מסע כומתה

[veredor]

מסע כומתה

ב - 8 באוקטובר יתקיים מסע כומתה של צנחנים. אני מבינה מהבן שלי שהצבא לא מעוניין שההורים יגיעו לסיום המסע. האם זה משהו חדש? האם ההורים באמת לא מגיעים? האם למשהו יש פרטים? אני זוכרת סיפורים של הורים לחיילים שהשתתפו איתם בסיום המסלול.

 

[יונית7]

גם אנחנו לא השתתפנו,

בסוף מסע הכומתה (של גבעתי) היה טקס בהשתתפות ההורים, אבל ההורים לא נטלו חלק פעיל במסע. זו כנראה מדיניות חדשה בצבא.

 

[אימשל2]

גם במסע של הבן שלי לא הגיעו ההורים

הצנחן שלי מחזור אוג' 05 סיים את מסע הכומתה ביום שלישי והטקס התקיים ביום רביעי. ההורים לא הגיעו רשמית לפגוש אותם בסיום המסע. בפועל, הורים ירושלמים ואחרים שאין להם בעיה להגיע בקלות לגבעת התחמושת (למיטב ידיעתי הם היו מעטים), הגיעו לפגוש אותם בסוף המסע. הטקס למחרת התקיים ברוב עם, כשהם רחוצים ועל מדי א' ואנחנו תחת מטריות.

 

[veredor]

תודה רבה על המידע

אם יתקיים טקס למחרת, זה מעודד. לפי מה שהבנתי מהבן שלי, ההורים לא מוזמנים בכלל וזה ציער אותי....

 

[2mia]

ורד.. גם בני צנחן ואצלם בפעם

הראשונה לא היה נהוג לעשות את הטקס בסוף המסע אלא למחרת. נכון שנהוג ללכת איתם בסוף וכשאמרתי לבני שהייתי שמחה ללכת איתו, הוא אמר שאסור. הם חיילים מקסימים אבל מאד פלצנים - אסור ללכת איתם, אסור לבקר בשבת ועוד ועוד עם כמובן רציאונל שלהם. היתרון של יום אחרי- הם לא כל כך עייפים.הטקס שלנו היה בחורף ביום גשום אז היה קצת קשה אבל זה מרגש עד דמעות. דרך אגב שמעתי אחר כך שחלק מההורים הגיעו לסוף המסע- שווה לברר. בכל זאת שיהיה בהצלחה.

 

[veredor]

אני כבר מתרגשת והמידע שלך עוזר מאוד

 

[אימשל2]

הגיעו באופן פרטני ולא מאושר

 

[xxMichaelxx]

למה בעצם הצבא לא רוצה שתגיעו

לסיום של המסע כומתה? כי לא רוצים שתראו אותנו עייפים,צולעים,ושבורים... מדי פעם יש גם חבר'ה שמתעלפים במסעות האלה. כל זה לא דברים שהצבא רוצה להראות להורים. גם במסע שלי לא הגיעו הורים בסוף,אלא רק לטקס אח"כ. לדעתי זה עדיף ככה,יותר טוב שתראו אותנו כבר יפים ונקיים,על א' בטקס כומתה.

 

[poli55]

מסע כומתה - עדכון

מאמא של צנחן בעבר לפני כמה שנים היה נוהג שהורים מגיעים ומלווים וצועדיםיחד עם הצנחנים ב2-3 קילומטרים האחרונים אבל היו מקרים שהורים התעלפו ולא עמדו בעומס הרגשי והנפשי לראות את הילדים צועדים (הם צועדים כ 90 ק"מ בפחות מ20 שעות עומס לא קל הם מגיעים לסיום לא תמיד במצב שכדאי לראת אותם ולכן הם מגיעים לבית החייל מתרחצים , אוכלים מתלבשים ונחים ורק אחר כך יש את המפגש והטקס ואכן טקס מאוד מרגש

 

[האילתית 2]

גם אצלנו היה כך אצל הירוק.

החבר'ה צעדו 90 ק"מ עם עומס רציני על הגב. לכן אצלם נהוג שכל היחידה מלווה אותם בק"מ האחרונים בריצה ,וזה מסתיים בשעות הבוקר המוקדמות. בערב ההורים מוזמנים לטקס (אחרי שהחבר'ה הספיקו להתקלח ומעט לנוח). אמנם זה היה מזמן ,אך אני זוכרת שגם כך היה קשה לראותם, מדדים כמו ברווזים.

 

[האילתית 2]

לעומת זאת אצל הכחולים

הטקס קרוי "עלייה ליחידה" (כומתה מקבלים בטירונות) , ללא הורים (פנימי של היחידה) והוא מסמל תחילתו של המסלול. מתמונות שראיתי ,מאוד מרשים. ריצה של כל לוחמי היחידה הותיקים לקראת סוף המסע ,כתובות אש בכניסה ליחידה.