מסיבת סיום יסודי

[פרח 555]

מסיבת סיום יסודי

שלום, אני בעיקר קוראת סמויוה והחלטתי להצטרף, הבן מסיים כיתה ו' ובשנה הבאה הוא עולה לחטיבה. ויש כמובן מסיבת סיום עם הופעה וביום אחר מסיבה כיתתית בבריכה, הוא לא מעונין להשתתף כלל וגם לא ללכת למסיבות, יש לציין שהוא ילד מקובל עם חברים אך להשתתף במסיבות מסרב ולא מסביר מדוע, אני כמובן לא יכולה לחייבו אבל חבל לי שהוא לא משתתף.

 

[אימם]

ברוכה המצטרפת

הוא אוהב ללכת לבריכה?
יש מישהו במשפחה שהוא יותר נפתח בפניו?

 

[רזאי]

שניים מילדי לא אהבו ללכת למסיבות,

ובאמת כמעט לא הלכו לאף מסיבה. המסיבות הבודדות שכן הלכו אליהן, הן בעיקר בת/ בר מצוות של חברים מאוד קרובים. שניהם לא הלכו למסיבות הסיום שאחרי ההופעה. בטקסים הם היו. גם הכריחו אותם להופיע על הבמה, וגם קראו בשם כל ילד כדי לקבל תעודה כלשהי. כשההורים התפזרו, גם הם הלכו הביתה. אף פעם לא חשבתי להכריח אותם לחגוג.
שני הילדים האחרים שלי, ממש אוהבים מסיבות. כל ילד זכאי להעדפות שלו.

 

[דף חדש4]

צריך לברר למה הוא לא רוצה ללכת

אם זה קשור במישהו שמציק לו או בסיבה שנראה לך שנובעת מבעיה כדאי לטפל בה- כמו ביישנות, או מתבייש באיך שהוא נראה
או לא יודע לרקוד- או משהו כזה- אפשר לנסות לדבר על זה ולטפל בזה כדי שיתמודד וילך. אולי יראה שהוא נהנה יותר ממה שהיה נדמה לו שיקרה.
אבל- אם את רואה את הסיבה כנעוצה באופי שלו, שקט, לא אוהב מסיבות ורעש- אז לא כדאי להכריח אלא לכבד את ההעדפה שלו, כמו שכתבה רזאי.
זו שאלה קצת מסובכת. כי בחברה הישראלית נורא מעריכים רעש, וסחבקיות וזה לא בהכרח אומר שכל אחד חייב לאהוב את זה. מתקשים לקבל את מי
שבמזג שלו- שקט או ביישן.
הרבה פעמים התלוננו על הילדים שלי שהם ביישנים ושקטים. אבל מה יכולתי לעשות? לא כל אחד מוחצן, צועק, אוהב חברה גדולה של אנשים סביבו.
גם אני כזו. זה גנטי וזה נלמד. אז לא ברור איפה עובר הגבול בין בעיה (חרדה חברתית למשל) לבין מזג שצריך לכבד....

 

[מחשבות]

אני מתנגד נחרצות למה שאמרת. לא כל דבר צריך

לברר, לא צריך להכריח כל אחד לעשות מה שרוב האחרים עושים ובכלל, משטרת הבילויים צריכה להתקפל ובכלל להעלם.
לא תמיד צריך להיות שמח, בעיקר כשזה כלל לא משמח את מי שזה לא משמח.
אם יש מי שבכל זאת מציק ובגללו לא הולכים, שהמציק יישאר לבד.