מסע, פרק מספר 20
פרק מספר 20 מצור יום ו´ 03:30 כאשר התקרב יהושע בחזרה למבנה אותו עזב בתחילת הלילה, חשב על העובדה כי היה להם עד כה מזל גדול והם טרם נתקלו באלימות ישירה, כלפיהם בכל אופן. כל אותו הזמן הוא היה מלא מחשבות ורגשות על אשתו, על חייהם המשותפים ועל האופן הטרגי שבו בחרה אשתו לסיים את חייה, בלעדיו. הירידה הפעם אל הקרקע נעשתה בקלות, יהושע מצא מרפסת רחבה מעל קומת החנויות של קומפלקס המשרדים הענק. עובדה זו איפשרה לו לגלוש ולמצוא את עצמו דקותיים בלבד לאחר הנחיתה חופשי מהמנוע שעל גבו ומריתמת המצנח. הוא ירד בחדר המדרגות לעבר קומה מינוס אחת של החניון כששמע לראשונה קולות עמומים של ירי בוקעים מבעד לדלת הסגורה. דמו קפא בעורקיו אולם לאחר שניה של פחד דוקר הוא התעשת, שלף את אקדחו והתגנב לאולם. היה זה רעיון שלו לחפש מקום מסתור לא בקומה התחתונה, מינוס שתיים, של החניון אלא דווקא קומה אחת מעל, קומת מינוס אחת. אם יחפשו אותם, מן הסתם עיקר תשומת הלב תהיה תמיד לקומה התחתונה ביותר. הקומה התחתונה הזאת גם יכלה להוות מלכודת מוות עבורם בעוד שקומה מינוס אחת זימנה להם אפשרויות מילוט נוספות ישירות לתוך הרחובות הסמוכים. בגניבה נכנס לקומה מינוס אחת. כשעבר את הדלת הפך צליל היריות מעמום לחד ודוקר והיכה באוזניו. הוא ראה כחמישה חיילים ערבים במדים בלתי מזוהים שצרו על פינת החניון שם היו מוסתרים חבריו. הג´יפ עימו הגיעו החיילים עמד כחמישים מטרים מהם, מנועו עדיין פועל ודלת הנהג שלו פתוחה. נראה היה שתחמושתו של יואל אזלה כמעט, משום שעיקר היריות כרגע באו מצד החיילים. רק כשניסו להתקרב נורו עליהם כדור או שניים בודדים ועצרו אותם מלהתקדם. החיילים נראו משועשעים וניכר בם כי הם חשבו שטרפם נמצא בידיהם ועוד מעט תבוא שעת הפיצוי שלהם, עת יוכלו לרצוח את הגבר ולאנוס ולהתעלל בנשות החבורה הקטנה והמבוהלת. החיילים כבר הבינו שאזלה תחמושתו של הגבר שעדיין נלחם בהם ולפיכך יצאו מאחורי מקום מסתורם בלא פחד והלכו לעברו כחמישה אקדוחנים הפוסעים לעבר מקום הדו קרב. יהושע התגנב לעבר הג´יפ הצבאי הנטוש. איש מהחיילים לא סבב אחורה. גם איש מחבריו לא ראה אותו משום שהם הסתתרו מאחורי עמודי האולם, בקצהו ונמצאו בשטח מת עבורו. הוא התיישב במושב הנהג, סוגר בעדינות את דלת הג´יפ, נשם נשימה עמוקה בעוד עיניו מתמלאות בדם, ולחץ בכל כוחו על דוושת הגז. החיילים בחאקי שמעו רק במאוחר את נהמתו של מנוע הג´יפ המרוגז עת היה כבר בדרך אליהם, זאת משום שהדי היריות שלהם החרישו את אוזניהם במקום הסגור. כשהסתובבו לעבר הג´יפ הוא כבר התנגש בשלושה מהם באכזריות, מרסק אותם, מעיף אותם מספר מטרים באוויר עד שנחתו כבובות שבורות שבעה מטרים ממקום עומדם, גולגלותיהם מתנפצות אל האספלט מעוצמת החבטה. עוד אחד מהם נפגע ורגלו נפצעה קשה. הוא קרס על הכביש החניון, שומט את נשקו באי אמון, מביט מזועזע ברגלו המרוסקת. החמישי ששרד, הטיל את נשקו בתדהמה על הרצפה ופנה לברוח לעבר היציאה מהחניון. יהושע כיוון אליו את אקדחו ובקור רוח סחט את הדק האקדח, משטיח את החייל אל הרצפה. אחר כך ניגש אל החייל הפצוע וירה במצחו. שקט השתרר עת יואל ושאר החבורה עיכלו את העובדה שחייהם ניצלו במפתיע. היתה זו אלירן הראשונה שרצה החוצה ממחבואה לעבר יהושע והסתערה עליו, מחבקת אותו בעוצמה רבה. יואל הופיע שניות מאוחר יותר והצטרף למעגל המחובקים. "עלינו לעוף מכאן, מהר ככל האפשר" פלט יהושע ברגע שהתעשת. "מי יודע מי יבוא אחרי החיילים האלה?" "אלה סתם שודדים ומחפשי הרפתקאות, קרוב לודאי" אמרה דינה. "אבל לא כדאי לנו לשחק עם הגורל שלנו". "כבר עמדנו להיגמר, נשארו לי רק שני כדורים בקנה" אמר יואל. יהושע כבר היה עסוק באיסוף נשקם ותחמושתם של החיילים. הוא הגיש ליואל מחסניות קלצ´ניקוב מלאות. "הנה, שלא תגיד שלא מפנקים אותך כאן". Thats all folks לאתר הבית ולסיפור מתחילתו: http://Thats_allfolks.tripod.com מחר: הדרך לאשקלון
פרק מספר 20 מצור יום ו´ 03:30 כאשר התקרב יהושע בחזרה למבנה אותו עזב בתחילת הלילה, חשב על העובדה כי היה להם עד כה מזל גדול והם טרם נתקלו באלימות ישירה, כלפיהם בכל אופן. כל אותו הזמן הוא היה מלא מחשבות ורגשות על אשתו, על חייהם המשותפים ועל האופן הטרגי שבו בחרה אשתו לסיים את חייה, בלעדיו. הירידה הפעם אל הקרקע נעשתה בקלות, יהושע מצא מרפסת רחבה מעל קומת החנויות של קומפלקס המשרדים הענק. עובדה זו איפשרה לו לגלוש ולמצוא את עצמו דקותיים בלבד לאחר הנחיתה חופשי מהמנוע שעל גבו ומריתמת המצנח. הוא ירד בחדר המדרגות לעבר קומה מינוס אחת של החניון כששמע לראשונה קולות עמומים של ירי בוקעים מבעד לדלת הסגורה. דמו קפא בעורקיו אולם לאחר שניה של פחד דוקר הוא התעשת, שלף את אקדחו והתגנב לאולם. היה זה רעיון שלו לחפש מקום מסתור לא בקומה התחתונה, מינוס שתיים, של החניון אלא דווקא קומה אחת מעל, קומת מינוס אחת. אם יחפשו אותם, מן הסתם עיקר תשומת הלב תהיה תמיד לקומה התחתונה ביותר. הקומה התחתונה הזאת גם יכלה להוות מלכודת מוות עבורם בעוד שקומה מינוס אחת זימנה להם אפשרויות מילוט נוספות ישירות לתוך הרחובות הסמוכים. בגניבה נכנס לקומה מינוס אחת. כשעבר את הדלת הפך צליל היריות מעמום לחד ודוקר והיכה באוזניו. הוא ראה כחמישה חיילים ערבים במדים בלתי מזוהים שצרו על פינת החניון שם היו מוסתרים חבריו. הג´יפ עימו הגיעו החיילים עמד כחמישים מטרים מהם, מנועו עדיין פועל ודלת הנהג שלו פתוחה. נראה היה שתחמושתו של יואל אזלה כמעט, משום שעיקר היריות כרגע באו מצד החיילים. רק כשניסו להתקרב נורו עליהם כדור או שניים בודדים ועצרו אותם מלהתקדם. החיילים נראו משועשעים וניכר בם כי הם חשבו שטרפם נמצא בידיהם ועוד מעט תבוא שעת הפיצוי שלהם, עת יוכלו לרצוח את הגבר ולאנוס ולהתעלל בנשות החבורה הקטנה והמבוהלת. החיילים כבר הבינו שאזלה תחמושתו של הגבר שעדיין נלחם בהם ולפיכך יצאו מאחורי מקום מסתורם בלא פחד והלכו לעברו כחמישה אקדוחנים הפוסעים לעבר מקום הדו קרב. יהושע התגנב לעבר הג´יפ הצבאי הנטוש. איש מהחיילים לא סבב אחורה. גם איש מחבריו לא ראה אותו משום שהם הסתתרו מאחורי עמודי האולם, בקצהו ונמצאו בשטח מת עבורו. הוא התיישב במושב הנהג, סוגר בעדינות את דלת הג´יפ, נשם נשימה עמוקה בעוד עיניו מתמלאות בדם, ולחץ בכל כוחו על דוושת הגז. החיילים בחאקי שמעו רק במאוחר את נהמתו של מנוע הג´יפ המרוגז עת היה כבר בדרך אליהם, זאת משום שהדי היריות שלהם החרישו את אוזניהם במקום הסגור. כשהסתובבו לעבר הג´יפ הוא כבר התנגש בשלושה מהם באכזריות, מרסק אותם, מעיף אותם מספר מטרים באוויר עד שנחתו כבובות שבורות שבעה מטרים ממקום עומדם, גולגלותיהם מתנפצות אל האספלט מעוצמת החבטה. עוד אחד מהם נפגע ורגלו נפצעה קשה. הוא קרס על הכביש החניון, שומט את נשקו באי אמון, מביט מזועזע ברגלו המרוסקת. החמישי ששרד, הטיל את נשקו בתדהמה על הרצפה ופנה לברוח לעבר היציאה מהחניון. יהושע כיוון אליו את אקדחו ובקור רוח סחט את הדק האקדח, משטיח את החייל אל הרצפה. אחר כך ניגש אל החייל הפצוע וירה במצחו. שקט השתרר עת יואל ושאר החבורה עיכלו את העובדה שחייהם ניצלו במפתיע. היתה זו אלירן הראשונה שרצה החוצה ממחבואה לעבר יהושע והסתערה עליו, מחבקת אותו בעוצמה רבה. יואל הופיע שניות מאוחר יותר והצטרף למעגל המחובקים. "עלינו לעוף מכאן, מהר ככל האפשר" פלט יהושע ברגע שהתעשת. "מי יודע מי יבוא אחרי החיילים האלה?" "אלה סתם שודדים ומחפשי הרפתקאות, קרוב לודאי" אמרה דינה. "אבל לא כדאי לנו לשחק עם הגורל שלנו". "כבר עמדנו להיגמר, נשארו לי רק שני כדורים בקנה" אמר יואל. יהושע כבר היה עסוק באיסוף נשקם ותחמושתם של החיילים. הוא הגיש ליואל מחסניות קלצ´ניקוב מלאות. "הנה, שלא תגיד שלא מפנקים אותך כאן". Thats all folks לאתר הבית ולסיפור מתחילתו: http://Thats_allfolks.tripod.com מחר: הדרך לאשקלון