מסה אישית
כבר כמה זמן שלא נגעתי במכחולים שכה אהבתי.וכך הם נחים להם בסלסת הפלסטיק בצד החדר,שפופים ועצובים,קבוצה של מכחולים גאים המעוטרים בשערות זהובות שכמשו להן מפאת יובש וזמן,עדות לפאר שעבר.בצדם,צבעים עזים של שמן ובדים מרופטים שלא השלמתי יצירתם.חלקי פרצוף וצורה שעזר מנגד לא השלימו מהוהים על קצוות הבד.האם משהו נדם בי מבפנים? איפה את יצירה שלי,אני שואל.איה הפאתוס שזורם החוצה ונשפך בקילוחים עזים על הקנבס המתוח,הרעיון השופע,החלקות של הצבע,הגבשושית,וההתמסרות הטוטאלית ליצירה. עצוב לי שעזבת אותי,התמכרות אירוטית של יצירה שכה אהבתי,והנחת בי צד פתוח ומלא תשוקה לא פתורה שמדמם בי בכאב. איך זה קרה פתאום שקצות האצבע קהו להן?היכן היא התחושה המוכרת?עני לי. אני יודע שתשובי אליי כרוח הסערה,תכבשי אותי בקסמך עם אותו חיוך מתוק של תמול שלשום ותלווי אותי בדרכים ארוכות של אור בוהק ומלא השראה.היי המוזה בחיי ורפדי את מאוויי,כי את היא הטעם ותבלון החשק בימיי.את האומנות שהיווית ממני חלק ותהווי לעולם.
כבר כמה זמן שלא נגעתי במכחולים שכה אהבתי.וכך הם נחים להם בסלסת הפלסטיק בצד החדר,שפופים ועצובים,קבוצה של מכחולים גאים המעוטרים בשערות זהובות שכמשו להן מפאת יובש וזמן,עדות לפאר שעבר.בצדם,צבעים עזים של שמן ובדים מרופטים שלא השלמתי יצירתם.חלקי פרצוף וצורה שעזר מנגד לא השלימו מהוהים על קצוות הבד.האם משהו נדם בי מבפנים? איפה את יצירה שלי,אני שואל.איה הפאתוס שזורם החוצה ונשפך בקילוחים עזים על הקנבס המתוח,הרעיון השופע,החלקות של הצבע,הגבשושית,וההתמסרות הטוטאלית ליצירה. עצוב לי שעזבת אותי,התמכרות אירוטית של יצירה שכה אהבתי,והנחת בי צד פתוח ומלא תשוקה לא פתורה שמדמם בי בכאב. איך זה קרה פתאום שקצות האצבע קהו להן?היכן היא התחושה המוכרת?עני לי. אני יודע שתשובי אליי כרוח הסערה,תכבשי אותי בקסמך עם אותו חיוך מתוק של תמול שלשום ותלווי אותי בדרכים ארוכות של אור בוהק ומלא השראה.היי המוזה בחיי ורפדי את מאוויי,כי את היא הטעם ותבלון החשק בימיי.את האומנות שהיווית ממני חלק ותהווי לעולם.
