מסע במכונת הזמן

[המיש]

מונטריי

אכן, פסטיבל מושלם, שמעביר גם את תחושת הפסיכדליה של 1967, וגם תחושות אחרות, של התעוררות הכוח השחור באמריקה, של התנועה נגד המלחמה בויטנאם (כבר אז), ובעיני בעיקר את תחושת הגילוי המפעימה של גדול נגני הגיטרה החשמלית מאז ועד עולם - ג´ימי הנדריקס. התמונות הבלתי נשכחות של ג´ימי מבעיר את הגיטרה המצויירת ביד ואחר כך מרסק אותה אל תוך המגברים בסוף ההופעה, אחרי WILD THING, והפרצופים הדהומים של הבנות המשתאות והבלתי מאמינות, בעיניים תועות והזויות מתחת לזרי הפרחים... האם זו המציאות או שמא היינו כחולמות. אח...ליידי ג´י. אני איתך. מונטריי. פסטיבל הרוק הראשון. המיש The people came and listened Some of them came and played Others gave flowers away, yes they did Down in Monterey Down in Monterey Young Gods smiled upon the crowd Their music being born of love Children danced night and day Religion was being born Down in Monterey The birds and the airplane did fly Oh, Ravi Shankars music made me cry The Who exploded into fire and light Hugh Masakela´s music was black as night The Grateful Dead blew everybodies mind Jimi Hendrix baby,believe me, set the world on fire, yeah His Majesty, Prince Jones, smiled as he moved among the crowd Ten thousand electric guitars were grooving real loud, yeah You want to find the truth in life Don´t pass music by and you know I would not lie, no I would not lie, No, I would not lie Down in Monterey Three days of understanding of moving with one another Even the cops grooved with us Do you believe me, yeah? Down in Monterey I think that maybe I´m dreaming Monterey Down in monterey Did you hear what I said?

 

[אריק חייט]

המורשת שלא השתרשה

אני חושב שאת ימיי האחרונים ארצה לבלות בקרב חברי ג´נטל ג´ייאנט, באחת מההופעות שלהם בין השנים 1970 ל-1978, לא חשוב לי איזו. ראיתי כמה הופעות שלהם בוידאו, וזה קורע את לבי בכל פעם מחדש לראות כיצד להקה שבעיני מסמלת את הדבר הכי נכון במוסיקה, השיא של כל השיאים, הצומת המוסיקלית של המוסיקה הקלאסית המודרנית, הרוק, הג´אז והמדעים המדוייקים, מופיעה בפני קהל אדיש, מתעלם, מרחף, ופשוט לא קולט. אין לי מה לבכות, זה ברור. העולם פיספס אז פיספס. אבל עדיין, לחיות עם ידיעה כזו זו מועקה לא קטנה. לו הייתי יכול לגשת אליהם מאחורי הקלעים בסוף אחת ההופעות האלו ופשוט לומר להם "אני מבין את כל מה שאתם עושים, אני מבין שזה הדבר הכי נכון בעולם, ורק רציתי שתדעו את זה", הייתי יכול למות בשקט. עצוב.

 

[הניבלונגים]

מוזר העניין הזה עם הענק העדין

יש מספר מועט של להקות משנות השביעים, שבאופן עקרוני היו מאוד פתוחות כלפי גאונות, שאתה שומע אותן היום ולא מבין מה גרם לזה שקאמל, קינג קרימזון או ג´נסיס (של גבריאל) כן הצליחו והם לא. תהרגו אותי, אני שומע את ג´אנטל ג´יאנט, ולא מבין את זה, בעידן ששלמות ביצוע הייתה מחמאה, ויכולת הלחנה היתה יתרון, איך לעזעזל הם לא זכו למעמד הראוי להם, אתה כל כך צודק אריק, זה פשוט עצוב

, אבל בעיקר מוזר, אני לא יודע איך להסביר את זה, נראה לי שזה קשור יותר לפיסקת קוואנטים ותורת הכאוס יותר מלכל דבר אחר.

 

[comfortably pink]

מדבר כמו פרוגר אמיתי

"המוזיקה שלי היא הכי טובה. ושימותו הקנאים"

 

[אריק חייט]

נו, והתגובה שלך

היא תגובה של פאנקיסט טיפוסי. שמח? זו פרשנות שלך, חביבי. זה לא בא ממני. אתה מדמיין.

 

[זאנואלזן]

להיות בקנצרטים של made in japan

אוווהההווו כמה שהייתי משלם כדי להיות שם ולשמוע את הביצועים המושלמים של פרפל עם בלקמור לורד פייס גלובר וגילאן. לשמוע את סולו התופים של the mule את הקולות שיכולים לצאת מגרון אחד בעולם ב child in time את סולו הגיטארה שיכול להיות מולחן רק ע"י שניים של highway star את הקצב האגדתי של black night את הריפים המאולתרים של smok on the water את השילוב של באס תופים גיטארה וגרון של space trucing ושל strange kind of woman - אבל מה שיש לי זה רק השלושה סי/די לאספנים והרבה חלומות...

 

[malolds]

That´s what i´m talking about!!!!!

פששששש!!!!! 76 דקות של שכרון חושים

 

[comfortably pink]

מה עם לייזי!

קצת נמרח, אבל עדיין מצוין!

 

[זאנואלזן]

ראיתי את לייזי עם מורס

בדי וי די משנת 201 ואווווא - איזה ביצוע מדהים !!! זה לא דומה לבלקמור במייד אין ג´פאן אבל מורס עושה שם עבודה מדהימה - ככה שאתה נגנב , לייזי בעיני לא נמרח - אני ממש אוהב את היצירות הללו. זה מלאכת מחשבת.

 

[comfortably pink]

לא הבנת

לייזי הוא שיר מצוין!! מספר שלוש של דיפ. אבל במייד אין ג´פאן הוא קצת נמרח..

 

[soldier of fortune1]

ראיתי את לייזי ב- live ../images/Emo168.gif

בעיניים שלי, באוזניים שלי, זה היה מדהים, זה היה לפני 3 חודשים בשבוע קסום בלונדון הגרובית,,,,,,,,והכי חשוה זה היה עם ג´ון לורד אני בחיים לא אשכח את זה, ואתגעגע לכל דקה מ100 הדקות שדיפ פרפל נתנו שם

 

[comfortably pink]

פאנקיסט? אני?

דע לך שאני אחד מאוהבי הפרוג הצעירים, היחידים ברעננה. ואתה לא יודע איזה תיסכול זה. יותר מתסכל מלא לראות את ג´נטל ג´יינט בהופעה (שאני אישית לא מת עליהם), זה שאי אפשר לדבר על זה עם אנשים, רק באינטרנט. אני פשוט לא אוהב את הגישה שלך, גם עכשיו, בתגובה שכתבת לי. של כאילו זו המוזיקה הכי טובה שנוצרה אי פעם. לפי דעתי יש 3 סגנונות יותר טובים מרוק בכלל ומתקדם בפרט. זה מוזיקה קלאסית, וג´אז. את שניהם אני לא אוהב, אבל את שניהם אני מעריך. ואתה באמת מצפה מהיפים להתחיל לחשוב על המוזיקה של ג´נטל ג´יינט? אפילו לא מהיפים, מאנשים ששומעים את השירים שלהם קצת. צריך זמן כדי להיכנס לקטע הזה.

 

[הרולד החביתי]

ג´נסיס עם גבריאל (לא משנה איפה)

והכוונה לגבריאל בשיאו התיאטרלי,עם כל התחפושות והגחמות לראות אותם ולמות

 

[matanbu]

איך אפשר להשוות סגנונות??

לכל סיגנון יש את הייחוד שלו... אפילו לתת זרם... אני בדעה שאי אפשר להשוות בינהם... לפחות אני לא מצליחה, גם אם יתנו לי רשימה של מאפיינים של כל אחד, ברגע שזה סגנון שונה, אי אפשר. (לדוגמא פאנק שהרבה מתייחסים אליו בזלזול משום מה...

אז אי אפשר להתייחס אליו ככמה אקורדים דיסטורשן ואנשים עם סיכות ביטחון בכל מקום... צריך להבין מאיפה הוא בא ומה הוא מעביר ומה הוביל אליו והכל... ואי אפשר נגיד להשוות את זה לכמה אנשים בג´םסשן עצבני של סווינג. אי אפשר פשוט, בטח שלא יותר טוב פחות טוב... כל אחד עשה משו, תרם משו, השמיע מוזיקה, אהבתם לא אהבתם זה משו אחר, אבל השוואה..?) ;;;לדעתי;;;

 

[אריק חייט]

כנראה

פאנקיסט בגישה, לא בטעם המוסיקלי. שמע, מה שכתבתי לך, מסתבר שעוד לא הבנת, היה מתגרה בכוונה, כי התגובה שלך היתה מטופשת ורדודה. הפרשנות שלך היתה לא לטעמי, היא הוציאה לגמרי את דבריי מהקשרם, היא הראתה את ההודעה שלי באור שונה לגמרי ממה שהתכוונתי. אז בהודעה הקצרה והמרגיזה שלך עשית כמה דברים פסולים - הכללת הכללה מגעילה את כל חובבי הפרוג : "מדבר כמו פרוגר אמיתי", והצגת פרשנות מעוותת ומרוחקת מהמציאות לדברי : "המוזיקה שלי היא הכי טובה". את המשפט הזה מעולם לא כתבתי ומעולם לא התכוונתי למשמעות שבו. מה שבסך הכל עשיתי זה לכתוב מה אני אוהב, ולהוסיף לזה תיאורים מפורטים, וגם, בין השאר, לחלוק עם חברי הפורום את רגשותיי בנושא. עכשיו גם כתבת שלדעתך יש שלושה סגנונות יותר טובים מרוק בכלל ומתקדם בפרט. יפה. אני בחיים לא קבעתי שום קביעה שהכילה בתוכה את המלה "טוב". אני בז למלה הזו ולשימוש הקל מדי שבה. אני מאמין שאין דבר כזה "טוב", וגם כשהוספת שמדובר בדעתך, לא פרטת מה זה "טוב" בעיניך - משפט חסר משמעות. מוסיקה קלאסית זה לא סגנון. ג´אז זה לא סגנון. ובאשר לציפיות שלי מהיפים - כן, אני מצפה שאנשים יחשבו קצת, וכשהם מנמקים מדוע הם לא אוהבים משהו, שהנימוק לא יסתכם ב"אההם... דההה... זה מסובך. זה מורכב מדי. צריך לחשוב הרבה". במיוחד לא היפים.

 

[הניבלונגים]

קודם כל

נראה לי שהפריצה המסחרית של הפרוג בתחילת שנות השביעים באה בעיקר אחרי שבשך חמש שש שנים להקות פסיכדליות מעולות לימדו קהל של היפים להעריך מוסיקה לאו דווקא כליווי מעניין למילות מחאה, ואותם היפים ממש, עברו לשמוע מוסיקה מורכבת יותר ויותר, כך שכן, אם יש משהוא שמתאים להיפים זה פתיחות לסוגים שונים וכיוונים שונים של מוסיקה ותהה זו מורכבת ככל שתיהיה. לעניין שהעלה פינק, אני חושב שהמוסיקה שאני שומע היא הכי טובה, גם המוסיקה שאריק שומע היא הכי טובה וגם המוסיקה שפינק או גנווב או לידיי G או הלס או גרימבל או מתן שומעים היא הכי טובה, כל דבר שנוגע בנשמה של אדם הוא מוסיקה טובה (אפילו קריסטינה אגילרה, במידה ויש בעולם מישהו שזה נוגע בו), ברור שלכל אדם יש את המוסיקה הכי טובה שלו. לחשוב שמה שאני שומע זה המוסיקה הכי טובה, זו לא גישה של פרוגרים אלא גישה של אוהבי מוסיקה באשר הם שם, הכרתי מספיק רוקרים או פאנקיסטים שחושבים שהמוסיקה שלהם הם הכי טובה, בלי לבדוק דברים אחרים (נראה לי שאחד היתרונות של השכלה מוסיקאלית היא היכולת להסביר למה דברים שאתה לא אוהב הם טובים או מעניינים). כל זה מבלי להזכיר בכלל שאריק לא טען מעולם שמה שהוא שומע זה הכי טוב שיש

 

[comfortably pink]

אבל היום

אתה חושב שיש למישהו סבלנות להקשיב לשיר באורך של 20 דקות? פעם שאלו בכיתה שלי מה השיר הכי ארוך שהם מכירים, אחד אמר 9, וכולם התפעלו. אין לאף אחד סבלנות היום להקשיב ולהתעמק במשמעות העמוקה של המילים.

 

[הניבלונגים]

גם ב 1968

לאף אחת לא הייתה סבלות כזו ואז באו אירון באטרפלי עם In a Gadda Da Vida שהיה 17 ד´ ולאחריהם עוד להקות: פינק פלויד, הרולינג סטונס, דיפ פרפל ועוד הרבה אחרות ששברו גם את המוסכמה הזו, ובשנות השבעים אנחנו מקבלים כבר יצירות של אלבומים שלמים. כנראה שיש מין תנועת מטוטלת כזו במוסיקה, ונראה לי שאנחנו נמצאים בראשיתה של תנועה חזרה של המטוטלת לעבר יצירה מורכבת יותר (וכנראה גם ארוכה יותר אבל במקרה הזה האורך הוא באמת לא מה שקובע)

 

[אריק חייט]

תלוי איך אתה מגדיר "מישהו"

יש היום מספיק אנשים בעולם כדי להחזיק מאות להקות פרוג בחיים - עובדה. חוץ מזה - איך לעזאזל סרט כמו שר הטבעות הוא להיט קופתי? סרט באורך שלוש שעות, עם טונות על גבי טונות על גבי טונות של אינפורמציה. אז נכון, זה תקציר של התקציר של הספר, והוריד המון דברים, והפקה הוליוודית אז זה יותר נגיש, וזה עמוס באלפיים ושש מאות גימיקים. ועדיין - זה סרט מאוד תובעני. והמון קהל יודע זאת. שמע, זה פשוט לא תירוץ מה שנתת פה. אם דעתך מייצגת את הרוב - אז אני חי בקרב דור מגעיל, סלח לי, שמבסס את הטיעונים שלו על אסתטיקה ועל עצלות. ושלא תבין אותי לא נכון - אני לא אומר ולו אפילו לרגע אחד שאורך זה חובה. אך ישנה מוסיקה שדורשת מהמאזין אורך רוח וסבלנות. מי שלא אוהב את המוסיקה - ניחא, אין לי שום טענה שאני יכול להפנות כלפיו. אך מי שפוטר את עצמו בטיעון כל כך שטחי כמו "אין לי סבלנות" - הוא באמת אדם נחות. סליחה.

 

[comfortably pink]

למה סליחה?

אני מסכים איתך ב100 אחוז. זו באמת שאלה למה הפרוג נחלש.. אולי תעשה עם זה סקר בפורום שלך, יהיה מעניין לראות מה אנשים חושבים.