מסדר של דמעות

[בית גימל]

מסדר של דמעות

"מסדר כבוד למי שזוכר ומי שהעדיף כבר לשכוח מורכב ממספר חיילים שמלווים את הארון ואת המנוח" כך הסביר המפקד לנופר ואורטל בשקט, באופן אישי, אך להן זה לא שינה ת`עובדה ש"נדפק לנו יום חמישי..." המשך ב "תגיד לו שאנחנו חיילים"

 

[little moon]

אח בית גימל, דמעות בעיני כמו תמיד..

הכרתי אותך במלחמה, כאשר פרסמת פה את המכתב למחנכת של גלעד. ומאז אני עוקבת אחריך- פעם צוחקת בטירוף ופעם מנגבת דמעות, יודעת שזה בדיוק מה שעובר עכשיו על החברים שלי, ועל הילדים של כל אנשי הפורום. אני זוכרת את הסיפור על לוי שנהרג בקרב. מצטערת, אנשים לא אמורים לראות דברים כאלה.

 

[בית גימל]

תודה רבה!

 

[סמדר בנ]

האם באמת

החיילות שביחידה אינן מעורבות רגשית? הסיפור כרגיל כתוב יפה, אבל מעורר תהיות. אני חשבתי שגם מי שאינו לוחם או תומכ"ל מרגיש שייך, בעיקר ביחידות קרביות כאלו.

 

[בית גימל]

שימי לב

קיבלתי ביקורת ממישהו שמה שכתבתי אומנם יפה אבל מתנשא מאוד ומגיע מנקודות מבט עליונה. אולי. אולי לא. אבל המשקית תש הגיעה אליי וצעקה "זה כל כך כל כך נכון!!!!" היא סיפרה לי משהו שהיה זהה בדיוק למה שכתבתי מבלי שבכלל הכרתי אותו- שלחו חיילות מהמשרד שלה ללויה והן כולן התעצבנו שהן מפסידות את יום חמישי. כשהן חזרו הם הצטערו על הצעקות וחיפשו במחשבים עוד מידע על מי שהם היו בהלוויה שלו. תשובה: הגיוני. יש ויש. יש חיילות שכל עולמן הוא הלוחמים ויש כאלה שלא יודעות לאן הן הגיעו ומה הן עושות כאן. אבל כולן בסדר. חמודות מאוד