מסע אל אררט
(מתוך הספר מסע אל האררט, מאת מיקל י.ארלן) בלילה ההוא חלמתי כמה חלומות רעים. אף שהחלומות (שכן אחדים היו, נבלעים זה בתוך זה) היו על מלחמות וקרבות, הרי במרכזו של כל חלום היתה מין אימה - לא דווקה אימה מן המלחמה, או אף מן המוות, אלא משום מה אימה עמוקה יותר שאני אובד. אף כי מעולם לא ברור היה למי או למה. בחלום אחד הייתי לבדי בארץ לא-נודעת. נדמה היה שאין קץ לחלום, שתסריטו מלא בניינים הרוסים, שתיקות כבירות, נסיעות בקרונות ריקים של רכבת - בנקודה אחת שדרה נאה למדי, ובה עצים גבוהים ועלים שנשרו, ולצדדיה טנקים ריקים ודוממים. בחלום אחר נראה היה כאילו אני שקוד יותר בחיפוש אחר מישהו - אשתי וילדי, כפי שראיתי בדמיוני. היה מלון לבן וענקי, רוחץ באור-שמש, עצי הדר בגנו והוא מלא מפה לפה חיילים, רובם טייסים. אשתי וילדי היו ליד בריכת שחייה. אבל הוספתי לחפש. לא ידעתי מה. החרדה היתה מכאיבה ממש - הרגשה שאי-כה מרחיקים אותך, או מבדילים אותך. התעוררתי ברעדה, תוך שאני זוכר במעורפל את תמונות החיפוש שבחלום: שטח של עיי-מפולת, הריסות - אולי עיר - המוליך לפתע אל שדה, שדה אין-קץ של פרחים צהובים גבוהים. (פרק 10, עמ´ 62)
(מתוך הספר מסע אל האררט, מאת מיקל י.ארלן) בלילה ההוא חלמתי כמה חלומות רעים. אף שהחלומות (שכן אחדים היו, נבלעים זה בתוך זה) היו על מלחמות וקרבות, הרי במרכזו של כל חלום היתה מין אימה - לא דווקה אימה מן המלחמה, או אף מן המוות, אלא משום מה אימה עמוקה יותר שאני אובד. אף כי מעולם לא ברור היה למי או למה. בחלום אחד הייתי לבדי בארץ לא-נודעת. נדמה היה שאין קץ לחלום, שתסריטו מלא בניינים הרוסים, שתיקות כבירות, נסיעות בקרונות ריקים של רכבת - בנקודה אחת שדרה נאה למדי, ובה עצים גבוהים ועלים שנשרו, ולצדדיה טנקים ריקים ודוממים. בחלום אחר נראה היה כאילו אני שקוד יותר בחיפוש אחר מישהו - אשתי וילדי, כפי שראיתי בדמיוני. היה מלון לבן וענקי, רוחץ באור-שמש, עצי הדר בגנו והוא מלא מפה לפה חיילים, רובם טייסים. אשתי וילדי היו ליד בריכת שחייה. אבל הוספתי לחפש. לא ידעתי מה. החרדה היתה מכאיבה ממש - הרגשה שאי-כה מרחיקים אותך, או מבדילים אותך. התעוררתי ברעדה, תוך שאני זוכר במעורפל את תמונות החיפוש שבחלום: שטח של עיי-מפולת, הריסות - אולי עיר - המוליך לפתע אל שדה, שדה אין-קץ של פרחים צהובים גבוהים. (פרק 10, עמ´ 62)