מסלולי הרכבת הקלה העתידיים בירושלים

קווי אפרטהייד ליהודים בלבד

יהודיות בלי מרכאות
מה עם ג'בל מוכבר,אל סוואחרה,אל זעים,ענתא ועוד
נאמר בפירוש שהקוו החום בסימן שאלה גדול
בירושלים אין מניעה מאף אדם ולא משנה מה דתו, אמונתו, עמו, צבע עורו, מגדרו וכדו' לעלות על הרכבת הקלה ולשבת בכל מקום. כך שאפרטהייד אין (מקסימום בורות ועיוות היסטורי מחריד).
בירושלים בפועל נוסעים ברכבת הקלה המון לא יהודים - תיירים, אנשי כניסה נוצרים וערבים - תושבי מדינת ישראל, תושבי מזרח ירושלים ואפילו בעלי תעודת זהות פלסטינית תושבי השטחים בעלי אישורי שהיה או עבודה בירושלים. בקטעים מסוימים בין שליש לחצי מנוסעי הרכבת לעיתים אינם יהודים.

לקו האדום כיום 3 תחנות בשכונות ערביות (שועאפת, בית חנינה, א- סהל). עוד 5 תחנות נמצאות על קו התפר ומשרתות ערבים ויהודים כאחד. רבים נוסעים מתחנות אלו ליעדים "יהודיים" כדוגמת הקניון/ הפארק/ המנהל הקהילתי בפסגת זאב, ממרכז העיר ירושלים, בתי החולים שערי צדק ועין כרם ועוד.

גם קווים עתידים ישרתו שכונות לא יהודית.
הקווים לגילה ישרתו את אזור בית צפאפה- שרעאפת.
הקו להר הצופים ישרת את עיסאוויה.
שלוחה לחומת שמואל (הר חומה) תשרת את צור באהר.
שלוחה לארמון הנציב תשרת את ג'בל מוכבר.
2 השלוחות מתוכננות היום באופן תיאורטי אף להעמיק יותר למזרח העיר.


למרות כל משחקי המספרים בפועל - בירושלים מתגוררים כ-290,000 ערבים המהווים 32% מתושבי העיר בשנת 2022.
ל-75,000 מתוכם יש גישה וקרבה לקו האדום באותו האופן שקיים לשכונות היהודיות של העיר (26% מהערבים).
הקו הירוק יחבר 40,000 נוספים ( 14%).
תוכניות עתידיות של קווים בתכנון ובבניה אמורים לחבר 70,000 תושבים נוספים (24%).
כלומר - שני שליש מתושבי מזרח ירושלים מחוברים לקווי הרכבת הקלה בדיוק כמו שכניהם היהודיים.

ישנם תוכניות לקווים עתידים בדגש על קו החוצה את מזרח ירושלים, הארכת הקו הסגול, הרכבל/ת לאזור הכותל והר הזיתים (שמטעמים פוליטיים הפך לתיירותי אבל מתופעל כתחבורתי) שאם יוקם (כולל שלוחות דרומה לארמון הנציב וצפונה להר הצופים) יהיה פתרון תחבורתי משמעותי עבור תושבי מזרח העיר. תמוהה מאוד אגב ההתנגדות (אלו הלא עניניות) של מרצ וארגוני שמאל לכל תוכנת למען תושבי מזרח ירושלים.

וכן - קשה מאוד להקים רשת תחבורה ציבורית, בטח כזו מבוססת רק"ל בטופוגרפיה ובמרחב השכונות והכפרים הערבים בכלל ומזרח ירושלים בפרט. גם אם נניח בצד את העניין הפוליטי והביטחוני (שיש לו משקל רב), המרחב של בתים פרטיים, עניני קרקעות, הרחובות הצרים והתלולים, והטופוגרפיה המורכבת הופכים את המשימה למורכבת יותר. גם הרגלי הנסיעות והביקוש שונות בתכלית מהגישה המערבית הקלאסית של יוממות או נסיעה לבילויים וקניות. גם הגישה כאילו יש 2 ערים שונות הולכת ומתפוגגת. לא רק בעניין בתי חולים או מוסדות ממשלה אלא אף בקניות (קניון מלחה, תלפיות, גבעת שאול), בתעסוקה, בילויים ועוד כך שרוב הביקוש הוא לא בין שכונות (שבכל אחת מהם חמולה אחרת) או אפילו לשער שכם/ העיר העתיקה (ויש פתרון לביקוש הזה) אלא למערב העיר במובנים רבים.
יש גם מציאות והתנהגות של תושבים ואנשים - לא רק פנטזיה נחמדה לשלום ושוויון ותפיסות מקובעות שלאו דווקא מחוברות למציאות בשטח.
 
למעלה