מסיבת רווקות
"אני מתחתנת" "מה? מתי?" סובבתי אליה את ראשי מופתעת ולא מופתעת בעת ובעונה אחת. "חודש וחצי מהיום, למעשה, חודש ושבועיים" הבעת ההפתעה עדיין קישטה את פניי כשקרן, החברה הטובה שלי מבשרת לי על נישואייה הקרובים לאהוב לבה בשלוש השנים האחרונות, רן. בחצי השנה האחרונה מאז שניפרדתי מאושרת, אני הזנב, הגלגל החמישי של הצמד, אך לא חשבתי, אפילו לא לרגע אחד שהם מתכוונים להתמסד. האמת שמעט קינאתי, אבל לא יכולתי להראות זאת. "את יודעת מה זה אומר?" שאלתי אותה כשחיוך מאוזן לאוזן התפשט על פניי מרמז על הבאות. "מה?" הפעם היה זה תורה להיות מופתעת. "מסיבת רווקות" "לירון, זה לא מעט ילדותי, מסיבת רווקות?" "לא" "לירון?" היא ניסתה להביע את מחאתה. "קרן, זה סופי ולא תלוי בך. אז תתרווחי לך בכיסא, it's show time" חודש ושבועיים היו זמן קצר מאוד בשביל לתכנן, ולבצע מסיבת רווקות. אך למרות מחאותיה של קרן הייתי נחושה בדעתי לתכנן את המסיבה שלא תשכח לדורות. החלטתי להתחיל עם אלכוהול והבנתי שהגיע הזמן לנצל קשרים ישנים עם אושרת, אקס-גירלפרנד בעבר אבל ברמנית בהווה. התלבשתי בהתאם ונכנסתי לפאב האפל ביותר בפאתי תל אביב הישר אל הבר, אל אושרת. "well, well, תראו מי הגיעה" אושרת הייתה מעט ממורמרת. "היי" ניסיתי מעט קסם אישי. "היי, היי. מה מביא אותך לסוף העולם?" "את" "אם לא הייתי מכירה אותך, הייתי מוחמאת" "את צריכה להיות. אם לא את, לא הייתי באה לכאן" אושרת הביטה בי בחוסר אמון, אך מבטי אמר הרבה יותר ממה שרציתי. "עוד עשר דקות אני מסיימת, חכי לי ביציאה" "סיכמנו" קרצתי לה ויצאתי החוצה. אושרת יצאה אחרי רבע שעה ובידה בקבוק קרלסברג, הבירה האהובה עליי. "אני רואה שלא שכחת" שמחתי. "אני לא יודעת אם אמרו לך פעם, אבל לא קל לשכוח אותך" "תודה" "בלי תודה, רק תגידי לי מה את רוצה" היא הגישה לי את הבירה. "זה גם משהו שקשה לשכוח?" פתחתי את הבקבוק ולגמתי את המשקה הקר. "שלך או שלי?" "תסעי, אני אחרייך" אחרי חצי שנה של יובש, ידעתי מה אני רוצה מאושרת מלבד אספקת אלכוהול למסיבה של קרן. היא נכנסה למכוניתה, ואני לשלי. נסעתי אחריה בדרך המוכרת מהפאב לדירה הקטנה שלה בפלורנטין, כמעט ויודעת את הדרך בעיניים עצומות. היא חנתה לא רחוק ממני ושתינו יצאנו מהרכב. הלכנו שקטות, יודעות מה עתיד להתרחש, רוצות ולא רוצות, אך לא עוצרות, לא עכשיו. נכנסנו לדירה השקטה והחשוכה. סגרתי אחריי את הדלת ומנעתי בידי מידה של אושרת להדליק את האור. גופי נצמד לגופה, ידיי ליטפו בעדינות את זרועותיה החשופות, את גופייתה הצמודה, את שדיה המוצקים שחיכו לפרוץ החוצה. היא החלה להאנח ולגרות אותי. "לירון?" "שש..." הנחתי את ידי על שפתיה והיא החלה ללקק את אצבעותיי עם לשונה החמה, בידה השניה החלה פורמת את אבזם החגורה של מכנסיי, מנסה להגיע לכפתורי הג'ינס הצמוד. הפסקתי את ניסיונותיה למרות שרציתי זאת באותה בהילות כמוהה. רציתי למשוך את הרגע, רציתי לענג אותה. הרמתי את שתי זרועותיה באויר והצמדתי אותן לקיר, מגבילה את תנועתה. "לירון?" היא ניסתה שוב. "שש... לא עכשיו" היא נכנעה ונתנה לי להוליך אותה. כשזרועותיה עדיין למעלה, הסרתי ממנה את גופייתה. זוג שדיה המוצקים נגלו לעייני שהתרגלו לחשכה. חפנתי אותם בידיי, מעסה אותם לקולות העונג הבוקעים מאושרת שמצאה את שפתיי ובתאווה כמעט לא ניתנת לריסון נישקה אותי, ותוך כדי מוליכה אותי אל חדר השינה. "לא" עצרתי אותה, "לא שם" היא הייתה מופתעת. לקחתי אותה אל הסלון, הזזתי את השולחן מאמצע החדר והתיישבתי על ברכיי באמצע השטיח. "תמיד פינטזתי על השטיח הזה" התוודתי. "אז למה לא אמרת?" "זה לא חשוב עכשיו. בואי" ביקשתי ממנה להצטרף אליי והיא נענתה. גופה היה עדין וחמים, מדיף ריח של בושם מהול בזיעה. ידיי טיפסו במעלה גבה ופתחו את חזיתה חושפות את שדיה אל החופש. שפתיי נישקו את צווארה וראשה נהדף לאחור. שפתיי התקדמו לאיטן לנקודה בין שדיה, לשדיה ופיטמותיה שהזדקרו ממגע שפתיי. פיטמותיה השוקולדיות היו בפי כסוכריה מתוקה. השכבתי אותה על השטיח הצמרי ונשכבתי עליה. היא הסירה את חולצתי וחשפה זוג שדיים חשופים ומגורים. שפתייה מצאו את פטמותיי והעניקו להן את אותו הטיפול המסור שהענקתי לה כמה דקות קודם. הסרתי את מכנסייה ואת תחתוניה ובמהירות גם את שלי. הבטתי בגופה המושלם, כמעט ושכחתי מדוע עזבתי אותה מלכתחילה.
"אני מתחתנת" "מה? מתי?" סובבתי אליה את ראשי מופתעת ולא מופתעת בעת ובעונה אחת. "חודש וחצי מהיום, למעשה, חודש ושבועיים" הבעת ההפתעה עדיין קישטה את פניי כשקרן, החברה הטובה שלי מבשרת לי על נישואייה הקרובים לאהוב לבה בשלוש השנים האחרונות, רן. בחצי השנה האחרונה מאז שניפרדתי מאושרת, אני הזנב, הגלגל החמישי של הצמד, אך לא חשבתי, אפילו לא לרגע אחד שהם מתכוונים להתמסד. האמת שמעט קינאתי, אבל לא יכולתי להראות זאת. "את יודעת מה זה אומר?" שאלתי אותה כשחיוך מאוזן לאוזן התפשט על פניי מרמז על הבאות. "מה?" הפעם היה זה תורה להיות מופתעת. "מסיבת רווקות" "לירון, זה לא מעט ילדותי, מסיבת רווקות?" "לא" "לירון?" היא ניסתה להביע את מחאתה. "קרן, זה סופי ולא תלוי בך. אז תתרווחי לך בכיסא, it's show time" חודש ושבועיים היו זמן קצר מאוד בשביל לתכנן, ולבצע מסיבת רווקות. אך למרות מחאותיה של קרן הייתי נחושה בדעתי לתכנן את המסיבה שלא תשכח לדורות. החלטתי להתחיל עם אלכוהול והבנתי שהגיע הזמן לנצל קשרים ישנים עם אושרת, אקס-גירלפרנד בעבר אבל ברמנית בהווה. התלבשתי בהתאם ונכנסתי לפאב האפל ביותר בפאתי תל אביב הישר אל הבר, אל אושרת. "well, well, תראו מי הגיעה" אושרת הייתה מעט ממורמרת. "היי" ניסיתי מעט קסם אישי. "היי, היי. מה מביא אותך לסוף העולם?" "את" "אם לא הייתי מכירה אותך, הייתי מוחמאת" "את צריכה להיות. אם לא את, לא הייתי באה לכאן" אושרת הביטה בי בחוסר אמון, אך מבטי אמר הרבה יותר ממה שרציתי. "עוד עשר דקות אני מסיימת, חכי לי ביציאה" "סיכמנו" קרצתי לה ויצאתי החוצה. אושרת יצאה אחרי רבע שעה ובידה בקבוק קרלסברג, הבירה האהובה עליי. "אני רואה שלא שכחת" שמחתי. "אני לא יודעת אם אמרו לך פעם, אבל לא קל לשכוח אותך" "תודה" "בלי תודה, רק תגידי לי מה את רוצה" היא הגישה לי את הבירה. "זה גם משהו שקשה לשכוח?" פתחתי את הבקבוק ולגמתי את המשקה הקר. "שלך או שלי?" "תסעי, אני אחרייך" אחרי חצי שנה של יובש, ידעתי מה אני רוצה מאושרת מלבד אספקת אלכוהול למסיבה של קרן. היא נכנסה למכוניתה, ואני לשלי. נסעתי אחריה בדרך המוכרת מהפאב לדירה הקטנה שלה בפלורנטין, כמעט ויודעת את הדרך בעיניים עצומות. היא חנתה לא רחוק ממני ושתינו יצאנו מהרכב. הלכנו שקטות, יודעות מה עתיד להתרחש, רוצות ולא רוצות, אך לא עוצרות, לא עכשיו. נכנסנו לדירה השקטה והחשוכה. סגרתי אחריי את הדלת ומנעתי בידי מידה של אושרת להדליק את האור. גופי נצמד לגופה, ידיי ליטפו בעדינות את זרועותיה החשופות, את גופייתה הצמודה, את שדיה המוצקים שחיכו לפרוץ החוצה. היא החלה להאנח ולגרות אותי. "לירון?" "שש..." הנחתי את ידי על שפתיה והיא החלה ללקק את אצבעותיי עם לשונה החמה, בידה השניה החלה פורמת את אבזם החגורה של מכנסיי, מנסה להגיע לכפתורי הג'ינס הצמוד. הפסקתי את ניסיונותיה למרות שרציתי זאת באותה בהילות כמוהה. רציתי למשוך את הרגע, רציתי לענג אותה. הרמתי את שתי זרועותיה באויר והצמדתי אותן לקיר, מגבילה את תנועתה. "לירון?" היא ניסתה שוב. "שש... לא עכשיו" היא נכנעה ונתנה לי להוליך אותה. כשזרועותיה עדיין למעלה, הסרתי ממנה את גופייתה. זוג שדיה המוצקים נגלו לעייני שהתרגלו לחשכה. חפנתי אותם בידיי, מעסה אותם לקולות העונג הבוקעים מאושרת שמצאה את שפתיי ובתאווה כמעט לא ניתנת לריסון נישקה אותי, ותוך כדי מוליכה אותי אל חדר השינה. "לא" עצרתי אותה, "לא שם" היא הייתה מופתעת. לקחתי אותה אל הסלון, הזזתי את השולחן מאמצע החדר והתיישבתי על ברכיי באמצע השטיח. "תמיד פינטזתי על השטיח הזה" התוודתי. "אז למה לא אמרת?" "זה לא חשוב עכשיו. בואי" ביקשתי ממנה להצטרף אליי והיא נענתה. גופה היה עדין וחמים, מדיף ריח של בושם מהול בזיעה. ידיי טיפסו במעלה גבה ופתחו את חזיתה חושפות את שדיה אל החופש. שפתיי נישקו את צווארה וראשה נהדף לאחור. שפתיי התקדמו לאיטן לנקודה בין שדיה, לשדיה ופיטמותיה שהזדקרו ממגע שפתיי. פיטמותיה השוקולדיות היו בפי כסוכריה מתוקה. השכבתי אותה על השטיח הצמרי ונשכבתי עליה. היא הסירה את חולצתי וחשפה זוג שדיים חשופים ומגורים. שפתייה מצאו את פטמותיי והעניקו להן את אותו הטיפול המסור שהענקתי לה כמה דקות קודם. הסרתי את מכנסייה ואת תחתוניה ובמהירות גם את שלי. הבטתי בגופה המושלם, כמעט ושכחתי מדוע עזבתי אותה מלכתחילה.
