מסוקרן לגביי אל הורות
היי, שמי תום, בן 29, היום נכנסתי לפורום בפעם הראשונה
לפניי כשבועיים ישבתי עם ידידה בבית קפה והיא הסבירה לי שיש קהילה שלמה של אנשים שמגדירים את עצמם כ-"אל-הורים". אז מה זה בעצם אומר? שאלתי אותה.
היא אמרה לי שאל-הורים הם אנשים שלא רוצים ילדים. ואז חשבתי על זה ואני מתקשה להגדיר את עצמי ככזה. שאני שומע את ההגדרה "אל הורות" זה כאילו אומר מבחינתי "לא רוצה להיות הורה או לא רואה את עצמו כהורה" (וגם היא הגדירה את זה ככה). וקצת קשה להסביר, אבל אצלי זה יותר לא מעוניין בילדים או לא מרגיש שזה ייעוד או הגשמה שאני חייב לעשות מאשר לא רוצה להיות הורה. מבחינת זוגיות אני לא רואה את עצמי מוצא בחורה מתאימה שמעוניינת בי בחזרה, מבחינה גנטית אני מרגיש שזה לא הוגן כלפיי הילד שיירש את התכונות שלי ויתמודד עם הקשיים שעברתי ועם העולם שבחוץ, מבחינת החופש שלי אני נהנה להשקיע בקריירה ולהתקדם בזמן שאני רואה אנשים אחרים בעבודה בורחים ב-15:00 עם רגשי אשמה בלי שאף אחד ירגיש ויש לי כמובן את הגמישות לצאת לאן שבא לי, לא לוותר ולהגשים חלומות. אני נורא סובל מחתונות, עד כדי כך שאני נוטה לא ללכת לחתונות של בני משפחה כדי לא לשמוע את ה"בקרוב אצלך" כי אני כן מרגיש רע לפעמים שמזכירים לי שאין לי הרבה סיכוי בכל הנוגע למערכות יחסים, אבל לא מתרגש בכלל מלראות תינוק או ילד של מישהו. הורה בעיניי נתפס כמדריך לחיים, ולכן אני מניח שלהגדיר את עצמי חד משמעית כאל-הורה זה פוגע לי קצת באגו. האם אתם יכולים להתחבר לכך?
היי, שמי תום, בן 29, היום נכנסתי לפורום בפעם הראשונה
לפניי כשבועיים ישבתי עם ידידה בבית קפה והיא הסבירה לי שיש קהילה שלמה של אנשים שמגדירים את עצמם כ-"אל-הורים". אז מה זה בעצם אומר? שאלתי אותה.
היא אמרה לי שאל-הורים הם אנשים שלא רוצים ילדים. ואז חשבתי על זה ואני מתקשה להגדיר את עצמי ככזה. שאני שומע את ההגדרה "אל הורות" זה כאילו אומר מבחינתי "לא רוצה להיות הורה או לא רואה את עצמו כהורה" (וגם היא הגדירה את זה ככה). וקצת קשה להסביר, אבל אצלי זה יותר לא מעוניין בילדים או לא מרגיש שזה ייעוד או הגשמה שאני חייב לעשות מאשר לא רוצה להיות הורה. מבחינת זוגיות אני לא רואה את עצמי מוצא בחורה מתאימה שמעוניינת בי בחזרה, מבחינה גנטית אני מרגיש שזה לא הוגן כלפיי הילד שיירש את התכונות שלי ויתמודד עם הקשיים שעברתי ועם העולם שבחוץ, מבחינת החופש שלי אני נהנה להשקיע בקריירה ולהתקדם בזמן שאני רואה אנשים אחרים בעבודה בורחים ב-15:00 עם רגשי אשמה בלי שאף אחד ירגיש ויש לי כמובן את הגמישות לצאת לאן שבא לי, לא לוותר ולהגשים חלומות. אני נורא סובל מחתונות, עד כדי כך שאני נוטה לא ללכת לחתונות של בני משפחה כדי לא לשמוע את ה"בקרוב אצלך" כי אני כן מרגיש רע לפעמים שמזכירים לי שאין לי הרבה סיכוי בכל הנוגע למערכות יחסים, אבל לא מתרגש בכלל מלראות תינוק או ילד של מישהו. הורה בעיניי נתפס כמדריך לחיים, ולכן אני מניח שלהגדיר את עצמי חד משמעית כאל-הורה זה פוגע לי קצת באגו. האם אתם יכולים להתחבר לכך?