מסעדת דיקסי
יש מסעדות בתל אביב שכבר מזמן הפכו למוסדות, והכוונה היא למקום שאין תושב באזור תל אביב רבתי שלא אכל בו לפחות פעם אחת. מוסד כזה הוא מסעדת "דיקסי" ברחוב יגאל אלון. היינו ארבעה- חכם (אחותי), רשע (אני), תם (חברה שלי), ושאינו יודע לשאול (חבר של אחותי), והכוונה באינו יודע לשאול היא שהוא לא שואל – הוא דורש. נודה, לא היינו השולחן הכי קל, אבל בהחלט לא משהו שבשבילו צריך להזעיק ניידות. לראשונות הזמנו את הכנפיים המפורסמות וקלמארי ממולא בגבינת עיזים ברוטב עגבניות. על הכנפיים אין יותר מדי מה להרחיב – טעימות וחריפות להפליא כמו תמיד. לגבי הקלמארי נרשמה האכזבה הראשונה (מני רבות) של הערב. טעם גבינת העיזים השתלט לחלוטין על המנה בעוד שטעם הקלמארי כלל לא הורגש. למנות עיקריות היינו ילדים טובים ולא סיבכנו את המלצרים, אך כפי שתבינו מיד, החיים אינם כה פשוטים...במוסד כה ותיק הייתם מצפים שהגרילמן של המסעדה יהיה מיומן, לפחות בהכנת המבורגר. אבל כגודל הציפייה כך גודל האכזבה. הזמנו 2 דרגות צלייה שונות – 3 המבורגרים MEDIUM (לחכמה, לרשע ולשאינו יודע לשאול) ואחד MEDIUM WELL (לתמה). בנוסף, חברתי (התמה) ביקשה להחליף את התפו"א שלה בהום פרייז –תפו"א מטוגנים עם רוטב צ'ילי חריף (בתוספת תשלום), אך נענתה בסירוב. לא היה מובן לנו מדוע, משום שתוספת ההום פרייז יצאה למנות אחרות בתפריט, אך חברתי התמה לא ידעה כמובן שעל פי ספר החוקים של מסעדת דיקסי –אסור להוציא להמבורגר הום פרייז – זה פשוט יגרום לקריסה מוחלטת של המקום, ומי שלא מכיר את ספר החוקים, לא יאכל הום פרייז... לאחר הגעת המנות לשולחן התברר כך: ההמבורגר שהוזמן MW הגיע MEDIUM. ההמבורגר לחכמה הגיעה כמו שצריך (חכמה...), ההמבורגר לרשע הגיע MW במקום M, וההמבורגר לשאינו יודע לשאול הגיע MR במקום M. בקיצור, מתוך 4 מנות – 3 פספוסים וסטרייק אחד. האחות– נהנתה מהמנה שלה, אני סבלתי בשקט מנה עשויה מדי, חברתי אהבה את המנה שלה פחות צלויה מהדרוש, וחברה של אחותי החזיר את המנה למטבח ודרש מנה חדשה. המלצרית שלקחה את המנה חזרה כנראה יצאה מסדנה של יורם לוינשטיין בנושא "אי הבעת פנים – ישום?". גם כשאמרנו לה שהקציצה מתגעגעת לגריל – שום הבעת פנים. אחרי רבע שעה המנה חזרה, שוב – ללא הבעת פנים. אחרי סאגת ההמבורגרים הגיעה סאגה ב'- הקינוחים. בחרנו בעוגת גבינה. לא בחירה מסובכת – שוב, לא התכוונו להפר עוד חוק בספר החוקים של המקום. חברתי, שאלרגית לפירות יער ראתה שהעוגה באה עם רוטב פירות יער וביקשה אותו בצד. המלצר ציין שלא ניתן. ראינו שאין תקווה אז אמרנו שיביא את המנה, מקסימום איכילוב לא רחוק... המנה הגיעה, עוגת גבינה נחמדה מאוד, קצת יותר מדי קליפת לימון לטעמי, אבל טעים. על העוגה נחו מספר פירות יער, איזה פטל או שניים וכמה אוכמניות. פעולה פשוטה של המזלג סילקה אותם הצידה מהעוגה, אבל שוב – ספר חוקים זה ספר חוקים. לסיכום, לאחר חשבון של 400 ₪ לערך, נותרנו עם פיסת מידע חשובה אחת – אל תתעסקו עם ספר החוקים של הדיקסי, ואל תזמינו המבורגר...
יש מסעדות בתל אביב שכבר מזמן הפכו למוסדות, והכוונה היא למקום שאין תושב באזור תל אביב רבתי שלא אכל בו לפחות פעם אחת. מוסד כזה הוא מסעדת "דיקסי" ברחוב יגאל אלון. היינו ארבעה- חכם (אחותי), רשע (אני), תם (חברה שלי), ושאינו יודע לשאול (חבר של אחותי), והכוונה באינו יודע לשאול היא שהוא לא שואל – הוא דורש. נודה, לא היינו השולחן הכי קל, אבל בהחלט לא משהו שבשבילו צריך להזעיק ניידות. לראשונות הזמנו את הכנפיים המפורסמות וקלמארי ממולא בגבינת עיזים ברוטב עגבניות. על הכנפיים אין יותר מדי מה להרחיב – טעימות וחריפות להפליא כמו תמיד. לגבי הקלמארי נרשמה האכזבה הראשונה (מני רבות) של הערב. טעם גבינת העיזים השתלט לחלוטין על המנה בעוד שטעם הקלמארי כלל לא הורגש. למנות עיקריות היינו ילדים טובים ולא סיבכנו את המלצרים, אך כפי שתבינו מיד, החיים אינם כה פשוטים...במוסד כה ותיק הייתם מצפים שהגרילמן של המסעדה יהיה מיומן, לפחות בהכנת המבורגר. אבל כגודל הציפייה כך גודל האכזבה. הזמנו 2 דרגות צלייה שונות – 3 המבורגרים MEDIUM (לחכמה, לרשע ולשאינו יודע לשאול) ואחד MEDIUM WELL (לתמה). בנוסף, חברתי (התמה) ביקשה להחליף את התפו"א שלה בהום פרייז –תפו"א מטוגנים עם רוטב צ'ילי חריף (בתוספת תשלום), אך נענתה בסירוב. לא היה מובן לנו מדוע, משום שתוספת ההום פרייז יצאה למנות אחרות בתפריט, אך חברתי התמה לא ידעה כמובן שעל פי ספר החוקים של מסעדת דיקסי –אסור להוציא להמבורגר הום פרייז – זה פשוט יגרום לקריסה מוחלטת של המקום, ומי שלא מכיר את ספר החוקים, לא יאכל הום פרייז... לאחר הגעת המנות לשולחן התברר כך: ההמבורגר שהוזמן MW הגיע MEDIUM. ההמבורגר לחכמה הגיעה כמו שצריך (חכמה...), ההמבורגר לרשע הגיע MW במקום M, וההמבורגר לשאינו יודע לשאול הגיע MR במקום M. בקיצור, מתוך 4 מנות – 3 פספוסים וסטרייק אחד. האחות– נהנתה מהמנה שלה, אני סבלתי בשקט מנה עשויה מדי, חברתי אהבה את המנה שלה פחות צלויה מהדרוש, וחברה של אחותי החזיר את המנה למטבח ודרש מנה חדשה. המלצרית שלקחה את המנה חזרה כנראה יצאה מסדנה של יורם לוינשטיין בנושא "אי הבעת פנים – ישום?". גם כשאמרנו לה שהקציצה מתגעגעת לגריל – שום הבעת פנים. אחרי רבע שעה המנה חזרה, שוב – ללא הבעת פנים. אחרי סאגת ההמבורגרים הגיעה סאגה ב'- הקינוחים. בחרנו בעוגת גבינה. לא בחירה מסובכת – שוב, לא התכוונו להפר עוד חוק בספר החוקים של המקום. חברתי, שאלרגית לפירות יער ראתה שהעוגה באה עם רוטב פירות יער וביקשה אותו בצד. המלצר ציין שלא ניתן. ראינו שאין תקווה אז אמרנו שיביא את המנה, מקסימום איכילוב לא רחוק... המנה הגיעה, עוגת גבינה נחמדה מאוד, קצת יותר מדי קליפת לימון לטעמי, אבל טעים. על העוגה נחו מספר פירות יער, איזה פטל או שניים וכמה אוכמניות. פעולה פשוטה של המזלג סילקה אותם הצידה מהעוגה, אבל שוב – ספר חוקים זה ספר חוקים. לסיכום, לאחר חשבון של 400 ₪ לערך, נותרנו עם פיסת מידע חשובה אחת – אל תתעסקו עם ספר החוקים של הדיקסי, ואל תזמינו המבורגר...