מסע, פרק מספר 23
פרק מספר 23 הרמת כוסית יום ו´ 18:45 באור אחרון של שקיעה, כשהקור העז של המדבר מביס את שרידי היום, הגיחה החבורה המאובקת במעלה השביל הנטוש לעבר קבר דוד בן גוריון. לאיטם התקדמו לעבר חלקת הקבר. עוד בדרכם לעבר שדה בוקר, היו הכבישים שוממים לגמרי ומעט הישובים והבסיסים שבדרך היו נטושים. במשך כל היום הם זכו לראות כלי רכב בודדים בלבד בכבישי המדבר, וגם אלה, דומה שנסו מפניהם. "הלילה נחנה כאן" אמר יהושע כשהגיעו למול הקבר. פס אחרון של אור יום החל להיעלם מקו האופק והלילה נחת עליהם. שריקת הרוח המתחזקת לסירוגין איימה להבליע את דבריו. "באנו להיפרד ממך, דוד בן גוריון. אתה שהקמת בכוח חזונך את המדינה, אתה שלחמת והנהגת את העם היהודי לניצחון ותקומה. באנו להראות לך איזה אסון הביאו עלינו מנהיגי המדינה שלנו. מנהיגים שאיבדו את בלמיהם בדרך לשלום, מנהיגים ששמו את יהבם על רצונם הטוב של אוייביהם הרצחניים. אנשים שצריכים היו להיות חסרי אשליות העדיפו להאמין בטוב ליבו של הגזע האנושי בכלל ושל אוייביהם המרים בפרט ולא שעו לאזהרות אחיהם." יהושע השתתק מעט והמשיך. "מאז פרוץ תהליך אוסלו נכנסה מדינת ישראל לסחרור כה עמוק עד כי גם נצחון מלחמת 2002 לא עזר לה לצאת ממנו. הפוליטיקה הישראלית שגם קודם לא הצטיינה , הפכה להיות סקטוריאלית לחלוטין, רדופת בצע ותאוות שלטון. כל סקטור נגס באחרים להשגת מטרותיו בלי לראות או אפילו לרצות לראות את המטרות הכוללות של המדינה. אנשים קטנים באו במקומך, דוד בן גוריון, אנשים קטנים, כמו נמלים קטנות שכרסמו עד תום את הגזע האדיר שטרחת להצמיח." סיים יהושע. דינה בכתה בשקט. עיניהן של רעיה ואלירן היו יבשות. "היו הרבה ששנאו אותך, קראו לך ´דיקטטור´ אבל אני אומר לך, העם הזה הוא קשה עורף וזקוק למישהו שיחזיק אותו בגרונו כדי לנהל את המדינה." אמר יואל. "איפה אתה? איפה בגין? איפה כל גדולי האומה? ירדתם מעל בימת ההסטוריה והבאתם עלינו עסקנים סוג ז´". שתיקה השתררה כשאיתמר הקטן אמר לפתע "אני רעב" ודינה מיהרה לחבק אותו. "אנו יודעים, איתמר, אנו יודעים. כולנו רעבים". יהושע שלף מהתרמיל הקטן שנשא על כתפו חפיסת שוקולד אחרונה ודינה שברה את החתיכות, מחלקת מספר קוביות לכל איש ואישה. "הגיע הזמן להרים כוס ויסקי לכבודך" צחק יואל וכאילו נזכר, מיהר לשלוף מאחד מכיסי מכנסיו את בקבוק הויסקי השטוח ואז כשהוא מרים את הבקבוק לברכה אמר "מי ייתן ומנהיגי המדינה שלנו וממשלתה, הפחדנים שהתאבדו, יגיעו לגיהינום! הם בחרו בדרך הקלה, להגיע לגיהינום האמיתי ואותנו הם השאירו בגיהינום שעל פני האדמה." אז פנה כהרגלו לקלל בספרדית "El diablo les va a sacar su corazon y comerlo en frente de ellos" ("השטן יעקור את ליבם ויאכל אותו למול עיניהם"). דינה אשתו היתה עייפה ומדוכאת מלקרוא כהרגלה את בעלה לסדר, לפיכך הוא המשיך, "Muy pronto nos vamos a juntar" ("בקרוב כולנו נצטרף אליך".) אחר כך עבר לעברית וקרא "לחיי בן גוריון" ולגם לגימה ארוכה מהויסקי שלאחריה עיווה את פניו מהמשקה החריף. תמיד ישב הבקבוק הזה בביתו בנהריה, תקוע עמוק בתוך המזנון, מבוייש מאחורי יינות אדומים וליקרים, ללא דורש. יואל התרכז תמיד בשתיית בירות ולא בויסקי. אולם עתה באה לויסקי העדנה והוא הועבר בין ידי הנוכחים וכולם חוץ מאיתמר לגמו בתורם מהבקבוק, מעווים את פניהם עת הויסקי צרב את גרונם ובטנם הריקה. "לזכרו של דוד בן גוריון! לחיי מדינת ישראל!" קרא יהושע והניף את הבקבוק בעליצות של משתכרים צעירים. "אנו מבטיחים להעביר דרישת שלום ממך לכל העולם!" וכך התערבבו קולות צחוק ובכי של האנשים עת גלשו למבנה סמוך שהסתיר אותם מן הרוח אולם הקור העז והלילה הקודר הכריחו אותם לבסוף לסגת שוב לעבר הרכבים שלהם, שם הם נרדמו זה בזרועותיו של זה, כדי להתחמם מעט בשעות הארוכות שחיכו להם עד אור הבוקר. Thats all folks לאתר הבית ולסיפור מתחילתו: http://Thats_allfolks.tripod.com מחר: Strange Fruits (לא להחמיץ !!!)
פרק מספר 23 הרמת כוסית יום ו´ 18:45 באור אחרון של שקיעה, כשהקור העז של המדבר מביס את שרידי היום, הגיחה החבורה המאובקת במעלה השביל הנטוש לעבר קבר דוד בן גוריון. לאיטם התקדמו לעבר חלקת הקבר. עוד בדרכם לעבר שדה בוקר, היו הכבישים שוממים לגמרי ומעט הישובים והבסיסים שבדרך היו נטושים. במשך כל היום הם זכו לראות כלי רכב בודדים בלבד בכבישי המדבר, וגם אלה, דומה שנסו מפניהם. "הלילה נחנה כאן" אמר יהושע כשהגיעו למול הקבר. פס אחרון של אור יום החל להיעלם מקו האופק והלילה נחת עליהם. שריקת הרוח המתחזקת לסירוגין איימה להבליע את דבריו. "באנו להיפרד ממך, דוד בן גוריון. אתה שהקמת בכוח חזונך את המדינה, אתה שלחמת והנהגת את העם היהודי לניצחון ותקומה. באנו להראות לך איזה אסון הביאו עלינו מנהיגי המדינה שלנו. מנהיגים שאיבדו את בלמיהם בדרך לשלום, מנהיגים ששמו את יהבם על רצונם הטוב של אוייביהם הרצחניים. אנשים שצריכים היו להיות חסרי אשליות העדיפו להאמין בטוב ליבו של הגזע האנושי בכלל ושל אוייביהם המרים בפרט ולא שעו לאזהרות אחיהם." יהושע השתתק מעט והמשיך. "מאז פרוץ תהליך אוסלו נכנסה מדינת ישראל לסחרור כה עמוק עד כי גם נצחון מלחמת 2002 לא עזר לה לצאת ממנו. הפוליטיקה הישראלית שגם קודם לא הצטיינה , הפכה להיות סקטוריאלית לחלוטין, רדופת בצע ותאוות שלטון. כל סקטור נגס באחרים להשגת מטרותיו בלי לראות או אפילו לרצות לראות את המטרות הכוללות של המדינה. אנשים קטנים באו במקומך, דוד בן גוריון, אנשים קטנים, כמו נמלים קטנות שכרסמו עד תום את הגזע האדיר שטרחת להצמיח." סיים יהושע. דינה בכתה בשקט. עיניהן של רעיה ואלירן היו יבשות. "היו הרבה ששנאו אותך, קראו לך ´דיקטטור´ אבל אני אומר לך, העם הזה הוא קשה עורף וזקוק למישהו שיחזיק אותו בגרונו כדי לנהל את המדינה." אמר יואל. "איפה אתה? איפה בגין? איפה כל גדולי האומה? ירדתם מעל בימת ההסטוריה והבאתם עלינו עסקנים סוג ז´". שתיקה השתררה כשאיתמר הקטן אמר לפתע "אני רעב" ודינה מיהרה לחבק אותו. "אנו יודעים, איתמר, אנו יודעים. כולנו רעבים". יהושע שלף מהתרמיל הקטן שנשא על כתפו חפיסת שוקולד אחרונה ודינה שברה את החתיכות, מחלקת מספר קוביות לכל איש ואישה. "הגיע הזמן להרים כוס ויסקי לכבודך" צחק יואל וכאילו נזכר, מיהר לשלוף מאחד מכיסי מכנסיו את בקבוק הויסקי השטוח ואז כשהוא מרים את הבקבוק לברכה אמר "מי ייתן ומנהיגי המדינה שלנו וממשלתה, הפחדנים שהתאבדו, יגיעו לגיהינום! הם בחרו בדרך הקלה, להגיע לגיהינום האמיתי ואותנו הם השאירו בגיהינום שעל פני האדמה." אז פנה כהרגלו לקלל בספרדית "El diablo les va a sacar su corazon y comerlo en frente de ellos" ("השטן יעקור את ליבם ויאכל אותו למול עיניהם"). דינה אשתו היתה עייפה ומדוכאת מלקרוא כהרגלה את בעלה לסדר, לפיכך הוא המשיך, "Muy pronto nos vamos a juntar" ("בקרוב כולנו נצטרף אליך".) אחר כך עבר לעברית וקרא "לחיי בן גוריון" ולגם לגימה ארוכה מהויסקי שלאחריה עיווה את פניו מהמשקה החריף. תמיד ישב הבקבוק הזה בביתו בנהריה, תקוע עמוק בתוך המזנון, מבוייש מאחורי יינות אדומים וליקרים, ללא דורש. יואל התרכז תמיד בשתיית בירות ולא בויסקי. אולם עתה באה לויסקי העדנה והוא הועבר בין ידי הנוכחים וכולם חוץ מאיתמר לגמו בתורם מהבקבוק, מעווים את פניהם עת הויסקי צרב את גרונם ובטנם הריקה. "לזכרו של דוד בן גוריון! לחיי מדינת ישראל!" קרא יהושע והניף את הבקבוק בעליצות של משתכרים צעירים. "אנו מבטיחים להעביר דרישת שלום ממך לכל העולם!" וכך התערבבו קולות צחוק ובכי של האנשים עת גלשו למבנה סמוך שהסתיר אותם מן הרוח אולם הקור העז והלילה הקודר הכריחו אותם לבסוף לסגת שוב לעבר הרכבים שלהם, שם הם נרדמו זה בזרועותיו של זה, כדי להתחמם מעט בשעות הארוכות שחיכו להם עד אור הבוקר. Thats all folks לאתר הבית ולסיפור מתחילתו: http://Thats_allfolks.tripod.com מחר: Strange Fruits (לא להחמיץ !!!)