ממערבון זול כשחגורות האקדחים מוצלבות על חזהו. "אדיוס מוצ´אצ´וס" קרא. "אנחנו לא נלחמים, אנחנו רק משקיפים צבאיים!" אמר יהושע בשקט למנהיג הערבי והסתכל בתוך עיניו השחורות. הערבי הישראלי היה מאוד לא שבע רצון מהתשובה, אך הוא לא ידע להחליט מי אלה העומדים מולו. שוב ושוב בחן את הדגלים שעל המכוניות, ראה את הלוחיות הערביות שעל הלנדרובר והתקשה להחליט. "שים לב!" בחן הערבי בעיניו הבוערות את עיניו של יהושע. הוא גרר את האזרח הישראלי המפוחד שנשבה בידיהם ועתה שבור, ישב מובס תחת ידיו של שובהו. הוא נטל את סכינו המרושעת והידק שוב את אחיזתו בבלוריתו של האזרח המבוהל. הוא פרץ בצחוק עת בתנועה פתאומית שיסף את גרונו של הישראלי, מרחק של פחות מחצי מטר בלבד מנעליו הגבוהות של יהושע. דם ניתז מגרונו החתוך של הישראלי אל האספלט וטיפות אחדות אף הותזו על נעלו של יהושע בהתרסה. המנהיג הערבי הצעיר, עדיין רוכן מעל קורבנו הרים את פניו והסתכל עמוק בפניו של יהושע, מחפש סימנים לחולשת דעת שתסגיר אותם כישראלים. יהושע החזיר לצעיר מבט עז. אם רק יכול היה, היה הורג אותו ככלב שוטה, אך הוא היה מודע לעובדה שהם מוקפים בעשרות רבות של צעירים ערבים החמושים בנשק חם, בגרזנים ובקלשונים. Thats all folks לאתר הבית ולסיפור מתחילתו: http://Thats_allfolks.tripod.com מחר: אדיוס מוצ´אצ´וס
