מסכה=/=מקום בטוח?
מקבלת ו-לא מקבלת את דבריך האלי אודות המסכות שאנו עוטים, וה"מקום הבטוח" אליו אנו משתוקקים ומקווים. כדי להעניק מקום בטוח - אנו זקוקים למקום בטוח... ומה יקדם למה? הביצה או האפרוח? / התרנגול או התרנגולת? יש ציפיה/תקווה סבירה וישנם חלומות באספמיה. לא פעם ולא פעמים תהיתי לעצמי מדוע אותו מינימום של סבר פנים, תשומת לב, ונימוס שאנו מעניקים לזרים בקלות יתרה - אין אנו מוצאים את האנרגיות להעניקם לאנשים הקרובים אלינו ביותר. האם מקום בטוח פירושו מקום בו אנו יכולים להניח לעצמנו " להסיר את השריון המגן" את המסכה, את סבר הפנים, ולהניח לעצמנו לשפוך את מררתנו? להיות חמוצים/מדוכאים/מרירים/קוטרים/חדורי רחמים עצמיים/ /אצ´טרה/אצ´טרה ??? או שמא דווקא כלפי ה"יקרים והקרובים לנו ביותר" מן הראוי להשקיע מאמץ יתר, ולא כלפי זרים? איפה הבאלאנס? אז יש ציפיה/תקווה סבירה וישנן חלומות באספמיה. ויש אולי איזשהו אופטימום שראוי לשאוף אליו? לתגובתך אשמח.
מקבלת ו-לא מקבלת את דבריך האלי אודות המסכות שאנו עוטים, וה"מקום הבטוח" אליו אנו משתוקקים ומקווים. כדי להעניק מקום בטוח - אנו זקוקים למקום בטוח... ומה יקדם למה? הביצה או האפרוח? / התרנגול או התרנגולת? יש ציפיה/תקווה סבירה וישנם חלומות באספמיה. לא פעם ולא פעמים תהיתי לעצמי מדוע אותו מינימום של סבר פנים, תשומת לב, ונימוס שאנו מעניקים לזרים בקלות יתרה - אין אנו מוצאים את האנרגיות להעניקם לאנשים הקרובים אלינו ביותר. האם מקום בטוח פירושו מקום בו אנו יכולים להניח לעצמנו " להסיר את השריון המגן" את המסכה, את סבר הפנים, ולהניח לעצמנו לשפוך את מררתנו? להיות חמוצים/מדוכאים/מרירים/קוטרים/חדורי רחמים עצמיים/ /אצ´טרה/אצ´טרה ??? או שמא דווקא כלפי ה"יקרים והקרובים לנו ביותר" מן הראוי להשקיע מאמץ יתר, ולא כלפי זרים? איפה הבאלאנס? אז יש ציפיה/תקווה סבירה וישנן חלומות באספמיה. ויש אולי איזשהו אופטימום שראוי לשאוף אליו? לתגובתך אשמח.