מסיבה בגן...מה עושים?

[ERIK35Y]

מסיבה בגן...מה עושים?

היי
אני גרוש כשנתיים עם ילד בן 4. גרושתי שתחייה נשואה מחדש +תינוק (הספק בהחלט נאה, אני יודע), אנחנו בקשר טוב+ והמצב הוא כזה:
לפני כחודשיים היה יום כיף לילדי הגן ואני תמיד משתתף כי חשוב לי להיות נוכח. מהר מאוד ביום הכיף הזה כל משפחה פתחה לה פינה משלה ונוצר מצב מביך כזה שאני מוצא את עצמי "לבד" יושב עם גרושתי, בעלה, התינוק החדש והילד המשותף שלנו. הייתי בשיא המבוכה. אנחנו אמנם מיודדים אבל לא עד כך...
אני לא אוהב להיות במצב מובך והרגשתי שיש בפניי שתי אפשרויות:
האחת- לוותר על ימי ה"כיף" בגן, השנייה- לומר לגרושתי שלא הרגשתי בנוח והסיטואציה לא נוחה לי(רמז עבה של השתתפות מינימלית מצד המשפחה שלה בימי הגן). בחרתי בשנייה. אבל בחירה לא בלב שלם כי אני מודע לכך שלילד שלי יש משפחה חדשה וזכותה להיות נוכחת באופן מלא בגן.
כך שלמעשה נפתחה אפשרות שלישית- תתמודד עם המצב החדש.
מה אתם אומרים, או "מה אתם הייתם עושים"?
אגב, הדילמה שוב עולה כי מחר מסיבה נוספת בגן. אשמח לתגובות.

תודה

 

[האהבה היא פרח]

הייתי משוחחת איתה ומבקשת שנתחלק במסיבות

פעם ופעם. כמו כל שבת שניה

 

[eliya79]

אם זה מפריע לך הייתי מבקשת ממנה (מגרושתך) להגיע ללא הבעל.. ז

זה יום כייף של הילד שלכם.
נכון אתם בקשר טוב (מצדיעה לך, באמת כל הכבוד, גם אנחנו בקשר טוב) אבל ימי כייף של ילד משותף לא חושבת שיש לו מה לעשות שם..
לא מדובר על מסיבה או אירוע.
ואני חושבת שהיא צריכה להבין את זה.
מצד שני מחר/ בעתיד תהיה לך בת זוג, תרצה שהיא תגיע? אם כן תבלע את הצפרדע כי זה לא הוגן וגם אם תהיה מבוכה
מדובר על כמה שעות.
אלא אם כן דיברתם וסוכם שלא היא תביא את בעלה ואתה לא תביא את זוגתך.
בשורה התחתונה מדובר בילד של שניכם סומכת עלייך!!

 

[בדד1]

הכל ברור וחד

אל תוותר לעצמך אפילו במילימטר
תמשיך להיות שותף מלא בחיי הילדה שלך
אם תוותר פעם אחת משם זה רק יהיה בכיוון של למטה מזה ובכל פעם נוספת תמצא לעצמך תירוץ למה אתה לא מגיע
אם אתה חושב שזה יעזור לך, תמצא לך איזו מישהי ידידותית ותבוא ביחד איתה

 

[האהבה היא פרח]

לא הגיוני בכל מסיבה של הילד להגיע ארבעה אנשים

הם ישגעו את הילד.
כבר יותר הגיוני שיגיעו רק האם והאב.
אני כן מסכימה איתך שאם הוא יוותר לעצמו - יפסיד את הילד שלו ושהוא צריך להמשיך להיות מעורב.
מסיבות בגן קורות בערך 3-4 פעמים בשנה. אפשר לחלוק, או באמת להחליט שמגיעים רק האם והאב.

 

[בדד1]

אי אפשר

לומר לאם לא לבוא עם בן זוגה
וכך גם עם האב
יותר מזה
כשאחד מהם מגיע עם בן זוג באופן קבוע
והשני לא
הילד מפתח רגשות רחמים על זה שלבדו
ומייצר בעיות אל מול בן הזוג של האם - במיוחד כשהוא קטן

 

[האהבה היא פרח]

א. אפשר לבקש מהאם לא להגיע עם בן הזוג

בדיוק מהסיבה שהבחור פה הסביר בצורה מאוד ברורה.
ב. הילד מפתח רחמים רק על מי שמרחם על עצמו
ג. הילד ירגיש לא נוח בפני חבריו אם בכל פעם יהיו לו שני אבות ושתי אמהות, וירגיש עוד יותר לא נוח אם בכל פעם תהיה לו אמא שונה כבת זוגתו של האב.
&nbsp
סיפור אמיתי מהעבודה שלי:
מסיבת סוף שנה. הילד שמתגורר עם אמו ובן זוגה לא רוצה להגיע למסיבה.
אחרי שיחות אינספור התברר שהאב הביולוגי מרגיש כגלגל שלישי והוא אינו רוצה להגיע כי האם מגיעה עם בן-זוגה.
הילד לא רצה להגיע ללא אביו.
בשיחה אחת קצרצרה - הבעיה נפתרה והגיעו האם והאב של הילד.
אם טובת הילד חשובה - והיא הכי חשובה לדעתי - אחד מהמבוגרים, או שניהם, יצטרכו להתפשר. אם יש סדר של מסיבה לסירוגין והילד יודע שיש סדר - זה יהיה מקובל עליו. אם הסדר הוא שפעם מגיעים האם ובן זוגה ופעם האב - סבבה. אם מחליטים שהאב מגיע עם האם - סבבה. רק שיהיה סדר. ולא נותנים לילד להחליט מי יבוא איתו. זה גדול עליו ותמיד ירגיש רע כלפי מי שהוא "ויתר" עליו.
המבוגרים צריכים להחליט על בסיס סדר מסויים, ולידע את הילד שזה הסדר. ולעמוד בזה.

 

[ERIK35Y]

תודה על התגובות (-:

 

[פוקחת שתי עיניים]

אמנם אני לא שם

אבל האינטואיציה ההורית שלי אומרת לא לוותר!
תתגבר על המבוכה. קח רסקיו. קח וואליום. ותמשיך כאילו זה הדבר הכי טיבעי. אתם משפחה מורכבת עכשיו וזה אומר שהחיים מורכבים.
נכון שאפשר לומר לגבר בחדש בחיה של אשתך לא לבוא, אבל הוא הולך להפוך, עם הזמן, לחלק בילתי נפרד מהחיים של הילדה שלך. ויותר ויותר, הבקשה שלך תהפוך לקצת פחות לגיטימית.
בעיני יש להתנהג כמבוגר אחראי. ולהתעלם מכמה אי נוחיות. מי הבטיח לך שגירושין זה גן של שושנים?

כמובן שזו דעתי האישית, האינטואיטיבית ואין בה מינימום של שיפוטיות לתחושות שלך. הן מאוד מובנות וטיבעיות.

 

[קרן 1105]

כל הכבוד לך! זה לא מובן מאליו...

 

[מעוז24]

דעה אישית

שלום רב,
מדברייך ניכר שאתה אדם חזק שמבקש להתמודד עם המציאות ולא לברוח ממנה. נראה שאתה לא מוכן לוותר על הקשר עם ילדך ולהיכנע לקושי עמו אתה מתמודד והדבר מוערך מאוד, ומעיד עד כמה הינך אדם חזק. ללא כל ספק, הנוכחות שלך ברגעים אלו של בנך בגן חשובים עבורך, עבור ילדך ובעיקר עבור הקשר בניכם ועל כן המשך לדבוק בכך. המצב החדש אותו אתה מתאר מצריך ממך למעשה קבלה והשלמה עם המציאות. עד כמה שהדבר אינו קל עבורך בפרט, ועבור הרבה אנשים שמצויים במצבך בכלל, ודורש משאבים נפשיים רבים, נשמע שאתה מתמודד עמו באופן שמעורר הערכה וזאת בשל הפתיחות שאתה מגלה מול גרושתך בנוגע לקושי שלך, יחד עם הבנתך שמשפחת החדשה היא חלק בלתי נפרד מחייו של ילדך. דעתי האישית היא, שתמשיך בדרך זאת, שתף את גרושתך ותמשיך להיות כן איתה לגבי תחושותיך תוך גילוי הבנה וכיבוד הצורך שלה לבסס תחושה אצל ילדכם המשותף שהוא חלק בלתי נפרד מהמשפחה החדשה. בסופו של דבר, הכי חשוב הוא שילדך יהיה מוקף בדמויות שאוהבות אותו, שיכיר בכך שיש לו משפחה רחבה ושיש לו שם מקום ללא חשש שהוא עלול לאבד מישהו בשל הפרידה שלכם. למעשה, המוקד מבחינתך צריך להיות הילד - תמשיך להיות נוכח באירועים משמעותיים בחייו ולאט לאט אני בטוח שאתה תסתגל למציאות החדשה. כמובן שאם, במידה והמצב החדש מקשה עלייך רגשית ומעיב עלייך מאוד, תמיד יש באפשרותך לפנות לייעוץ ולקבלת הכוונה במרכזי משפחה ואף להיעזר בהדרכה הורית.

אשמח במידה וזה בסדר מבחינתך אם תענה על סקר קצר ( 10 דק') אותו אני עורך במסגרת סמינר שעוסק באבות גרושים לא-משמורנים לילדים בגיל הרך:
להלן הלינק : https://qtrial2015az1.az1.qualtrics.com/SE/?SID=SV_5p4Sn4cc6cNuAnj (ניתן להעתיק אותו לשורת חיפוש האתרים בעמוד האינטרנט)

תודה רבה
והמון הצלחה