מסעדה באילת
הייתי השבוע באילת (תאכלו את הלב ... סתאאאאם) ובחרנו איזה מסעדה שלא אזכיר את שמה כי זה לא ממש משנה. אקיצור אנחנו נכנסים רואים שולחן פנוי ומתקדמים פתאום שומעים: "Hey, הלו, הלו ..." אנחנו מסתובבים ואחד המלצרים מסמן לנו לחזור לכניסה. "חכו פה עד שנקרא לכם", אמר בטון תקיף ורק היה חסר שהוא יבקש ממני להסיר מכנסיים כדי להצליף לי בישבן. שתי קופאיות הסתכלו עלינו במבט מזרה אימה של: "מה לעזאזל עבר לכם בראש כשנכנסתם ככה כאילו מדובר בבית של האמא שלכם...". ישבני התכווץ קמעא ועמדתי עם זוגתי בפינה כילד נזוף. המלצר גרר רגליים לעבר השולחן, ניקה אותו, הכין אותו והלך משם, ואני רק חשבתי למה לכל הרוחות לא עשית את זה לפני שבאנו ... הקופאיות סימנו לנו להתקדם פנימה והתיישבנו. הסתכלתי בתפריט ולחשתי לזוגתי: "את חושבת ניקח הלוואה או נשבור תוכנית חסכון ?" - היא הסתכלה שוב במחירים ולחשה לי בחזרה: "זה בשקלים, נכון ?" ... מה אני אגיד לכם, לאכול 5 כדורי פלאפל ב-21 ש"ח מגביר אצלך את החשק ללעוס אותם שוב ושוב ולא לבלוע כמו היו מנת פלאפל שקניתם בדוכן מצחין בלב העיר ההומה ומעלה עשן מכוניות. זה לא אותו דבר. כדור אחד שעולה 4.20 ש"ח זה משהו אחר לגמרי. צריך ללעוס טוב טוב. להוריד לאט לאט בוושט. להתענג על גרגירי החומוס. אפרופו חומוס - הזמנתי גם חומוס, אבל לא סתם, עם פטריות חמות... 26 ש"ח עלה לי התענוג, ועוד הייתי מוכן לוותר על כבודי אלמלא החומוס שהוגש לי היה מסחרי, כזה שהייתי מקבל בקופסאות קטנות כשהייתי קונה אוכל תעשייתי בחמגשיות. אין לי ספק שהחומוס לא הוכן שם כי אני מזהה את הטעם וגם כי היה קר. הם ניסו להשתיק את האינסידנט ע"י כמות שמספיקה ל-8 אנשים. זה לא היה סיבוב עדין על ראש הצלחת כמו שעושים בחומוסיות, זה היה פאקינג צמיג של מישלין, ואני שלא אוהב לזרוק אוכל מצאתי את עצמי נאבק ונאנק עם שני קילו חומוס על 3 פיתות וגורם לי לסתימת מעיים. גם שאר הדברים לא היו זולים במיוחד, אבל היי, אנחנו באילת, לא ? העיקר שלא שילמנו מע"מ ...
הייתי השבוע באילת (תאכלו את הלב ... סתאאאאם) ובחרנו איזה מסעדה שלא אזכיר את שמה כי זה לא ממש משנה. אקיצור אנחנו נכנסים רואים שולחן פנוי ומתקדמים פתאום שומעים: "Hey, הלו, הלו ..." אנחנו מסתובבים ואחד המלצרים מסמן לנו לחזור לכניסה. "חכו פה עד שנקרא לכם", אמר בטון תקיף ורק היה חסר שהוא יבקש ממני להסיר מכנסיים כדי להצליף לי בישבן. שתי קופאיות הסתכלו עלינו במבט מזרה אימה של: "מה לעזאזל עבר לכם בראש כשנכנסתם ככה כאילו מדובר בבית של האמא שלכם...". ישבני התכווץ קמעא ועמדתי עם זוגתי בפינה כילד נזוף. המלצר גרר רגליים לעבר השולחן, ניקה אותו, הכין אותו והלך משם, ואני רק חשבתי למה לכל הרוחות לא עשית את זה לפני שבאנו ... הקופאיות סימנו לנו להתקדם פנימה והתיישבנו. הסתכלתי בתפריט ולחשתי לזוגתי: "את חושבת ניקח הלוואה או נשבור תוכנית חסכון ?" - היא הסתכלה שוב במחירים ולחשה לי בחזרה: "זה בשקלים, נכון ?" ... מה אני אגיד לכם, לאכול 5 כדורי פלאפל ב-21 ש"ח מגביר אצלך את החשק ללעוס אותם שוב ושוב ולא לבלוע כמו היו מנת פלאפל שקניתם בדוכן מצחין בלב העיר ההומה ומעלה עשן מכוניות. זה לא אותו דבר. כדור אחד שעולה 4.20 ש"ח זה משהו אחר לגמרי. צריך ללעוס טוב טוב. להוריד לאט לאט בוושט. להתענג על גרגירי החומוס. אפרופו חומוס - הזמנתי גם חומוס, אבל לא סתם, עם פטריות חמות... 26 ש"ח עלה לי התענוג, ועוד הייתי מוכן לוותר על כבודי אלמלא החומוס שהוגש לי היה מסחרי, כזה שהייתי מקבל בקופסאות קטנות כשהייתי קונה אוכל תעשייתי בחמגשיות. אין לי ספק שהחומוס לא הוכן שם כי אני מזהה את הטעם וגם כי היה קר. הם ניסו להשתיק את האינסידנט ע"י כמות שמספיקה ל-8 אנשים. זה לא היה סיבוב עדין על ראש הצלחת כמו שעושים בחומוסיות, זה היה פאקינג צמיג של מישלין, ואני שלא אוהב לזרוק אוכל מצאתי את עצמי נאבק ונאנק עם שני קילו חומוס על 3 פיתות וגורם לי לסתימת מעיים. גם שאר הדברים לא היו זולים במיוחד, אבל היי, אנחנו באילת, לא ? העיקר שלא שילמנו מע"מ ...