מסך מתנפץ

מסך מתנפץ

נדירים הם הרגעים שבהן שתי נפשות נפגשות על אותו קו זמן ברגע נתון כאילו מתנפץ לו מסך ונפשך נחשפת עירומה ונוגעת בנפש התאומה במהירות הבזק והנפשות משתלבות בסחרור עם עיניים עצומות לרווחה [ לא הסרט.....נרדמתי בו] והחיים מקבלים פתאום גוון אחר אתה מרגיש חי ותוסס נדירים הם הרגעים האלה כמו הסיכוי למצוא סנגלי בסין וכשמגיע רגע כזה אתה כל כך רוצה אבל אותן עיניים שואלות חוקרות מתלבטות נלחמות ואתה כל כך רוצה אתה שואל את נפשך זה כאן? זה עכשיו? זה חי? וכל תא מתאיך וכל נים מנימך זועק כן כן כן כן והנגיעה שלך בי והנגיעה שלי בך כל כך.....מוחשים ואני..כל מה שאני מבקש הוא ש....... לא תפסיקי לגעת בי
כי את בי יודעת לגעת
 

אלמה 1

New member
אפשר למות מזה

כשעוצמים את העיניים לרווחה. וכל הרגעים הנדירים וכל הנגיעות על המסך וכל הסנגלים המדומים לא יוכלו לכבות. אז אני השתדלתי לפקוח ולגעת במילים. ולשאול את השאלות הלא נכונות. רגעים נדירים. גם מהם אפשר למות.
 
לב מתרגש

כן, רגעים מיוחדים שכאלה הינם נדירים, בהם שני אנשים פתאום אי שם, בבלתי נודע, נפגשים, ובמילים מילים , ועוד מילים, מכירים, מתחברים, נקשרים. והמילים שלהם מתואמות, כאילו יצאו מפי שתי נפשות תאומות. והמילים שלהם עדינות, ועם זאת, כל כך מרגשות. והמילים שלהם נוגעות, בנשמות שלהם, שזו לזו , כמהות. כמהות, במלוא צמא, כמהות, להמון רוך שבמגע. כמהות, לתת ולקבל אהבה, מעורבבת במנת יתר של תאווה. והלב מתחיל להתרגש, רוצה לחיות, רוצה להתאהב, והלב פועם בקצב, נדהם מהתפרצות הרגש. ולב אל לב , רוצה להתקרב. ואני נמשכת אליך, כמו פרפר אל נר, רוצה אל נשמתך, חזק להתחבר. ואז.... לא , לא אפסיק בך לגעת, קבל את מילתי, מילה של היודעת לגעת
.
 
התחברות....

רגע שבו....... הלב שלך פוסק מלפעום אבל הדופק עולה לשיא והעיניים פעורות לקלוט את המהות את הבשר העוטף את הנפש את כל התמונה ביחד ויש חשמל באוויר רגעים ראשונים כמעט ואין מילים המבטים מדברים המבטים בולעים נוגעים כדי להאמין שאנחנו כאן ועכשיו ולא מדמיינים והנגיעה הזאת.... היא הכל והחיבוק הזה הוא עולם ומלואו והנשיקה הזו היא גן העדן האבוד לא......... לא יכולים להפסיק לגעת אני בך את בי שנינו יחד נוגעים באמת נוגעים ואני יודעים כי לגעת לא נפסיק
 
והחשמל שבאויר...

כן, החשמל הזה שבאויר... נותן לנו לחוש במתח הרב שבינינו... החשמל הזה שבאויר, גורם לנו לשלוח זה אל זו מבטים עורגים... החשמל הזה שבאויר, מעורר בנו את הרצון הרב... להתקרב, להתקרב...ולהתקרב, נפש אל נפש.......עוד ועוד , ועוד......... כמה שיותר קרוב. לחוות את הריגוש של הביחד,
 

*חתולה*

New member
בטח הייתה הפסקת חשמל. זה קורה....

וזה פיתום הזקיר לי את השיר הזה: מתי נתנשק?.... אופס היא לא הספיקה... אופס אני גמרתי.... סתם סתם... SORRY, לויכולתי להתאפק. אתם כותבים נפלא
 
והחשמל שבאויר...

כן, החשמל הזה שבאויר... נותן לנו לחוש במתח הרב שבינינו... החשמל הזה שבאויר, גורם לנו לשלוח זה אל זו מבטים עורגים... החשמל הזה שבאויר, מעורר בנו את הרצון הרב... להתקרב, להתקרב...ולהתקרב, נפש אל נפש.......עוד ועוד , ועוד......... כמה שיותר קרוב. לחוות את הריגוש של הביחד, לחבוק זה אל זו, כאילו אנו גוף אחד, לחבוק, ולא לחדול... כי...... נועדנו זה לזו, ובך.....אגע, ואגע, ואגע,ואגע
 
את ידי אשלח,,,,,

את שביל החלב אוריד לסוך בו את גופך הלוהט מכף רגל ועד קצה ציצית ובלשוני אלקק אותו עד תום את ידי אשלח אשכול כוכבים אוריד עשויים משוקולד מטפטף לטבול בו את בשרך ובלשוני אצייר בגופך ציורים ואטייל בגופך טיולים ולא אחדל עד אשר אחוש את פרכוסייך טלטולייך נמסה תחתיי ושתי ידי בלחייך אוחזות ושתי עיני בעינייך נעוצות וציפרנייך בגבי נעוצות והחוט עובר ביננו ואנחנו נוגעים נוגעים נוגעים
 
נמסתי....

נמסה...ממילותיך, נמסה...מציוריך, נמסה...מליקוקייך, נמסה...ממבטיך, נמסה...ממגעך, נמסה...מאהבתך. נמסה מכל מילה שכתבת עבורי, נמסה מכל שיר, אשר שלחת אל ידי. נמסה... מכל תחושה, נמסה... בתוך ים של אהבה. יודעת לגעת, ביום כזה של התמוססויות.
 
המלאך שלנו בשמיים....

עמד על ענן לבן ביום החפשי שלו לקח מלוא החופן אבקת קסמים אבקת פלאים הביט למטה על בני האנוש קטנים כנמלים נראו מרומו של ענן חיפש שתי נשמות כמהות מצא אותן ופיזר עלינו תודה למלאך או שמא היתה זו פייה שבהנף שרביטה מיזגה אותנו לנפש אחת בליבה הטוב ראתה את כמיהת הנפשות ועשתה מעשה באמת לא משנה אם זו פייה או מלאך העיקר שבך פגשתי וידעתי כי נוגעים אנו וידעתי כי זה בזו לא נפסיק לגעת
אני זאת יודע...וגם את יודעת
 
למעלה