מסע, פרק מספר 22
פרק מספר 22 מטען חורג יום ו´ 15:15 בעוד השיירה הקטנה נוסעת בכביש השומם מצומת סעד לכיוון קיבוץ בארי וקיבוץ רעים, בדרכם לצאלים, התגלתה לפניהם שיירה חונה בת שני ג´יפים וטריילר צבאי ענק של הצבא המצרי. יהושע האט את מהלך נסיעתו עת חלף על פניהם, מציץ מהאוטו מוכה תימהון. על גבי הטריילר הענק שכב על גבו מרדכי אנילביץ´, פניו מופנות לעבר השמיים, ידו הימנית הענקית, לופתת את הרימון. יהושע עצר את הלנדרובר מעט אחרי הג´יפ המצרי שעמד בצד הדרך בתחילת השיירה. הוא יצא מן האוטו, נדהם למראה הפסל מקיבוץ יד מרדכי שהיווה סמל ומופת של מלחמת הפרטיזנים היהודים בצורר הנאצי. ביציאתו מהטנדר, בדק יהושע את הקלצ´ניקוב שלו שהוא דרוך ולא נצור. "אהלן" פנה יהושע בערבית לעבר הקצין המצרי. טנדר הטויוטה של יואל עקף את רכבו של יהושע וחנה מעט לפניו. לאחר מספר שניות יצא יואל מהרכב וניגש גם הוא לעבר החבורה העומדת. "מאיפוא זה?" שאל יהושע את הקצין המצרי שעמד בצד הדרך, נשען על אחד הג´יפים ועימו חייליו, מעשנים בשלווה. "מאיזה קיבוץ" ענה לו הקצין. "אנו מביאים את הפסל הזה לפינת הילדים במוזיאון הצבא המצרי בקהיר. אני בטוח שהוא יהיה שם אטרקציה. מאיפוא אתם?" שאל. "אנו מהצבא הקטארי" ענה לו יהושע. אני נספח צבאי קטארי וידידי שתיכף מגיע לכאן הוא הנספח הקובני. אל תשימו לב אליו כי הוא משוגע אבל תיכף הוא יציע לכם סיגרים". "אדיוס מוצ´אצ´וס" קרא לעבר הנוכחים יואל. הקצין המצרי עקב אחריו, משועשע מן השודד המוזר שהופיע מולו וראה את יואל מגיש לו סיגר ששלף מעמקי חולצתו. Castro y Cuba te otorgan este cigarro”" ("קסטרו וקובה מעניקים לך את הסיגר") קרא יואל בעליזות לעבר המצרי תוך שהוא מדגיש את המלים "קסטרו" ו- "קובה" ובליבו הוסיף "ובתקווה שתיחנק". "הוא אומר שהוא נותן לך מתנה מקסטרו וקובה" תרגם יהושע. הקצין המצרי נטל את הסיגר וגלגל אותו בין אצבעותיו. הוא הריח את הטבק ואח"כ קטם בשיניו את קצה הסיגר וירק אותו. "שוקרן" (תודה) אמר ליואל. החיילים חייכו עת יואל גירד את זקנו בן מספר הימים ואחר כך עבר לגרד בהפגנתיות את בתי שחיו המוכתמים מזיעה. יהושע סקר את הרכבים וראה כי כל החיילים המצרים מרוכזים סביבם. כולם נהנו מהצגתו של יואל, הוא באמת נכנס לתפקיד, הרהר. לאחר שניה התעשת, הרים את הקלצ´ניקוב הלא נצור שלו בשקט בלי למשוך תשומת לב ולחץ על ההדק צרור ארוך, מפיל את החיילים המצרים וקצינם על האספלט בשלבי גסיסה שונים. יואל ויהושע גחנו ווידאו כי החיילים והקצין הרוגים כולם ואז בזריזות משכו את הגוויות אל מעבר לתלולית העפר שלצד הכביש השומם, מסתירים אותם ממי שעשויים לעבור אחריהם בכביש. הנשים והילד יצאו בינתיים מכלי הרכב והצטרפו ליהושע וליואל. הם מיששו כלא מאמינים את גוף הברונזה הגדול של מרדכי אנילביץ, מתקשים לעכל את העובדה שעלה בידם להציל את הפסל הישראלי המפורסם. תחילה הוציאו יהושע ויואל מספר ג´ריקנים של דלק ומים מהג´יפים והעבירום לטויוטה וללנדרובר. לאחר מכן הסיעו את שני הג´יפים המצריים אל מעבר לקבוצת עצים דלילה שהיתה במרחק כמה עשרות מטרים משם. אמנם אי אפשר להסתירם אבל ניתן היה להסוותם, לפחות חלקית. אחר כך הם חזרו לכביש, בידיהם מכשירי קשר ניידים ששימשו את החיילים המצריים. עתה הם גדלו לשיירה בת שלושה כלי רכב. בראש נסע יהושע, דובר הערבית מביניהם ביחד עם רעיה ואלירן, באמצע נסע יואל על המשאית הכבדה ומאחור, על טנדר הטויוטה, נסעו אשתו של יואל ובתו ביחד עם איתמר, הילד הקטן שמצאו על הר קרח בדרך ליקנעם ואשר אימץ אותם בינתיים להוריו החדשים. מאוחר יותר אותו יום הודה יהושע כי דמו רתח בו כשראה את השודדים המצריים גוזלים את הפסל המפורסם והוא החליט בו במקום כי יש דברים שאין לעבור עליהם לסדר היום. מאז יצאו מרמת הגולן ונתקלו במחסום הדרכים בכפר רמה הם עברו מספר רב של מפגשים עם ערבים, בין אם היו אלה אזרחים ישראליים לשעבר ובין אם חיילים פלשתינאים או חיילי צבאות ערבים אחרים, במחסומים ובהיתקלויות אחרות. הפחד שהיה מוטמע בם בהתחלה פן יזהו אותם כישראלים כמעט ונעלם. הם נכנסו לתפקידם בצורה כה חלקה ומושלמת עד כי הם הפכו לחלק מן הנוף החדש של ישראל, נוף בו הסתובבו חיילים מצבאות רבים וזרים בכבישי ומשעולי ארץ ישראל. לראשונה במסעם, הם יכלו לתקשר ביניהם בדרך במכשירי הקשר, דבר שתרם להעלאה משמעותית במצב רוחם, לראשונה מזה ימים. Thats all folks לאתר הבית ולסיפור מתחילתו: http://Thats_allfolks.tripod.com מחר: הרמת כוסית (לא להחמיץ !!!)
פרק מספר 22 מטען חורג יום ו´ 15:15 בעוד השיירה הקטנה נוסעת בכביש השומם מצומת סעד לכיוון קיבוץ בארי וקיבוץ רעים, בדרכם לצאלים, התגלתה לפניהם שיירה חונה בת שני ג´יפים וטריילר צבאי ענק של הצבא המצרי. יהושע האט את מהלך נסיעתו עת חלף על פניהם, מציץ מהאוטו מוכה תימהון. על גבי הטריילר הענק שכב על גבו מרדכי אנילביץ´, פניו מופנות לעבר השמיים, ידו הימנית הענקית, לופתת את הרימון. יהושע עצר את הלנדרובר מעט אחרי הג´יפ המצרי שעמד בצד הדרך בתחילת השיירה. הוא יצא מן האוטו, נדהם למראה הפסל מקיבוץ יד מרדכי שהיווה סמל ומופת של מלחמת הפרטיזנים היהודים בצורר הנאצי. ביציאתו מהטנדר, בדק יהושע את הקלצ´ניקוב שלו שהוא דרוך ולא נצור. "אהלן" פנה יהושע בערבית לעבר הקצין המצרי. טנדר הטויוטה של יואל עקף את רכבו של יהושע וחנה מעט לפניו. לאחר מספר שניות יצא יואל מהרכב וניגש גם הוא לעבר החבורה העומדת. "מאיפוא זה?" שאל יהושע את הקצין המצרי שעמד בצד הדרך, נשען על אחד הג´יפים ועימו חייליו, מעשנים בשלווה. "מאיזה קיבוץ" ענה לו הקצין. "אנו מביאים את הפסל הזה לפינת הילדים במוזיאון הצבא המצרי בקהיר. אני בטוח שהוא יהיה שם אטרקציה. מאיפוא אתם?" שאל. "אנו מהצבא הקטארי" ענה לו יהושע. אני נספח צבאי קטארי וידידי שתיכף מגיע לכאן הוא הנספח הקובני. אל תשימו לב אליו כי הוא משוגע אבל תיכף הוא יציע לכם סיגרים". "אדיוס מוצ´אצ´וס" קרא לעבר הנוכחים יואל. הקצין המצרי עקב אחריו, משועשע מן השודד המוזר שהופיע מולו וראה את יואל מגיש לו סיגר ששלף מעמקי חולצתו. Castro y Cuba te otorgan este cigarro”" ("קסטרו וקובה מעניקים לך את הסיגר") קרא יואל בעליזות לעבר המצרי תוך שהוא מדגיש את המלים "קסטרו" ו- "קובה" ובליבו הוסיף "ובתקווה שתיחנק". "הוא אומר שהוא נותן לך מתנה מקסטרו וקובה" תרגם יהושע. הקצין המצרי נטל את הסיגר וגלגל אותו בין אצבעותיו. הוא הריח את הטבק ואח"כ קטם בשיניו את קצה הסיגר וירק אותו. "שוקרן" (תודה) אמר ליואל. החיילים חייכו עת יואל גירד את זקנו בן מספר הימים ואחר כך עבר לגרד בהפגנתיות את בתי שחיו המוכתמים מזיעה. יהושע סקר את הרכבים וראה כי כל החיילים המצרים מרוכזים סביבם. כולם נהנו מהצגתו של יואל, הוא באמת נכנס לתפקיד, הרהר. לאחר שניה התעשת, הרים את הקלצ´ניקוב הלא נצור שלו בשקט בלי למשוך תשומת לב ולחץ על ההדק צרור ארוך, מפיל את החיילים המצרים וקצינם על האספלט בשלבי גסיסה שונים. יואל ויהושע גחנו ווידאו כי החיילים והקצין הרוגים כולם ואז בזריזות משכו את הגוויות אל מעבר לתלולית העפר שלצד הכביש השומם, מסתירים אותם ממי שעשויים לעבור אחריהם בכביש. הנשים והילד יצאו בינתיים מכלי הרכב והצטרפו ליהושע וליואל. הם מיששו כלא מאמינים את גוף הברונזה הגדול של מרדכי אנילביץ, מתקשים לעכל את העובדה שעלה בידם להציל את הפסל הישראלי המפורסם. תחילה הוציאו יהושע ויואל מספר ג´ריקנים של דלק ומים מהג´יפים והעבירום לטויוטה וללנדרובר. לאחר מכן הסיעו את שני הג´יפים המצריים אל מעבר לקבוצת עצים דלילה שהיתה במרחק כמה עשרות מטרים משם. אמנם אי אפשר להסתירם אבל ניתן היה להסוותם, לפחות חלקית. אחר כך הם חזרו לכביש, בידיהם מכשירי קשר ניידים ששימשו את החיילים המצריים. עתה הם גדלו לשיירה בת שלושה כלי רכב. בראש נסע יהושע, דובר הערבית מביניהם ביחד עם רעיה ואלירן, באמצע נסע יואל על המשאית הכבדה ומאחור, על טנדר הטויוטה, נסעו אשתו של יואל ובתו ביחד עם איתמר, הילד הקטן שמצאו על הר קרח בדרך ליקנעם ואשר אימץ אותם בינתיים להוריו החדשים. מאוחר יותר אותו יום הודה יהושע כי דמו רתח בו כשראה את השודדים המצריים גוזלים את הפסל המפורסם והוא החליט בו במקום כי יש דברים שאין לעבור עליהם לסדר היום. מאז יצאו מרמת הגולן ונתקלו במחסום הדרכים בכפר רמה הם עברו מספר רב של מפגשים עם ערבים, בין אם היו אלה אזרחים ישראליים לשעבר ובין אם חיילים פלשתינאים או חיילי צבאות ערבים אחרים, במחסומים ובהיתקלויות אחרות. הפחד שהיה מוטמע בם בהתחלה פן יזהו אותם כישראלים כמעט ונעלם. הם נכנסו לתפקידם בצורה כה חלקה ומושלמת עד כי הם הפכו לחלק מן הנוף החדש של ישראל, נוף בו הסתובבו חיילים מצבאות רבים וזרים בכבישי ומשעולי ארץ ישראל. לראשונה במסעם, הם יכלו לתקשר ביניהם בדרך במכשירי הקשר, דבר שתרם להעלאה משמעותית במצב רוחם, לראשונה מזה ימים. Thats all folks לאתר הבית ולסיפור מתחילתו: http://Thats_allfolks.tripod.com מחר: הרמת כוסית (לא להחמיץ !!!)