מסדרי אבירים

[zaruthu]

מסדרי אבירים

אחת השאלות שיש לי בנוגע למסדרי האבירים בימי הביניים היא- מה הניע אבירים להצטרף למסדרים אלו (במיוחד למסדר אבירי ההיכל שהיה סגפני מאוד בחוקיו) ומה הניע את מקימי המסדר למשוך אליהם דווקא אבירים (ולא איכרים חופשיים למשל שמספרם היה רב מאוד)? שאלה זו אני שואל מההנחה שהידע שברשותי נכון הוא- שאבירים דאגו בעיקר לכבוד ולשם העצמי שלהם באירופה ולתהילתם הפרטית כמו גם לעושרם. אשמח אם תוכלו לצרף ספרי קריאה בנוגע למסדרי אבירים (טמפלרים, הוספיטאלרים, מסדר הבירית וכו')- בספרים או ברשת... תודה לכל עונה!

 

[Marinette]

תראה, המניע ה'קלאסי' לאבירות:

במשפחות האצולה באירופה היה נהוג בדרך-כלל להוריש את הנחלה לבן הבכור. הבנים הצעירים יותר קיבלו חלק כספי כלשהו מהירושה, אך לא קיבלו אחוזה שתוכל ל'סדר' אותם בחיים בביטחון וברווחה. האופציות שנותרו להם היו: להיות לאבירים, כלומר להילחם כשכירי-חרב בשירות אדונים, ולקוות למצוא ביום מן הימים יורשת אמידה של נחלה (אלמנה, או בת יחידה) להינשא לה; או להיות לאנשי כנסייה (מה שדורש אופי מסויים ונטיות מסויימות, ולא מתאים לכולם.) מכיוון שהשיטה הפיאודלית התמסדה, הנושא של האבירים התמסד גם הוא: בנים צעירים שלא נועדו לרשת את האחוזה נשלחו כבר בילדותם להתחנך אצל אדון שאביהם היה ביחסים טובים איתו, ושם למדו מהילדות להיות אבירים (להילחם, לרכב וכו'), כשהיו נערים היו נושאי כלים של אביר בוגר ואז נהיו אבירים בעצמם. כמו-כן התפתח האתוס האבירי, ולצדו התפיסה הרומנטית של חיי האביר - נדודים, הרפתקאות, חיים 'על הקצה', רומנים סודיים ואסורים עם נשות האדונים שעבורם האבירים נלחמו וכו'. בימי הביניים המאוחרים, עם התפתחות הערים, עלתה בהדרה אופציה שלישית עבור בני האצולה שלא ירשו נחלה: לימוד מקצועות חופשיים וקריירה בהם (עריכת דין, רפואה, פקידות וכו'). בהמשך, ככל שהתגבשה המדינה הריכוזית באירופה, כך הפריע לשליטים יותר ויותר המצב שחבורות של אצילים עצמאיים מנהלים מלחמות פרטיות בשטחי מדינתם, והם קיצצו בכנפיהם. ככה בהדרגה האבירות רוקנה מתוכנה ונעלמה.

 

[טרה10]

ההסבר נהדר-מרינט..ומסעי הצלב-

מלבד-שהיו בעלי מסר דתי-היו[בין השאר] תוצאה של הנישול מהירושה. והאפשרות לייסד ולחיות בממלכה משלהם. וזה החזיק כ-200 שנה.

 

[zaruthu]

תודה על התשובה אבל...

לא ענית לי על השאלה... שאלתי למה אבירים, שיכלו לצבור ממון בדרכים רבות, הסכימו להצטרף למסדר דתי סגפני, כמו מסדר הטמפלרים, שאסרו על האביר לאהוב נשים, להיות גאוותן או לצבור אוצרות וממון? ואם כבר יש לי עוד שאלה, מה הייתה המטרה שלשמה נוסד מסדר הבירית (ORDER OF THE GARTER), ומה היו פעולותיו? ושוב תודה על התשובות!

 

[קוכולין]

רק תשובה כללית

חשוב להבין שאנשים לא פועלים תמיד משאיפה להשיג כסף, למרות שרבים עושים כן. אנשים יכולים להצטרף למסדר כמו הטמפלרים גם מסיבות אידיאליסטיות, יצר הרפתקנות, רעב לתהילה או סיבות דתיות. יתר על כן, שים לב שרבים מהמצטרפים (כמו רבים מהאבירים הצלבנים בכלל) היו בנים צעירים שלא היה להם כל סיכוי לרשת את האחוזה של אבא. לכן הם נהגו להסתובב ולחפש צרות, אם לא באירופה אז במזרח התיכון.

 

[Marinette]

אולי זה ישפוך אור נוסף על העניין:

קודם כל, כמו שתיארתי בהודעה הקודמת, אני חולקת עליך בנוגע לטענה שהאבירים יכלו לצבור ממון בדרכים רבות. ממש לא כולם, וממש לא תמיד. קח למשל בחור ממשפחת אצולה לא מאוד גבוהה, בן שלישי במשפחתו ולכן לא יירש אדמה, לא ברוך כשרונות אינטלקטואליים במיוחד ולכן קריירה שדורשת השכלה גבוהה לא נראית כאופציה עבורו, וגם לא חזק במיוחד בעסקים ולא חונך לעסוק בהם (בהתאם לאתוס "האצולה הלוחמת" הכפרית, עסקים הם תחום של בורגנים ועירונים בכלל, לא של אביר), ועדיין לא מצא אישה בעלת קרקעות שתתחתן איתו (אגב, אישה בעלת קרקעות תחפש לעתים קרובות גבר בן מעמדה, ולא תמהר להתחתן עם "ארחי-פרחי" שכזה. הרי ידוע שכסף נמשך לכסף.) באילו דרכים יצבור הבחור ממון? לא נותרו לו דרכים רבות. דבר שני - האצולה הייתה חברה נוצרית. באופן כללי, ה"טמפרמנט" הדתי של בני האצולה נחשב לאימפולסיבי: הם היו ידועים בכך שעברו תקופות של הוללות קיצונית ותקופות של סגפנות דתית קיצונית, תקופות של חיים חילוניים ותקופות של חזרה בתשובה והכאה על חטא. כמו-כן היו באצולה טיפוסים שונים, כמו בכל חברה. לא היה נדיר שבני אצולה נכנסו למנזר, ואביר שלא רצה להיכנס למנזר ובכל זאת היו לו נטיות דתיות היה עשוי להצטרף למסדר אבירים בעל אופי סגפני כמו שתיארת. למרות הדימוי ההולל (והאמיתי) של האצולה, ברור שהיו בה גם אנשים עם נטיות כאלה. באותה מידה אתה יכול לשאול בימינו, מה מביא חילוני אמיד שחי את החיים הטובים לחזור בתשובה ולמנוע מעצמו את מיטב פינוקי המסעדות הלא-כשרות, את מיטב הבילויים במועדונים יוקרתיים בערבי שבת, את היכולת לפלרטט בפומבי עם הנשים הנחשקות ביותר ולישון ולקום כרצונו בלי הכאב-ראש של תפילות? אז זהו, שיש אנשים שדברים אחרים משחקים בנפשם תפקיד בזמן זה או אחר בחייהם, וככה אנחנו כן רואים אנשים חוזרים בתשובה. ועוד לא הזכרתי את אלה שהסתבכו במשהו ועשו לעצמם שם אלים או פרוע, והמקום המתאים עבורם להימלט אליו מההסתבכות ולבנות מחדש רושם חיובי היה מסדר סגפני שכזה...

 

[קוכולין]

יש לציין שהמלחמות הפרטיות נחלשו

כבר לאחר המחאה הכנסייתית של תנועת "שלום האלוהים" במאה ה-10 וה-11.

 

[zaruthu]

ובקשר לקיצה של האבירות-

ראשית, האבירות היא אוסף הקודים החברתיים והמלחמתיים של האבירים, קודים אלו החלו להעלם שהפסיקו ליחס להם חשיבות (עם תחילת העלמם של האבירים עצמם) אך בכל אופן קודים אלו תמיד נשתמרו, אם כי לא בנוסחם המקורי, גם בתרבויות מאוחרות יותר. שנית לפי מה שידוע לי, האבירים עצמם, החלו להעלם בגלל שתי סיבות עיקריות: 1. כניסתו של הנשק החם למערך המלחמתי, מה שהפך את האבירים לחסרי תועלת כמעט בקרבות. 2. העובדה שמלכים העדיפו לשכור את שירותם של שכרי חרב במקום שירותם הצבאי שהעניקו להם הוואסלים, וכתחלופה השירות הצבאי ביקשו המלכים מהוואסלים מאין מס כספי. חוץ מזה פעמים רבות נהנו האבירים מתמיכתם הישירה של המלכים ולפיכך, לדעתי, זה לא נכון לומר שבגלל שהמלכים נאבקו בכוחם של האצילים עד שכילו כמעט לגמרי את מעמדם, נעלם גם מעמדם וכוחם של האבירים.

 

[Marinette]

אנחנו מדברים על תקופות שונות

כתבתי שעם מירכוז המדינה, המלכים התנגדו יותר ויותר למלחמות פרטיות של אבירים. אני התייחסתי לתקופה מאוחרת יותר, שבה השיטה הפיאודלית הלכה והיטשטשה והאצולה לא הייתה "המעמד הלוחם" הקלאסי. האבירים, או מה שנשאר מהם, שירותם הצבאי כבודו במקומו מונח, אבל בעתות שלום הם נתפסו יותר ויותר כפורעי חוק ומחרחרי מלחמה. 'תקריות' כמו "דו קרב" או "התנגשויות" שהיו עניינם הפרטי של בני האצולה, התחיל להיתפס יותר ויותר כאלימות פסולה וכמלחמות פרטיות שמקומן לא יכירן במדינה המתהווה. למצב הזה יש ביטוי, לדוגמא, בספר "שלושת המוסקטרים". מנקודת המבט של בן אצולה המוסקטרים הם חבר'ה מגניבים; מבחינת המלך מדובר בפורעי חוק וחוליגנים...

 

[Y. Welis]

כאן כבר נראית השפעת הספרות

על המציאות - האידיאל האבירי הומצא בספרות, בעיקר הארתוריאנית, והאידיאלים האלה עברו לאנשי האצולה.

 

[zaruthu]

לא ממש...

האידיאל האבירי, לא הומצא בספרות כלל, אומנם היו אבירים רבים שלא "צייתו לו" אך זה היה דבר שבשגרה שאביר יחפש לעצמו יריבים, למשל, כדי להביס אותם ובכך לזכות בשם ותהילה או שיגן על החלשים ממנו (שוב כדי להביס מישהו חזק ולזכות בשם). מאחר ולתהילה זו היו גם הרבה השלכות מטריאליות. אך אידיאלים אלו אף התחזקו בזמנו של הנרי הרביעי (אם אינני תועה) אשר הושפע רבות מסיפורי האצילות והגבורה של ארתור והחל להפוך את כל ממלכתו, אציליו והלכות זמנו ברוח גבורתו של ארתור.

 

[Y. Welis]

האידאלים האלה באו כמו שאמרת -

מהספרות (בדומה לאהבה האצילית, Courtly Love, שפותחה ע"י הטרובאדורים ושולבה בארתוריאנה). אחרי שהם הופיעו בכתב, הם סייעו לחזק את המציאות. כך למשל 'ספרי הדרכה' לאבירים (כמו האחד שתרגם קאקסטון, מדפיסו הראשון של מאלורי) הופיעו רק מאוחר יותר (אולי במאה ה-14).