מסילת ישרים קנאה
הקנאה, גם היא אינה ידיעה וסכלות, כי אין המקנא מרויח כלום לעצמו וגם לא מפסיד למי שהוא מתקנא בו. אינו אלא מפסיד לעצמו, וכמאמר הכתוב שזכרתי (איוב ה'): "ופותה תמית קנאה". ואמנם יש מי שסכלותו רבה כ כך, עד שאם יראה לחבירו איזה טובה יתעשט בעצמו וידאג ויצטער עד שאפילו הטובות שבידו לא יהנוהו מצער מה שהוא רואה ביד חבירו והוא מה שאמר עליו החכם (משלי י"ד): "ורקב עצמות קנאה". אמנם יש אחרים שאינם מצטערים וכואבים כל כך, אף על פי כן ירגישו בעצמם איזה צער, ולפחות יתקרר רוחם בראותם אחד עולה איזה מעלה יתירה, אם לא יהיה מאוהביו היותר דבקים לו, כל שכן אם מאותם אשר אין לו אהבה רבה עמו הוא, כל שכן אם יהיה גר מארץ אחרץ. ותראה שבפיהם אפשר שיאמרו דברים כשמחים או מודים על טובתו, אך לבם רעה בקרבם, והוא דבר יארע על הרוב ברוב בני האדם, כי אף על פי שלא יהיו בעלי קנאה ממש, אמנם לא נקו ממנע לגמרי. כל שכן אם בעל אומנותו מצליח בה שכבר כל אומן סני לחבריה (בראשית רבה פרק י"ט) , וכל שכן אם מצליח בה יותר ממנו. ואמנם לו ידעו ולו יבינו כי אין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלא נימא (יומא ל"ח) והכל כאשר לכל מה' הוא כפי עצתו הנפלאה וחכמתו הבלתי נודעת, הנה לא היה להם טעם להצטער בטובת ריעיהם כלל. והוא מה שיעד לנו הנביא על הזמן העתיד, שלמען תהיה טובת ישראל שלימה יקדים הקדוש ברוך הוא להסיר מלבבנו המדה המגונה הזאת ואז לא יהיה צער לאחד בטובת האחר וגם לא יצטרך המצליח להסתיר עצמו ודבריו מוני הקנאה, והוא מה שכתוב (ישעיה י"א): "וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו אפרים לא יקנא את יהודה וגו'", הוא השלום והשלוה אשר למלאכי השרת, אשר כולם שמחים בעבודתם איש איש על מקומו ואין אחד מתקנא בחבירו כלל, כי כולם יודעים האמת לאמתו ועליזים על הטוב אשר בידם ושמחים בחלקם. ותראה, כי הקנאה היא החמדה והתאוה, הלא היא המיגעת לב האדם עד יום מותו, וכמאמרם ז"ל (קהלת רבה א'): "אין אדם מת וחצי תאותו בידו". ואמנם עקר התאוה פונה לשני ראשים, האחד הוא הממון והשני הוא הכבוד, שניהם כאחד רעים מאד וגורמים לאדם רעות רבות. לא משנה כמה אני קורא את זה אני לא מצליח לעצור את הקנאה שיש לי ואת הצער הנסתר שלמישהו יש יותר מימני. איך אוכל לגרום לעצמי להרגיש רק אושר ואפילו לא טיפה של צער שבנאדם אחר מקבל יותר ואיך אוכל לעצור את הכאב?
הקנאה, גם היא אינה ידיעה וסכלות, כי אין המקנא מרויח כלום לעצמו וגם לא מפסיד למי שהוא מתקנא בו. אינו אלא מפסיד לעצמו, וכמאמר הכתוב שזכרתי (איוב ה'): "ופותה תמית קנאה". ואמנם יש מי שסכלותו רבה כ כך, עד שאם יראה לחבירו איזה טובה יתעשט בעצמו וידאג ויצטער עד שאפילו הטובות שבידו לא יהנוהו מצער מה שהוא רואה ביד חבירו והוא מה שאמר עליו החכם (משלי י"ד): "ורקב עצמות קנאה". אמנם יש אחרים שאינם מצטערים וכואבים כל כך, אף על פי כן ירגישו בעצמם איזה צער, ולפחות יתקרר רוחם בראותם אחד עולה איזה מעלה יתירה, אם לא יהיה מאוהביו היותר דבקים לו, כל שכן אם מאותם אשר אין לו אהבה רבה עמו הוא, כל שכן אם יהיה גר מארץ אחרץ. ותראה שבפיהם אפשר שיאמרו דברים כשמחים או מודים על טובתו, אך לבם רעה בקרבם, והוא דבר יארע על הרוב ברוב בני האדם, כי אף על פי שלא יהיו בעלי קנאה ממש, אמנם לא נקו ממנע לגמרי. כל שכן אם בעל אומנותו מצליח בה שכבר כל אומן סני לחבריה (בראשית רבה פרק י"ט) , וכל שכן אם מצליח בה יותר ממנו. ואמנם לו ידעו ולו יבינו כי אין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלא נימא (יומא ל"ח) והכל כאשר לכל מה' הוא כפי עצתו הנפלאה וחכמתו הבלתי נודעת, הנה לא היה להם טעם להצטער בטובת ריעיהם כלל. והוא מה שיעד לנו הנביא על הזמן העתיד, שלמען תהיה טובת ישראל שלימה יקדים הקדוש ברוך הוא להסיר מלבבנו המדה המגונה הזאת ואז לא יהיה צער לאחד בטובת האחר וגם לא יצטרך המצליח להסתיר עצמו ודבריו מוני הקנאה, והוא מה שכתוב (ישעיה י"א): "וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו אפרים לא יקנא את יהודה וגו'", הוא השלום והשלוה אשר למלאכי השרת, אשר כולם שמחים בעבודתם איש איש על מקומו ואין אחד מתקנא בחבירו כלל, כי כולם יודעים האמת לאמתו ועליזים על הטוב אשר בידם ושמחים בחלקם. ותראה, כי הקנאה היא החמדה והתאוה, הלא היא המיגעת לב האדם עד יום מותו, וכמאמרם ז"ל (קהלת רבה א'): "אין אדם מת וחצי תאותו בידו". ואמנם עקר התאוה פונה לשני ראשים, האחד הוא הממון והשני הוא הכבוד, שניהם כאחד רעים מאד וגורמים לאדם רעות רבות. לא משנה כמה אני קורא את זה אני לא מצליח לעצור את הקנאה שיש לי ואת הצער הנסתר שלמישהו יש יותר מימני. איך אוכל לגרום לעצמי להרגיש רק אושר ואפילו לא טיפה של צער שבנאדם אחר מקבל יותר ואיך אוכל לעצור את הכאב?