לא יודעת מה מתאים לכל הילדים.
כותבת על מה שנראה לי מתאים מניסיון אישי, צפייה במרבית הילדים שאני מכירה, בילדים שלי ובכלל מה שמבטא את ה"אני מאמין" שלי. תפקיד של בית הספר: מסגרת לימודית, חינוכית וחברתית. בייביסיטר - לא המטרה העיקרית ואולי אף לא המשנית של בית הספר, אך אם בזכות כך שהוא מספק מסגרת מסודרת ומאורגנת לילדים לשהות בה בזמן שמרבית ההורים עובדים הוא פועל גם כבייביסיטר, זהו כמובן יתרון לוואי לא קטן. לילדים, כי אינם זנוחים בזמן הזה ונמצאים במקום בטוח (לרוב) עם השגחה וחברים וגם לומדים משהו בזמן הזה. ולהורים כי הם יכולים להיות רגועים ולדעת שהילד שלהם מסודר בזמן שהם חייבים לעבוד. האם צריך בית ספר? לדעתי, בוודאי שצריך. אין סיכוי שאני כהורה וגם מרבית ההורים שאני מכירה נוכל לתת לילד את מה שנותנת המסגרת המורכבת הזאת, שיש בה הרבה מורים שונים, הרבה נושאים שונים, הרבה פעילויות שונות, מפגשים חברתיים שונים. בית הספר אינו בא במקום החינוך בבית, חלילה, אלא כהשלמה חשובה. מי שרואה בבית ספר את האחראי הבלעדי או אף העיקרי לחינוך ילדיו, לדעתי מפספס בגדול. ההורים הם אלה שאחראים על כל ההבטים בגידול הילד, כולל חינוכו. בית הספר הוא כלי עזר חשוב ביותר שעומד לרשותם, אך לצערי לעיתים קרובות מדי הוא משמש כתחליף נוח ומזמין להעביר עליו את האחריות ולהאשים אותו בכל הכשלונות. בית הספר ומערכת החינוך בארץ בהחלט אינם טלית שכולה תכלת, אך אי אפשר להפיל אעליו את הכל. מה שהילד מביא איתו מהבית זה הבסיס והתמיכה שבלעדיהם לא ניתן לבנות את מגדל החינוך והידע. איך הוא צריך להתנהל? לדעתי, באופן היררכי. צריך להיות חופש בחירה מסוים, אך יש דברים בסיסיים שלדעתי חייבים לדעת כדי להיות אנשים נאורים בעלי רמה אינטלקטואלית מינימלית. צריך להיות כבוד למורים (כמובן שהמורים אמורים להיות ראויים לכבוד הזה, אך זה כבר עניין אחר) ומשמעת. אילו תכנים בשעורים? זו שאלה רחבה וכללית מדי. אענה מאוד בכלליות שבית הספר אמור להקנות ידע בסיסי לפחות במספר מגוון של תחומים, כגון מתמטיקה, ספרות, לשון, היסטוריה ואזרחות, גאוגרפיה, תרבות ומסורת, פיזיקה, כימיה, שפה או שפות זרות, טכנולוגיה, מחשבים, ביולוגיה, כישורים חברתיים ועוד. לגבי שיטות הוראה - לדעתי יש לשלב בין מספר שיטות כדי שיהיה כמה שיותר גיוון ועניין. גם פרונטלית, גם בקבוצות, גם בעבודה עצמית, גם במשחק וביצירה, גם עיונית וגם מעשית. כמה שיותר לצאת מחוץ למסגרת וללמוד בשטח, למשל ביולוגיה בגן חיות, אמנות והיסטוריה במוזיאונים, גיאוגרפיה בטיולים וכו'. יש לשים דגש על גיבוש חברתי והקניית כישורי חיים. יש לאפשר לילדים מתקדמים ללמוד לפי רמתם ואולי אף בקבוצות נפרדות ולא להיות נוקשים ולתת גם לילדים קצת חריגים לממש את הפוטנציאל שלהם. אינטגרציה אכן
. אני בעד דיפרנציאציה. נכון, שהבסיס הוא קבוצתי, משותף, אך בתוך זה צריך לראות את התלמיד כפרט, על יכולותיו וכיווניו האישיים. מה לעשות, אני אמא אגואיסטית ורוצה את החינוך הטוב ביותר לבן שלי. אני בעד חינוך טוב, גם אם פירושו של דבר שזה יהיה חינוך פרטי ולא שיוויוני (ולצערי, בגלל המצב הלא מזהיר של מערכת החינוך זה מה שעשיתי לפני שבני התחיל ללמוד בכיתת מחוננים). אני בעד לקדם את החזקים ולהתחשב בחלשים יותר, בעד השגים אינדיבידואליים ובעד השגיות למי שזה מתאים. כל תלמיד צריך לקבל את המקסימום בהתאם ליכולותיו ולרמתו.
)
יכולתי להמשיך ולכתוב אבל אני לא רוצה להלאות... אני רק מבקשת להבהיר שאני כותבת את הרהורי לבי ותו לא. נא לא להתנפל עלי... זה לא כל כך נעים 
