"יהודים בני דת משה"
היו היהודים שהשליטים במדינות שחוקקו את חוקי האמנציפציה (זכויות אזרח) במאה ה 19 קבעו שיהודים, אשר מאמינים בדת היהודית אך מוכנים ללבוש בגדי "גויים", לחנך ילדיהם ללמוד את שפת המדינה, ובעיקר להיות נאמנים אליה (שירות צבאי וכיו"ב) אלו יוגדו כ"בני דת משה" להבדילם מהיהודים הדתיים, שלבשו קפוטה, שטריימיל וחבשו כיפה, הזדהו עם הדת היהודית, ולא האמינו לה לפני דתם. מאבק שלמם נוהל באירופה על רקע הנושא: לוותר או לא לוותר. לימים היו רבים מן המתבוללים שנמנו על "בני דת משה".השם "משה" נקרא כך כי יהודים "כשרים" האמינו בכל ספרות הקודש שנכתבה אחרי התורה. בקצור - סיפור. לאה