מסע, פרק מספר 11
פרק מספר 11 הלוויה יום ד´ 06:15 זמן קצר אחר כך, החליטו יהושע ויואל לצאת לדרך. לישון הם כבר לא יכלו, לאחר שהתעוררו בבהלה לשמע היריה. השמש עלתה וכולם התיישבו בכלי הרכב. דינה ביחד עם בתה עברו לטנדר הטויוטה לשבת עם יואל ואילו איתמר ישב כל הזמן צמוד לדינה, מסרב להיפרד ממנה. "אם נמות" אמרה "אני רוצה למות ביחד עם יואל ועם ליאת" התעקשה למרות שיהושע ניסה לשכנעה כי ההגיון אומר שיש להישאר ברכבו. בזהירות רבה גלשו שני הטנדרים במדרון הגבעה התלול, מחליקים מעת לעת כלפי מטה, לעבר כביש המוות. עוד אתמול, היה הכביש עמוס בשיירות של משפחות חיות, של אנשים שביקשו לברוח ולהציל את נפשם והיום היו השמיים מלאים באלפים רבים של עורבים שחורים שירדו על השיירה הדוממת, עומדים על גוויות האנשים, חודרים דרך החלונות המנותצים אל אלה שכבר אינם יכולים להתגונן מפניהם. אט אט פילסו הטנדרים את דרכם במטרה לעלות בחזרה על הכביש, מחפשים פירצה בין המכוניות הדוממות. מאות עורבים הקיפו אותם ובשני הרכבים מיהרו הנוסעים לסגור את החלונות באימה מפני המחזה הלא טבעי. העורבים היו שקטים באופן מעורר צמרמורת. רבים מהם עמדו והסתכלו בשיירה הקטנה והמוזרה שעשתה דרכה בינות כל המתים. עורב אחד עמד על פניו של מת ומקורו מנקר עמוקות בתוך ארובת עינה של גוויה. בצד עיסוקו היה העורב מציץ לעבר יואל ואשתו בטנדר הטויוטה ולרגע היה נדמה ליואל שהוא קורץ לו. דינה הסיטה את מבטה בקריאת גועל נפש ובבהלה מהציפור המאוסה ומהמחזה המחריד אך יואל קילל בספרדית את העורב קללות איומות. מאז שנכנס לתפקידו כקצין קובני, חזר יואל לדבר לעתים קרובות בספרדית, גם באופן לא מודע. כעסו על העורב היה כה גדול עד כי הוא פתח את חלון המכונית, שלף את אחד מאקדחיו, כיוון באריכות את אקדחו לעבר העורב, עת הלה פתח את מקורו לעברו, קורא לעברו ברעש מחריש אזניים. יריה נשמעה והעורב צנח לצידה של הגוויה ממנה אכל. בו ברגע, התעוררה מהומת אלוהים. אלפי העורבים שהיו עסוקים בזלילת הבוקר שלהם, עפו לשמים במשק כנפיים רעשני ובצריחות קולניות ביכו את שהתרחש. יואל סגר מיד את השמשה שלידו. יהושע הוביל אותם דרך פתח צר בין שני רכבים דוממים אל מרכז הכביש, משם, האיצו השניים את רכביהם, במטרה להסתלק מהמקום חסר התקווה. העורבים הקיפו בצריחות רמות את שני הרכבים, לעתים נחבטו תוך כדי מעופם בשמשות המכוניות הנוסעות, בכנפיהם או במקורם, באלימות רבה. כך נסעה השיירה, מאיצה דרכה מבעד לענן העורבים התוקפנים, הלומי הצער על מות חברם. "בקרוב" צחק יואל בצחוק מטורף ועבר לספרדית Todo el pais lleno de huervos”" ("כל הארץ הזו תכיל רק עורבים") ובתגובה זכה לחבטה הגונה בראשו מאשתו שהבינה ספרדית, שישבה מאחור והשתיקה אותו מיד. שיירת המוות שזכתה לביקור שקט של העורבים ננטשה עתה לחלוטין וכל העורבים שחגו בשמים כעננים שחורים ותזזיתיים, הקיפו בלא הרף את המכוניות הנוסעות עד שאלה הגיעו קרוב ליקנעם. שם נטשו העורבים לפתע את מקור זעמם וחזרו לשיירה המתה, מניחים את יהושע, יואל, אשתו, בתו ואיתמר לנפשם, בתוך שקט נורא וחדגוני של צלצול מנועי הדיזל של מכוניותיהם. Thats all folks לאתר הבית ולסיפור מתחילתו: http://Thats_allfolks.tripod.com מחר: ארוחת דגים בג´אסר א-זארקא
פרק מספר 11 הלוויה יום ד´ 06:15 זמן קצר אחר כך, החליטו יהושע ויואל לצאת לדרך. לישון הם כבר לא יכלו, לאחר שהתעוררו בבהלה לשמע היריה. השמש עלתה וכולם התיישבו בכלי הרכב. דינה ביחד עם בתה עברו לטנדר הטויוטה לשבת עם יואל ואילו איתמר ישב כל הזמן צמוד לדינה, מסרב להיפרד ממנה. "אם נמות" אמרה "אני רוצה למות ביחד עם יואל ועם ליאת" התעקשה למרות שיהושע ניסה לשכנעה כי ההגיון אומר שיש להישאר ברכבו. בזהירות רבה גלשו שני הטנדרים במדרון הגבעה התלול, מחליקים מעת לעת כלפי מטה, לעבר כביש המוות. עוד אתמול, היה הכביש עמוס בשיירות של משפחות חיות, של אנשים שביקשו לברוח ולהציל את נפשם והיום היו השמיים מלאים באלפים רבים של עורבים שחורים שירדו על השיירה הדוממת, עומדים על גוויות האנשים, חודרים דרך החלונות המנותצים אל אלה שכבר אינם יכולים להתגונן מפניהם. אט אט פילסו הטנדרים את דרכם במטרה לעלות בחזרה על הכביש, מחפשים פירצה בין המכוניות הדוממות. מאות עורבים הקיפו אותם ובשני הרכבים מיהרו הנוסעים לסגור את החלונות באימה מפני המחזה הלא טבעי. העורבים היו שקטים באופן מעורר צמרמורת. רבים מהם עמדו והסתכלו בשיירה הקטנה והמוזרה שעשתה דרכה בינות כל המתים. עורב אחד עמד על פניו של מת ומקורו מנקר עמוקות בתוך ארובת עינה של גוויה. בצד עיסוקו היה העורב מציץ לעבר יואל ואשתו בטנדר הטויוטה ולרגע היה נדמה ליואל שהוא קורץ לו. דינה הסיטה את מבטה בקריאת גועל נפש ובבהלה מהציפור המאוסה ומהמחזה המחריד אך יואל קילל בספרדית את העורב קללות איומות. מאז שנכנס לתפקידו כקצין קובני, חזר יואל לדבר לעתים קרובות בספרדית, גם באופן לא מודע. כעסו על העורב היה כה גדול עד כי הוא פתח את חלון המכונית, שלף את אחד מאקדחיו, כיוון באריכות את אקדחו לעבר העורב, עת הלה פתח את מקורו לעברו, קורא לעברו ברעש מחריש אזניים. יריה נשמעה והעורב צנח לצידה של הגוויה ממנה אכל. בו ברגע, התעוררה מהומת אלוהים. אלפי העורבים שהיו עסוקים בזלילת הבוקר שלהם, עפו לשמים במשק כנפיים רעשני ובצריחות קולניות ביכו את שהתרחש. יואל סגר מיד את השמשה שלידו. יהושע הוביל אותם דרך פתח צר בין שני רכבים דוממים אל מרכז הכביש, משם, האיצו השניים את רכביהם, במטרה להסתלק מהמקום חסר התקווה. העורבים הקיפו בצריחות רמות את שני הרכבים, לעתים נחבטו תוך כדי מעופם בשמשות המכוניות הנוסעות, בכנפיהם או במקורם, באלימות רבה. כך נסעה השיירה, מאיצה דרכה מבעד לענן העורבים התוקפנים, הלומי הצער על מות חברם. "בקרוב" צחק יואל בצחוק מטורף ועבר לספרדית Todo el pais lleno de huervos”" ("כל הארץ הזו תכיל רק עורבים") ובתגובה זכה לחבטה הגונה בראשו מאשתו שהבינה ספרדית, שישבה מאחור והשתיקה אותו מיד. שיירת המוות שזכתה לביקור שקט של העורבים ננטשה עתה לחלוטין וכל העורבים שחגו בשמים כעננים שחורים ותזזיתיים, הקיפו בלא הרף את המכוניות הנוסעות עד שאלה הגיעו קרוב ליקנעם. שם נטשו העורבים לפתע את מקור זעמם וחזרו לשיירה המתה, מניחים את יהושע, יואל, אשתו, בתו ואיתמר לנפשם, בתוך שקט נורא וחדגוני של צלצול מנועי הדיזל של מכוניותיהם. Thats all folks לאתר הבית ולסיפור מתחילתו: http://Thats_allfolks.tripod.com מחר: ארוחת דגים בג´אסר א-זארקא