מסמך תיעודי מרתק.

מסמך תיעודי מרתק.

עלם צעיר, מגולל את סיפור חזרתם בתשובה של הוריו. העלילה דימיונית, אך לקוחה מהמציאות המרה אליה נקלעים בנים להורים חוזרים בתשובה. כותב שורות אלו, בן הוא להורים חוזרים בתשובה. "בוקר טוב ערן, כבר מאוחר קום כבר". קרא לעברי קול גברי מוכר. אולי זה אבא? חשבתי. אבל מדוע שיתעורר מוקדם כל כך? הלוא אבא עובד עד שעות מאוחרות, ואמא היא זו שנוהגת להעיר אותי כל בוקר לבית הספר. קרני השמש הקיצית האירו את חדרי באור מטריד. התהפכתי על בטני וטמנתי את ראשי בכר. אמא תמיד העדיפה שאבא יהיה זה שמעיר אותי בבוקר, היא ידעה כמה אני אוהב את שינת הבוקר. ותמיד אמרה שהסיבה שאני אוהב את אבא יותר ממנה היא לא משום שאבא הוא זה שנותן את הכסף והמתנות, אלא משום שהיא זו שמנתקת אותי כל בוקר מהתענוג הקטיפתי בכל בוקר. אבא קרב אלי בצעדים חרישיים. ליטף את שערי בעדינות והתיישב לצדי. "אמא הלכה מוקדם בבוקר, ואני קצת ממהר, אז בבקשה תעשה את זה זריז" הוא אמר בקול על גבול הסמכותי. סובבתי את פני לעברו, הוא נשק ללחיי. משהו בנשיקה שלו היה מוזר. דוקרני. על שולחן במטבח המתינו לי פרוסות מרוחות בשוקולד. נטלתי אותם ובזריזות תחבתי אותם בתיקי ושמתי פעמי לכיוון בית הספר. בהפסקת עשר פרסתי מגבת על השולחן הבית סיפרי שלפתי מתיקי את פרוסות השוקולד, ו… משהו מוזר. השוקולד איבד מטעמו. "איכסה" סיננתי בזעם. מה קרה היום, הכל מוזר. אמא הלכה בבוקר מבלי שהודיעה לי על כך בערב כשנפגשנו. אבא לא המתין לי ולא ליווה אותי לבית הספר. ועכשיו השוקולד מקולקל. מה זה? אחר הצוהריים, כשחזרתי הביתה, קיבלה אמא את פני כשפניה קורנים מאושר. ניכר היה עליה שיש משהו בליבה. "אמא איפה היית הבוקר?" שאלתי ורצתי אל זרועותיה הפרוסות. עוד תבין… היא אמרה כטומנת סוד. ורק הגבירה את סקרנותי. כמה דקות אחרי שב אבא הביתה. מה עושה אבא בבית בשעות כאלה, חשבתי בלבי. לא שאלתי. ידעתי שעוד יגיעו ההסברים. - "בוא הולכים לטיול" הודיע אבי תוך שהוא מצלצל ומרעיש במפתחות רכבו. - "בלי אמא?" שאלתי. - "בלי" הוא ענה. - "אבא, המון דברים מוזרים קורים היום". אמרתי. - "עוד תבין" ענה אבי. הנסיעה עברה עלינו בשקט. המתיחות באוויר העיקה. אבא, שהיה איש חברותי במיוחד, נעשה שקט וביישני. הוא חשש ממני. "תשמע ערן" הוא אמר, ושוב שתק ארוכות. "אנחנו יהודים, יהודי זה לא סתם שם תואר חסר משמעות. אנחנו בני מלכים". אבי שתק. בחן את ארשת פני. והמשיך. "אמא ואני החלטנו להעניק משמעות לחיים שלנו, אני בטוח שאתה תצליח להסתגל לחיים החדשים ואפילו ליהנות מהם". "במה מתבטא השינוי, ואיך הוא בדיוק מתקשר להיעלמותה הפתאומית של אמא בבוקר, לזה שקמת מוקדם וחזרת מוקדם, ולזה שאמא נשארה בבית ולא הצטרפה אלינו לטיול. ו… רציתי להזכיר את השוקולד המקולקל אבל הבנתי שאין לזה קשר. "יש לנו אורחים בבית, הרב שלי ובני משפחתו הגיעו אלינו לארוחת ערב, אמא נשארה בבית כדי להכין להם ולנו ארוחה חגיגית. יש לו ילדים בגילך שתשמח נורא להכיר". "טוב אז יאלה בוא נלך" אמרתי. בבית המתינה לנו משפחה גדולה ומשונה. אבי המשפחה, הרב, היה מעוטר בזקן ארוך. אשתו, הרבנית, עטפה את ראשה בבד כחול, לא מחמיא. הילדים הרבים, שמונה במספר, ישבו בשקט סביב השולחן והמתינו למוצא פי אביהם. הרב לחץ את ידי כאילו הייתי גדול, והזמין אותי לשבת לצדו. הוא הניח את ידו הכבידה והמציקה על כתפי וחייך חיוך מאולץ כמו של מכשפים. "ברוך השם" הוא אמר, "משפחתך בחרה להיכנס תחת כנפי השכינה, עכשיו אתם משלנו". מפחיד. מה זה משלנו? משל מי? ניסיתי למצוא הצלה במבטה של אמי, אבל זו הייתה שקועה בשיחה ערה עם חברתה החדשה, הרבנית. הרגשתי מן חוסר אונים. גוש גדול וכבד עמד בגרוני. הרגשתי בודד. כאב לי. פרצתי בבכי היסטרי. "לא רוצה להיות משלכם, לא רוצהההה, אני רוצה להמשיך בחיי". פניו של אבא האדימו מבושה. אמא סימנה לי לגשת אליה לחדר צדדי, והעירה לי לנהוג בנימוס. כולם היו נגדי. הרב אמר לאבי ש"כך זה כל הילדים בהתחלה, היצר הרע משתלט עליהם ומשתמש בהם כדי להרחיק את ההורים, אחר כך, כשלא מתייאשים היצר מרפה מהם והם נעשים צדיקים גדולים. הם נשמות גדולות". "ההורים שלך עוברים עוד מעט לבני ברק, הילדים בבני ברק הם הרבה יותר מנומסים מהילדים בתל אביב, יהיה לך כיף". עזבתי את השולחן בזעם, ברחתי לחדרי ושם פרצתי שוב בבכי היסטרי. אמא, ניגשה לחדרי. ניגבה את דמעותיי וחיבקה. "הכל יהיה בסדר, אתה עוד תסתגל" אמרה. "אבל אינני רוצה להסתגל, טוב לי איך שאני, לא רוצה לעבור לבני ברק, מה יש לי לעשות בבני ברק? אני אוהב את החברים, הבצ'פר והכל, פתאום לעבור סתם כך?" "אני מבינה, אני יודעת שזה קשה, אבל זהו הייעוד שלנו בחיים, לא באנו לעולם הזה כדי לשתות לאכול ולישון, גם לנשמה יש דרישות, ואנו מתכוונים למלות אותן". הרגשתי שאמא הפסיקה לאהוב אותי. קינאתי באלוהים, הרגשתי שהוא תפס את מקומי בלבה של אמי. הלכתי לישון מהורהר, כשהתעוררתי, השמש הייתה במרכז השמיים. שעת צהוריים, אמי לא דאגה להעיר אותי לבית הספר. על השולחן השאירה לי אמי מכתב, ובו כתבה. "הלכתי לשיעור, אני מקווה שהתעוררת בזמן, אגיע בצהוריים. השוקולד והלחם במקומם, תכין לעצמך אוכל ותסתדר, אתה כבר ילד גדול. לא רציתי שוקולד, בכלל לא הייתי רעב, רציתי את אמא ואבא חזרה, אמא ואבא דואגים כבעבר. רציתי שהרב ימות ויניח את אבי לנפשו. שנאתי אותו. כשאמא חזרה, היא דרשה בשלומי בקרירות, לא התייחסתי אליה, זה לא ממש הזיז לה. יותר מאוחר, כשהציק לי הרעב, ניגשתי למטבח להכין לי פרוסה עם שוקולד. אז הבחנתי בשינוי, הקופסה נראתה אחרת. "כשר בהשגחת הבד"ץ" נכתב עליה. ואני הרהרתי, אולי בגלל ההכשר זה לא טעים... המשך יבוא. (אני מקווה שלא על חשבון סיפור היציאה בשאלה) אם להיות כנה, אז זה לא באמת מסמך תיעודי...
 

Le Fay

New member
הפתעה על הפתעה ../images/Emo13.gif יופי!

הי, מתי אתה מספיק תגיד לי?
 
אוי טאטה

אוי שבתאי שבתאי אוי ווי. דמעות עומדות בעיני אני פשוט מרגיש שוב את אותה הרגשה . כן זו אותה הרגשה בדיוק כמו כשאני חזרתי בתשובה ופניתי לבני שיחי', והודעתי לו על החלטתי שלי ועל החלטת רעיתי ועקרת ביתי תחי'. להעניק לחיינו חיים של משמעות עם קצת יותר תוכן יהודי, אני לא ישכח כיצד היה לנו קשה להתיק את מקום מגורינו מצפון תל-אביב, אל העיר בני ברק, אוי אני זוכר אז את יסורי הגוף ותענוג הנפש שהיהו כרוכים במעבר זה, אבל הצעד שהכי היה קשה לי היה כשלקחנו אני ורעיתי את בננו והודענו לו כי מעתה ואילך יצטרך ללמוד כל חייו תורה והבטלה תהיה אור לרגליו, אני זוכר אז איך ילד שהיה כל כך טוב, התחיל פתאום להשתולל הוא החל לבכות ולרקוע ברגליו על הרצפה, ולצעוק לא רוצה אלוהים לא רוצה זקן אני לא רוצה תורה. ואז רכנתי לעברו וניסיתי להיות סובלני כלפיו ולומר לו בקול רך שמשום מה יצא איכשהו כציווי ואמרתי לו אבל ככה אמר שיהיה לך טוב. ואני זוכר שאז חזרתי לביתי והסתגרתי בחדרי ופרצתי בבכי נוראי, בכיתי על כך שלראשונה חדרה אל מוחי ההכרה שיותר לא אוכל להיות אב רחום ואוהב לבני, יותר לא אוכל להנעים את זמנו סתם. כי מעתה אני יש לי משמעות בחיים יש לי משמעות וחובה עלי כיהודי כשר לחנך את בני לתורה ומצוות, התחלתי להרגיש שמעתה אלוהים מדבר מתוך גרוני, ולכל מילה שאני אומר יש משמעות על הדורות הבאים של עם ישראל. אפילוג: כיום אני מאושפז בבית חולים לתשושי נפש בתהום הנשייה של העם היהודי שעבר בינתיים מהעולם ועדין אני לא מתחרט כי אז היתה לי מטרה. לכותב אין קשר לכתבה...
 

Le Fay

New member
../images/Emo6.gif

בחיאת האחרון, איך יכולה לעבוד כשאתה מצחיק אותי ככה? יודע מה? אם אתה כל כך עירני, אולי תספור את הראשים פה?
שואלים אותי כמה היו בתמונה (בלי אלה שעומדים בצד). הולך?
 
היו שם

לפי הערכה זעירה של המשטרה כמה מאות ולפי הערכת משמר הגבול כמה עשרות יותר מכמה מאות ואני ספרתי 220
 

Le Fay

New member
תודה ../images/Emo13.gif

הסאניאסים ספרו שלוש מאות וזה באמת נראה לי קצת מוגזם...
 

פילומלה

New member
למה אתה מלכלך

החיים מלאים במשמעות. אני משוכנעת שבדיוק עכשיו בעצם בקלדת המילים אני יוצרת אירועים שחשיבותם חורגת מתחומי העולם היהודי מגיעה עד קצוות תבל וממשיכה הלאה אל מעבר לתחום כדור הארץ. עד שסיימתי לכתוב את המשפט הזה , התרחשו שינויים אקולוגיים מרחיקי לכת :רעידת אדמה הרעידה את כל שטח הודו סין, רבים איבדו את בתיהם וגלקסיה אחת התפוצצה בחלל. ( זה אירע כאשר אחת מציפורי השיר שאכלו מכף ידי חירבנה בדיוק במרכזה של רשת שתווה עכביש שמן, מה שהציל את פרפר הלילה הלכוד, ואיפשר לו לעוף עיור למחצה אל עץ התות הקרוב ולהזדווג עם פרפרה. הפרפרה הטילה ביצים ומתוכה בקעו תולעי משי שכרסמו את עלי התות, תוו כורי משי סביב עצמם וניכנסו לתרדמת. עובד זר סיני (צ'אנג)ביום החופשי שלו, חפן את פקעות המשי וטמן בכיסו. בכיס היה מכתב לארוסתו ההודית (איצ'יקדנה אינדירה). צ'אנג היה בדרכו לקנות מעטפה ולשגר את המכתב אל איצ'יקידנה אינדירה, וחשב שתהיה זו מחווה רומנטית נאה לצרף את הגלמים הסבוכים בכורי המשי, כסמל לעדינותם המכשפת של רגשותיהם. מכתבו של צ'אנג, ובתוכו הגלמים המריאו מעל האוקינוס ההודי, שם פקדה את המטוס סופת ציקלון עזה. מכתבו של צ'אנג נשמט משק הדואר, פקעות המשי עפו דרך פתחי האיורור. עקב הסופה העזה חגו פקעות המשי לעוף באויר. הם חסמו את אור השמש. המחסור באור השמש, גרם להתקררותם של הסלעים הרותחים המרכיבים את מעטפת כדור הארץ, רעידת האדמה שאירעה השפיעה הן על הודו - ארצה של איצ'יקידנה אינדירה, והן על סין - ארצו של צ'אנג. הנקודה היהודית: צ'אנג ואיצ'יקידנה, בעקבות רעידת האדמה שגרמה הן למשפחתו של צ'אנג והן למשפחתה של איצ'יקידנה לאבד את ביתם, החליטו להתגייר. חתונתם של צ'אנג ואיצ'יקידנה אינדירה נחוגה ברוב רושם והדר באולמי בונבון ברמת השרון, איצ'יקידנה לבשה שמלה לבנה שסועה עד מתניה וצ'אנג טוקסידו ורוד. הקוסמוס נתן את ברכתו כאשר בליל הכלולותיהם הוארו השמיים באור נגוהות, לא היו אלה הגחליליות, כי אם שאריות גלקטיות מן ההתפוצצות שאירעה כאשר פקעות המשי מצאו אתדרכם דרך החור באוזון אל מסלולה של גלקסיה אחת שעמדה לחלוף על פני גלקסיה אחרת. גבר שהביא להתנגשות גלקטית ולהתנפצות כוכבים של גלקסיה אחת בכוכביה של גלקסיה אחרת. אלמלא מלאתי את כרסה של ציפור השיר בזרעוני קנביס, קרוב לודאי שכל זה לא היה קורה, תחשוב על זה...)
 

סלסרו

New member
../images/Emo45.gif ולא רק שהחיים מלאים במשמעות

אלא שהכיף בחיים זה למצוא את אותן המשמעויות, את המשמעויות האישיות, בכוחות עצמנו, לחוות, לשנות משמעויות, לנסות ולהתנסות, להיות מוקסם מדברים, ולהתאכזב מדברים, למצוא את הלהט הפנימי, האישי, מה שמושך וקורץ ומה שלא, מה מרומם אותנו ומה מדכא, מה מדליק ומה לא, ואיכשהו להבין מה כל הבלאגן בחיים אומר לי ועלי ואיך אני שייך לכל זה - - - בניגוד למשמעות דתית שהיא מוכתבת מגבוה, קפואה, בלתי אישית, ולא מתחשבת במי ובמה שאני, וכל כולה מתמקדת על רצונו של ה"בורא" ואני לא יותר מאשר בורג במערכת בה הוא לא בראני אלא לשמש אותו.. ולכן זה כל כך מגוחך לשמוע אדם שאומר שהוא הופך לדתי כדי למצוא משמעות בחייו!
 

פילומלה

New member
עקרונית מסכימה

הסיפור שסיפרתי מדגיש את אקראיות התרחשותם של אירועים שיוצרים תגובות שרשרת. בעולם אקראי לא תיתכן משמעות מטאפיזית כוללת. בעולם שהאקראיות שולטת בו ניתן לדבר על משמעות רק במובן האישי. יחד עם זאת צריך להכיר בכך שהאישי הוא פוליטי! המשמעות האישית שאתה מעניק לאירועים, היא תולדה של העולם שממנו אתה בא! גם אם תתכחש לערכי הדת, או למשמעות שמעניקה הדת הממוסדת לעולם, עצם ההתכחשות מעידה על כך שהדת ממלאת אצלך תפקיד חשוב. העולם שממנו אנו באים הוא נקודה ארכימדית לקביעות שלנו על העולם. כאשר אנחנו מקבלים או דוחים רעיון כלשהו, אנחנו תמיד מודדים אותו ביחס כלשהו למקום ממנו אנחנו באים.
 

סלסרו

New member
פילומלה, דומני שניתן לחדד כמה פרטים

א - קיים יחס גומלין בין המשמעות שאנחנו מפתחים לבין העולם המשפיע על המשמעות. ה"עולם" שעליו את מדברת זה לא דבר הקיים באופן אובייקיבי וסטטי, מעין נקודה ארכימדית קבועה, והוא איננו משפיע באופן חד-כיווני על המשמעות שהאדם יוצר לעצמו. אלא, משמעותו של העולם הזה עצמו, והראקציה לכך, תלויה באינטרפרטציה אישית, דהיינו במשמעות הסובייקטיבית שהאדם מחיל. אז נכון שגם אם אני מתכחש לערכי הדת ולמשמעות הדתית, הדבר מעיד על כך שבאיזה מקום יש לדת מקום בתודעתי (לא צריך להסחף לומר "תפקיד חשוב"), אבל מה משמעותה של הדת שאליה אני מתכחש, איך הדת הזו נתפסת בעיני - לרוב זה כבר נתון לאנטרפרטציה אישית. כלומר שהראקציה שלי לאותו עולם שעליו את מדברת, מבוססת על האינטרפרטציה שלי לאותו עולם, לא על איזה עולם הקיים באופן אובייקטיבי. העבר שלי משפיע עלי, אבל בד בבד אני משפיע על איך אני תופס את עברי, וכתוצאה מכך איך עברי יכול להשפיע אלי. וניתן לשנות תפיסות אלו באופן הכרתי. כמאמר שייקספיר בהמלט: There is nothing either good or bad, but thinking makes it so ב - לדעתי האדם יכול להשתחרר, לפחות באספקים מסויימים, מהעולם שממנו הוא בא ולטוות לעצמו משמעויות חדשות שהן לא "בגלל" ולא "למרות" העולם שממנו הוא בא אלא בגלל מה שהוא בוחר לעצמו כעת ומחשבות ורעיונות ותפישות מקוריות. אני מסכים שהנקודה שלך נכונה אצל רוב האנשים. אכן, נראה לי שלרוב האנשים אין תחום אישי ברור, כלומר שהם תלויים ומקושרים (enmeshed) עם העבר שלהם, ולרוב עם דמויות מרכזיות בחייהם כגון אב ואם, או דמות דומננטית זו או אחרת, והם פועלים או "בגלל" או "למרות" השפעתן של דמויות אלו ("אני כזה בגלל שאבא שלי הוא כך וכך" או "אני כזה למרות שאבא שלי הוא כך וכך"). אבל ניתן להשתחרר מזה ולפתח תחום אישי ברור יותר, עצמאי יותר, הקיים במנוחק מהעולם שממנו האדם בא. לדעתי, ומנסיון אישי, זה הרבה יותר בריא ומיקל. האדם יכול לפנטז לעצמו איך הוא רוצה להיות, ללא כל קשר אם העולם שממנו הוא בא מעודד או מתנגד לכך, ולחנך את עצמו להרגיש דברים חדשים, לחוות דברים חדשים, ללא כל השוואה לעולם שממנו הוא בא וללא כל יחסיות למצבו הקודם.
 

פילומלה

New member
חידוד ממוקד (כי חייבים נושא)

א. אין מחלוקת על קיומם של יחסי גומלין בין המשמעות ששאנחנו מפתחים לבין העולם המשפיע על המשמעות. לאמיתו של דבר גם הניסוח מדגים אאת האופן שבו המשמעות המקורית, במובן של נקודת מוצא הופכת להיות במעין תהליך סימביוטי לחלק מן המשמעויות החדשות שבחרנו להעניק לעולם. הנקודה ארכימדית, היא לא נקודת מוצא סטטית וקבועה, אלא היא הדינמיות האינסופית של יחסי גומלין בין נקודת המוצא האפסטימולוגית שלנו(על כל אופני הופעתה מפרספקטיבות שונות) לבין המשמעויות האחרות שאנו מעניקים לחוויות. האינטרפטציה האישית שאתה מעניק לדת, היא פוליטית ומבחינה זו תרבותית. נכון שההחלטה על הענקת משמעות אחרת מזו המקובלת במסורת החרדית-דתית לתשמיש מיטה לדוגמא, היא החלטה אישית, אבל המניעים שלה הם מניעים פוליטיים, לפחות על דרך השלילה. המשמעות החדשה שהענקת לתשמיש המיטה - פיתוח סיבולת לב ריאה למשל, מבטאת התנגדות לאג'נדה הדתית ולכן זה אקט פוליטי על דרך השלילה. מבחינה אחרת מדובר באקט פוליטי משום שהחלפת משמעות תרבותית אחת במשמעות תרבותית אחרת. ב. אדם יכול להשתחרר מאספקטים מסויימים מן העולם ממנו הוא בא זה נכון, אבל אדם לא יכול להשתנות כליל. דבר שני על מה אתה מדבר כשאתה טוען ל"מחשבות, רעיונות ותפישות מקורית" אתה מתכון שאתה יכול להמציא קונספט חיים שונה וייחודי, בלתי מושפע מתפיסות קונספטואליות אחרות??? למה לא... פרויד עשה את זה .. אה בעצם לא , גם הוא הושפע מניטשה, שהושפע משופנהאוור. אחי אתה גאון! אני מודה ומתוודה אני לא גאון, אני בסופו של דבר לא יותר ולא פחות מאשר-"תבנית נוף מולדתי" (בפראפרזה על אלתרמן). גם אם למראית עין אני שונה באורח חיי ובמחשבותי ממשפחתי, בסופו של דבר, רוצה או לא, אני, הרעיונות שלי והתפםישות שלי הם לא רק תולדה של הספרים, אלא, ובעיקר המקום והאנשים שאיתם גדלתי!
 

סלסרו

New member
תודה על המחמאה

למרות שזה נאמר בסרקזם-מה.. את רואה? אני יכול לתת איזו אינטרפרטציה שבא לי..! וזו הנקודה - יש לכל אדם הגיון פנימי, צורת הסתכלות אינדיבידאולית על דברים, שאיננה בהכרח פרי המקום והאנשים שבה האדם גדל, אלא ייחודית לו/ה. אני מעדיף לחשוב שאנשים הם אינדיבידואלים חושבים ויצירתיים, המסוגלים, ולעיתים אף מצליחים, להתעלות מעל סביבתם וחברתם, ולפתח לעצמם, בכוחות עצמם, משמעויות יחודיות, שאינם רק בבחינת תוצאה או רק בבחינת ראקציה לעולמם. דומני שרבים מהיוצאים מהווים עדות חיה לכך. לומר שאנחנו רק פרי סביבתינו ממעיט בערכנו. ואגב, למרות שכל הפילוסופיה המערבית היא פירוש לאפלוטון, לפחות לטענתו של וויטהד (כנראה שהוא התבטא כך לפני החצי השני של המאה שעברה..), דומני שבמהלך ההיסטוריה פה ושם עוד נתחדשו דברים.. ויש עוד חדש תחת השמש. ואף אם פרויד הושפע מקודמיו, הרי ברור שהוא חידש וחולל מהפכות מרחיקות לכת שקודמיו לא חלמו עליהם.
 

פילומלה

New member
יש לך גם שיניים יפות

רק תגיד לי מה בדיוק הקשר בין התגובה שלך לבין מה שאני כתבתי?! לא שללתי את האפשרות למשמע אירועים בדרך שונה מן האופן שבה האירועים התפרשו בחברה שגדלת בה. רק טענתי שהשינויים האלה, הם שינויים פוליטיים! נקודה נוספת : הפוליטי הוא האישי מבחינה זו שקושי האישי נניח של אישה חרדית בת 30 אם לתריסר ילדים ממאה שערים, הוא תולדה של יחסי כוחות פוליטיים בין גברים לנשים, שמצאו את ביטויים גם בטקסטים דתיים. כאשר אנחנו מדברים על החלפת המשמעות הדתית של הנחת התפילין, במשמעות אחרת - נניח בדיקת לחץ דם, אנחנו לא מדברים על שינוי שנעשה בחלל ריק. על מנת לתת להנחת התפילין משמעות של בדיקת לחץ דם, אנחנו צריכים שיהיה לנו איזשהו מושג על האופן שבו נעשית בדיקת דם. שים לב! אני לא טוענת שהיוצאים בשאלה לא מבצעים שינוי דרמתי בחיים שלהם, בדיוק כמו שאני שאני לא טוענת שהחלפת המשמעות של המנהג להניח תפילין בכל בוקר ממשמעות דתית למשמעות חילונית היא לא שינוי דרמתי. אלא מה, אני טוענת ששינוי דרמתי כזה מתרחש בתוך קונטקסט, והקונטקסט הוא קונטקסט חילוני. היוצאים בשאלה לא ממציאים את החילוניות, היא היתה שם. אין זה מוריד כהוא זה מהערכתי את כוחות הנפש שנדרשים היוצאים בשאלה לגייס על מנת לבצע שינוי כל כך עצום. אינני ממעיטה בכוחו של אף יוצא! כשאני אומרת שהיוצאים כמו כל בני האדם הם תבנית נוף מולדתם, להפך! אני מאוד מעריכה את יכולתם של חלק מהיוצאים להכיר גם בדברים היפים שיש בתרבות הדתית, למרות הביקורת הלגיטימית על האופי המדכא של הדת (במיוחד נשים). התרבות החילונית היא תרבות מנוכרת. מושגי היופי החילוניים מדכאים את הגוף בצורה כזאת שמקרי האנורקסיה הולכים ומתרבים. בקצרה, לא כל מה שחילוני - טוב! היכולת להעריך יופי פנימי והאכפתיות שבאים לידי ביטוי בפורום של היוצאים, הם שני מאפיינים של תרבות דתית.מהבחינה הזאת היוצאים במידה מסויימת הם אכן תולדה של נסיבות חייהם, ואני רוחשת להם הערכה רבה! בקצרה, יש חדש, אבל החדש הוא במובן מסויים תולדה של הישן, שהרי אם לא היה ישן לא היה חדש.
 

סלסרו

New member
אז אסביר...........

1. כתבת ש"האישי הוא פוליטי! המשמעות האישית שאתה מעניק לאירועים, היא תולדה של העולם שממנו אתה בא!" "כאשר אנחנו מקבלים או דוחים רעיון כלשהו, אנחנו תמיד מודדים אותו ביחס כלשהו למקום ממנו אנחנו באים." אם הבנתי נכון, כוונתך, כפי שכתבת בהודעה שלאח"ז, למקום והאנשים שעימם אנו גדלים. וע"ז הגבתי שזה לאו דווקא, וישנם מצבים בהם משמעות אישית לא נובעת מהעולם שממנו אנו באים אלא מתוככי עצמנו, מצורת חשיבה אישית, מיצירתיות אישית. ברור שהאדם תמיד מגיב למשהו, והמשהו הזה לא קיים בוואקום אלא בקונטקסט, אבל איך המשהו הזה נתפס, ואיך הקונטקסט עצמו נתפס, זה לא תמיד נובע מחברה אלא יכול להיות אישי מאד ויצירתי מאד. 2. עד להודעה זו חשבתי שבאומרך "פוליטי" התכוונת בלשון המושאל או המורחב - אבל כעת אני רואה שכוונתך כפשוטו, ואני מוכרח לומר שנראה לי שזו טענה ממש מוגזמת. אם את טוענת שהפוליטי משפיע, לעיתים, על האישי, ניחא. אני מסכים עם זה, והדוגמא שהבאת מקשייה של האשה ממאה שערים אכן ממחישה זאת. אבל לבוא ולומר שכל משמעות אישית היא פוליטית ("האישי הוא פוליטי!"), זה נשמע לי מוגזם. לא כל דבר בחיים הוא פוליטי! לא כל דבר בא לבטא משהו פוליטי! לא כל דבר נובע ממאבקי כוח! לא כל שינוי שהאדם משנה מהחברה שבה הוא נולד הם שינויים פוליטים או נובעים מהפוליטי! לדידי, רובם של המשמעויות האישיות הם לא פוליטיות. רק מיעוט הוא פוליטי. 3. דברת על המשמעות ה"חדשה" שהיוצא מעניק לסקס, המבטאת "התנגדות לאג'נדה הדתית ולכן זה אקט פוליטי על דרך השלילה". אינני מבין: האם לדעתך כל דבר שאני עושה כיום, הוא תמיד תמיד או הסכמה עם הדת או התנגדות לדת??? האם האג'נדה הדתית תמיד תמיד היא חלק מהמשוואה האישית שלי?? בפרוש לא! ברוב רובם של הדברים שאני עושה כיום, הדת לא משחקת כלל - לא לטב ולא למוטב. המשמעות שאני נותן כיום לסקס ולמליון דברים אחרים לא באה לבטא שום דבר ביחס לדת - לא בעד ולא נגד. אני לא עושה סקס כביטוי לשום אג'נדה פוליטית. זהו דבר אישי לחלוטין. יש לי (ולכל אדם) תחום אישי שהוא נחלתי הפרטית, ללא שום קשר לאג'נדה פולטית שהיא. עם כל הכבוד למרסל פוקו, לנתח כל אספקט אישי מפריזמה פוליטית זה די מוגזם לדעתי. שוב, יש דברים אישיים שהם אכן מבטאים אספקט פוליטי, אבל לדעתי האישי הוא הרבה מעבר לפוליטי. נכון שבאיזשהו מקום בנפשי הדת משפיעה על הצורה שבה אני מתייחס לסקס ולדברים אחרים בחיי, ואכן, אני עדיין מאמץ לעצמי את האספקטים החיוביים שבזה, אבל מכאן ועד לומר שזה מהווה איזה ביטוי לאג'נדה פוליטית הדרך רחוקה! 4. גם לאקט חברתי קבוע, הנעשה בתוך עולם די ברור וקבוע, כגון הנחת תפילין בעולם דתי, יש משמעויות רבות ושונות, וחלקן אינידיבידואליות לחלוטין ולא נובעות מהסביבה. אז נכון שזה חלק מקונטקסט ועולם די מוגדר, אבל בתוככי אותו עולם, ישנם משמעויות רבות שנובעות מהתפיסה האישית של האינדיבידואל לא מאיזה סטנדרט חברתי. 5. את אומרת, "היוצאים בשאלה לא ממציאים את החילוניות, היא היתה שם." נכון - ויחד עם זאת אציין שבאופן אישי לפחות, ונדמה לי שזה קרה ליוצאים רבים אחרים, לא "אמצתי" לעצמי את ה"חילוניות", אלא שאלתי את עצמי מה אני רוצה ואיך אני חושב. וזהו. לא באתי להמציא איזו שיטה, לא רציתי לההפך ל"חילוני", ולא חפשתי סימוכין לדעותיי. רציתי להיות מי שאני, באופן שהכי רצוי לי, לפי אמות מידה אישיות. אם זה נחשב בעיני אנשים מסויימים לחילוניות, טוב, ואם לאו, גם זה טוב. לא אכפת לי כך או כך. ואכן אינני מקבל באופן אוטמטי את מה שאני רואה סביבי. יש לי את הפילטרים האישיים שלי שדרכם אני מקבל חלק ממה שהחברה שסביבי מוכרת וחלק לא. אני לא חי במנותק מחברה, ברור, ויחד עם זאת בתחומים רבים אני קובע לעצמי איך לפרש את העולם שסביבי, לא החברה. 6. "מושגי היופי החילוניים מדכאים את הגוף בצורה כזאת שמקרי האנורקסיה הולכים ומתרבים." זו דוגמא טובה הממחישה את מה שאני אומר. באומרך זאת, את בסה"כ מבטאת את האינטרפרטציה האישית שלך, איך מושגי היופי החילוניים נתפשים בעייניך. בעייניך זו היא התפישה החילונית של יופי - אבל בפרוש ניתן להסתכל על מושגי היופי החילוניים בצורה שונה לחלוטין, ואף הפוכה, דבר המצביע על כך שגם התפיסה של ה"קונטקסט" עצמו היא סובייקטיבית ואישית. מקווה שהסברתי את עצמי.
 
יום אחד

כשיצא הספר הראשון שלך ואראה אותו למכרי (עם הקדשה אישית שלך בעמוד השער) אומר להם שהכרתי את שבתאי כשרק התחיל לכתוב פרוזה. כשתהיה עשיר ומפורסם (כמו"ל וסופר) אז... וברצינות- הרגישות כבר שם, בהמשך תלמד גם להעשיר (פירוט בפרטי). (אולי יום אחד אוכל גם להשוויץ שגיליתי לך ש"צהוריים" בעצם כותבים "צהריים")
 

rigoletto111

New member
אחלה סיפור!~

אם כי קשה להאמין שילד מסוגל להאמין שיש שינוי בטעם השוקולד כי הוא כשר בהכשר בד"ץ... בתיאבון!
 
למעלה