איזו שאלה!
איפה הייתי רוצה להיות? הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר אצל סוכן האמנים שאמר לא לביטלס, ושלח אותם לג´ורג´ מרטין, הייתי רוצה להיות בכל הופעה שהיא של הנדריקס, בסשאנים של פינק פלויד שהם יצרו את הדרק סיד ואטום הרט, באולפן של קאמל שהם ביצעו לראשונה את ה snow goose, בסאן פרניסיסקו של סוף שנות השישים כשהגריטפול דד, האירופליין, אירון בטרפלאי ובלו צ´ייר הסתובבו מססטולים ברחובות, הקליטו כמה מיצרות המופת הכי גדולות של המאה הקודמת, בלי לזכור את זה אפילו למחרת, בכל אחד מהפסיטיבלים הגדולים (פילמור מונטראיי וודסטוק ואתם יודעים מה גם באי וויט), בהופעה של קלאפטון שתועדה ב just one night המופתי בו ללילה אחד הוא חזר להיות slow hand של פעם ולא אחד שאפשר לראות במכל מיני הופעות חיות עם סטינג פיל קולינד ומרק קנופפלר (בלי כוונה להעליב). אבל הנסיעה האמיתית שלי במכונת בטח הייתה נראית ככה... קול באס עמוק יוצא מהרמקול שבתקירה ואומר:"גבורתי ורבותי כאן הקברניט, בעוד דקות אחדות אנחנו נכנס לחור התועלת הנמצא לימנכם, נא להדליק סיגרות ולחגור חגורות בטיחות", כלי התחבורה המוזר המסיע אותנו אחורה בזמן ספג חבטה משונה שהרעידה את כל יושביו, ואז החל השיוט הפסיכודלי בתום ים מתחלף של צבעים צלילים וצורות, לאט לאט הפכה הגלישה בזמן לנוחה הרבה יותר, ואז שוב קול הבאס של הקרבניט:" גברותי ורבותי ברוכים הבאים ל 1970, נא לקחת את כל החפצים מתא המטען, מנהלת הטיול שלכם מחכה לכם בטרמינל, תהנו משהותכם, וזכרו הגלישה חזרה בעוד חודשים לפי השעון המקומי". מנהלת הטיול, שעד שוחחה איתי רק בדוא"ל ובטלפון (ברגעים שכאלה אני תוהה אם אני והיא היחידים שעדיין משתמשים במכשיר הזה)סיכמה איתי שאלך איתה לצפות בסשנים של ג´ורג´ הריסון, לאלבום All Things Must Pass, הגעתי כמה ימים לפני היום בו קלפטון היה אמור לעבור באולפן ורציתי לשמוע ג´אם שלו עם הריסון, ג´נג´ר בייקר ובילי פרסטון, כפי שהובטח בפרסומת. "את זוכרת", שאלתי בהיסוס, "אני בחבילה של הריסון?!". "כן כן", היא עונה, אבל יש לי הפתעה, בוא איתי"... לא הכרתי את לונדון, ולא ממש ידעתי על משהו באותו יום שיכול להיות מעניין יותר ממיטת המלון לה חכיתי בעיפות אין קץ (מעולם לא הצלחתי להתרגל להפרשי השעות בעת הנסיעה בזמן), ניסיתי להתווכח, אבל הבנתי שהיא אישה כ"כ עקשנית שלא כדאי לי אפילו לנסות. היא סחבה אותי לאולפן הקלטה, ניסתי להגיד שהסשן שמעניין אותי יהיה רק בעוד כמה ימים, ועם כל הכבוד לפטי ביוד היפיפיה, שחלפה בדיוק על פנינו, לא אותה באתי לראות, היא הסתובבה אלי ואמרה בצחוק, טיפש, אתה עוד לא שמת לב איפה אתה?. הסתכלתי סביב, היו שם, מלבד פטי, עוד ארבע נגנים, שהאמת, לא ממש זיהיתי, אבל אז ראיתי אותה, היא עמדה במרכז האולפן, איש לא התקרב אליה וכולם הלכו סביבה במין הדרת כבוד משונה, מייד כשראיתי אותה, העיניים שלי ננעלו ולא יכולתי להסתכל על שום דבר אחר, כן זאת היא, זאת הגיטרה עליה חלמתי מאז הייתי ילד קטן, זאת הגיטרה הפסיכאדלית של קלפטון, זאת שתמיד חלמתי שאנגן עליה לפני מאות אלפים, בפילמור, עם ג´ינג´ר בייקר, וג´ק ברוס, אבל השנה הייתה 1970, מה היא עושה כאן עכשיו?. מאחר והייתי מרוכז בגיטרה לא שמתי לב שעוד מישהוא נכנס לאולפן, יד נעלמת הרימה את הגיטרה, ידעתי של מי הגיטרה, ועדיין הופתעתי שהיד שאחזה בה הייתה לבנה, הוא אחז בגיטרה בבטחה, הבטתי בפניו, הן היו עצובות כמו של אדם שכל עולמו נלקח ממנו כמה פעמים לפני אחרוחת צהריים, ואז גנבו לו את תיק האוכל. צלילים חמים ואיטיים של גיטרה הציפו את האולפן, דם שרם מאצבעותיו, הישר למיתרים ואז אחרי פתיח עצוב וארוך הוא התחיל לשיר: Lay awake at night, Oh so low, just so troubled. Can´t get a job, Laid off and I´m having double trouble. כל עול העולם היה מונח על כתפיו, העצבות שלו הייתה מונחת לפני כולם לראות, הצלילים האיטים העצובים המעיקים והמענגים התפשטו ברחבי החדר והוא המשיך: Hey hey, to make you´ve got to try. Baby, that´s no lie. Some of this generation is millionaires; I can´t even keep decent clothes to wear. ואז התחיל הסולו, סולו הבלוז הכי יפה הכי מרגש והכי איטי ששמעתי בחיים שלי, פטי בוייד בכתה, וביניינו, גם אני, זה נמשך ונמשך, הדם החל לזול מהמיתרים ונראה כמו ויסקי טוב במיוחד, והסולו הזה, אלוהים הסולו הזה, והשיר היה רק באמצע. Laugh at me walking, And I have no place to go. Bad luck and trouble has taken me; I have no money to show. הוא הטעים כל מילה, ידעת שהוא מתכוון לה, העצבות לא הייתה במילים, היא לא בסולואים, היא אפילו לא הייתה בתוכו, הוא היה העצבות, והעצבות הייתה הוא. רק כשנגמר השיר הבנתי, אני ב Layla Sessions לא עזבתי את האולפן במשך כל החודשיים, את ג´ורג´ הריסון, תיהיה לי הזדמנות אחרת לראות, אחרי הכל, חור התולעת לא הולך לשום מקום, נכון?
אבל משהו אחר.... הופעה של הדלתות, לא איכפת לי איזו ומתי. מצידי גם אחריי תחילת ההדרדרות הסופית של ג´ים.
