מסע, פרק מספר 18
פרק מספר 18 Home Sweet Home (הבית, הבית המתוק) יום ה´ 21:25 היה ליל ירח מלא כאשר יהושע רתם עצמו אל המצנח רחיפה כשהמנוע חגור על גבו. הוא עדיין התנשם והתנשף מהעלייה המתישה על הגג הגבוה וחשב לעצמו כמה הוא הזדקן. לידו עמד יואל במצב קשה לא פחות, מתנשף ומתנשם כקטר מטורף. בשעת לילה מאוחרת הם עלו על גגו של בניין המשרדים הנטוש שבו הם שהו. הם לא הורשו להיכנס לתוך איזור רמת אביב ג´, איזור שנסגר כמעט הרמטית בתלי תלים של גדרות תיל על ידי חיילי המארינס שהוזעקו על ידי נשיא ארצות הברית כדי לשמור על שארית הישראלים, לפחות אלה שבגוש דן המוקטן. משני צידי הגדר עמדו חיילי המארינס על משמרתם למול חיילים עירקיים מתוסכלים שחנו בשיירות טנקים גדולות מולם. יהושע הדליק את המנוע ורעש הרוח הלם בגבו ובאוזניו. אז, זינק מעל המעקה של הבית שעל גגו עמד ומשם, בישיבה בתוך הריתמה החל למשוך בחוטים, להעלות את עצמו לגובה מירבי ולנווט את עצמו מעל העיר השוממה. "תחכו לי 24 שעות" אמר יהושע לידידו יואל קודם שקפץ לעבר החשיכה, מגג הבניין. "אתם מוגנים כאן, בחניון התת קרקעי של הבניין. אם אני לא חוזר, אז תעופו מכאן בלעדי". יואל חיבק את ידידו חיבוק עז וממושך. העיר החשוכה והמובסת נפרסה לעיני יואל מעבר לכתפו של יהושע. דמעות עמדו בעיני יואל. "אני מצפה לראות אותך כאן. בלעדיך אנו אבודים". "בכל מקרה יואל, תשמרו טוב. שלא יפתיע אתכם למטה מישהו" רחובות רחובות, מוארים באור הירח הכסוף, חלפו על פניו. אף אור חשמל לא נראה, העיר נותקה ללא חשמל ושותקה. פה ושם אמנם היה נדמה לו כי הוא רואה נצנוצים של נרות והוא תהה אם דמיונו מתעתע בו. להיכן כולם נעלמו לעזאזל? חשב. רגשות פחד וחרדה קשים עברו עליו בעת שטס לבדו מעל העיר השוממה. רעש המנוע שעל גבו החריד את הדממה הלא טבעית. עיר שקפאה ונעצרה בבת אחת. לאחר כעשרים וחמש דקות הגיע סוף סוף לשכונה שלו. לא לפני שירו לעברו מספר מטחי כדורים נותבים, חיילים ששמעו את הרעש וזיהו את המצנח שלו המרחף בשמיים הגבוהים. הוא העלה את עצמו לגובה מקסימלי אך בכל זאת, הוא היה עצבני מאוד משום ששימש כברווז במטווח ולא יכול היה לעשות מאומה מלבד להסתלק משם מהר ככל האפשר. בדרך היה צריך להיאבק ברוח חזיתית קרה שנשבה מן הים ואיימה להסיט אותו מזרחה. בחזרה ידע, יהיה לו קשה לנווט פי כמה. בניינים גבוהי קומה חיכו לו בציפיה ובשתיקה שומרת סוד. הוא משך בחוטי מצנח הרחיפה שלו והמצנח הביא אותו מעט מעל קו הגובה של הבניין שבו התגורר. בזהירות הנחית את עצמו על המטרים הבודדים של הגג המשותף של הבניין שבו גר. הוא נחת בריצה קלה ובלם את עצמו במס´ צעדי בלימה עד שנתקל במעקה שעל הגג. שם משך אותו המצנח בכוח למטה אל מעבר למעקה ומרפקו נחבט בחוזקה בקיר. יהושע קילל. הוא החל למשוך את מצנחו שקרס מעבר למעקה לעבר הקומה השביעית והשמינית. רק לאחר מספר דקות הוא הצליח למשוך אליו את המצנח אולם אז גילה שנעליו שקועות בצואת היונים שכיסתה בשיכבה עבה את רצפת הגג. יהושע קילל בשנית. כשניגש לעבר דלת הגג המובילה לחדר המדרגות גילה כי הדלת נעולה. המצנח היה אסוף בין ידיו, חלקו טונף בצואת היונים, והמנוע עדיין העיק על גבו. יהושע בעט בחימה בדלת. לבסוף שלף איכשהו את האקדח שלקח מיואל, לפני שנפרד ממנו. היה זה אחד משני האקדחים שלקחו מהקטארים וששימשו את יואל ´בהופעות הראווה שלו´ כנספח הקובני. בשתי יריות מדוייקות פיצח את בית המנעול. בבעיטה נוספת, הוא פתח את הדלת וחדר לחדר המדרגות. שם הפיל את המצנח הכבד מבין זרועותיו על הרצפה הנקיה יחסית, פרק את המנוע ואת רתמת מצנחו. בשקט, ירד לקומה השביעית ובידיים רועדות פתח את דלת ביתו. Thats all folks לאתר הבית ולסיפור מתחילתו: http://Thats_allfolks.tripod.com מחר: קדיש (לא להחמיץ בשום אופן!)
פרק מספר 18 Home Sweet Home (הבית, הבית המתוק) יום ה´ 21:25 היה ליל ירח מלא כאשר יהושע רתם עצמו אל המצנח רחיפה כשהמנוע חגור על גבו. הוא עדיין התנשם והתנשף מהעלייה המתישה על הגג הגבוה וחשב לעצמו כמה הוא הזדקן. לידו עמד יואל במצב קשה לא פחות, מתנשף ומתנשם כקטר מטורף. בשעת לילה מאוחרת הם עלו על גגו של בניין המשרדים הנטוש שבו הם שהו. הם לא הורשו להיכנס לתוך איזור רמת אביב ג´, איזור שנסגר כמעט הרמטית בתלי תלים של גדרות תיל על ידי חיילי המארינס שהוזעקו על ידי נשיא ארצות הברית כדי לשמור על שארית הישראלים, לפחות אלה שבגוש דן המוקטן. משני צידי הגדר עמדו חיילי המארינס על משמרתם למול חיילים עירקיים מתוסכלים שחנו בשיירות טנקים גדולות מולם. יהושע הדליק את המנוע ורעש הרוח הלם בגבו ובאוזניו. אז, זינק מעל המעקה של הבית שעל גגו עמד ומשם, בישיבה בתוך הריתמה החל למשוך בחוטים, להעלות את עצמו לגובה מירבי ולנווט את עצמו מעל העיר השוממה. "תחכו לי 24 שעות" אמר יהושע לידידו יואל קודם שקפץ לעבר החשיכה, מגג הבניין. "אתם מוגנים כאן, בחניון התת קרקעי של הבניין. אם אני לא חוזר, אז תעופו מכאן בלעדי". יואל חיבק את ידידו חיבוק עז וממושך. העיר החשוכה והמובסת נפרסה לעיני יואל מעבר לכתפו של יהושע. דמעות עמדו בעיני יואל. "אני מצפה לראות אותך כאן. בלעדיך אנו אבודים". "בכל מקרה יואל, תשמרו טוב. שלא יפתיע אתכם למטה מישהו" רחובות רחובות, מוארים באור הירח הכסוף, חלפו על פניו. אף אור חשמל לא נראה, העיר נותקה ללא חשמל ושותקה. פה ושם אמנם היה נדמה לו כי הוא רואה נצנוצים של נרות והוא תהה אם דמיונו מתעתע בו. להיכן כולם נעלמו לעזאזל? חשב. רגשות פחד וחרדה קשים עברו עליו בעת שטס לבדו מעל העיר השוממה. רעש המנוע שעל גבו החריד את הדממה הלא טבעית. עיר שקפאה ונעצרה בבת אחת. לאחר כעשרים וחמש דקות הגיע סוף סוף לשכונה שלו. לא לפני שירו לעברו מספר מטחי כדורים נותבים, חיילים ששמעו את הרעש וזיהו את המצנח שלו המרחף בשמיים הגבוהים. הוא העלה את עצמו לגובה מקסימלי אך בכל זאת, הוא היה עצבני מאוד משום ששימש כברווז במטווח ולא יכול היה לעשות מאומה מלבד להסתלק משם מהר ככל האפשר. בדרך היה צריך להיאבק ברוח חזיתית קרה שנשבה מן הים ואיימה להסיט אותו מזרחה. בחזרה ידע, יהיה לו קשה לנווט פי כמה. בניינים גבוהי קומה חיכו לו בציפיה ובשתיקה שומרת סוד. הוא משך בחוטי מצנח הרחיפה שלו והמצנח הביא אותו מעט מעל קו הגובה של הבניין שבו התגורר. בזהירות הנחית את עצמו על המטרים הבודדים של הגג המשותף של הבניין שבו גר. הוא נחת בריצה קלה ובלם את עצמו במס´ צעדי בלימה עד שנתקל במעקה שעל הגג. שם משך אותו המצנח בכוח למטה אל מעבר למעקה ומרפקו נחבט בחוזקה בקיר. יהושע קילל. הוא החל למשוך את מצנחו שקרס מעבר למעקה לעבר הקומה השביעית והשמינית. רק לאחר מספר דקות הוא הצליח למשוך אליו את המצנח אולם אז גילה שנעליו שקועות בצואת היונים שכיסתה בשיכבה עבה את רצפת הגג. יהושע קילל בשנית. כשניגש לעבר דלת הגג המובילה לחדר המדרגות גילה כי הדלת נעולה. המצנח היה אסוף בין ידיו, חלקו טונף בצואת היונים, והמנוע עדיין העיק על גבו. יהושע בעט בחימה בדלת. לבסוף שלף איכשהו את האקדח שלקח מיואל, לפני שנפרד ממנו. היה זה אחד משני האקדחים שלקחו מהקטארים וששימשו את יואל ´בהופעות הראווה שלו´ כנספח הקובני. בשתי יריות מדוייקות פיצח את בית המנעול. בבעיטה נוספת, הוא פתח את הדלת וחדר לחדר המדרגות. שם הפיל את המצנח הכבד מבין זרועותיו על הרצפה הנקיה יחסית, פרק את המנוע ואת רתמת מצנחו. בשקט, ירד לקומה השביעית ובידיים רועדות פתח את דלת ביתו. Thats all folks לאתר הבית ולסיפור מתחילתו: http://Thats_allfolks.tripod.com מחר: קדיש (לא להחמיץ בשום אופן!)