אני עונה
קודם כל לפי דעתי יש שני סוגי מסגרות: סוג אחד שכבר קיים, וסוג אחר שאתה יוצר לעצמך(לפי דעתי כולם יוצרים לעצמם כח מיני מסגרות קטנות או גדולות בחיים שלהם, אפילו אם זה לא מודע). דוגמה לסוג שכבר קיים- דת: יש בה מערכת חוקים, מערכת ערכים, הוראות, היא מוכנה קומפלט, מישהו יצר אותה וחשב עליה וסגר אותה לגמרי. מסגרת שאתה יוצר לעצמך- ניהול זמן לדוגמה. מסקנה רוחנית בדמות ערך מוסרי, ערך התנהגותי, ערך מחשבתי שאתה מאמץ לעצמך וחי על פיו בכל מצב שהוא או לפחות שואף לעשות זאת. הסיבה, או המקור ליצירת מסגרות או הצורך במסגרות יכול להתחלק לשניים- סיבה ראשונה והיא הזולה והגשמית מבחינתי, היא הצורך בביטחון, בנוחות, הידיעה שאתה עומד על קרקע יציבה, "גם אחרים עושים את זה ככה", ונחסך ממך הצורך לחשוב באופן עצמאי ולקחת החלטות באופן עצמאי(ד"א, לפעמים זה דווקא יכול להועיל, הואיל ויש אנשים ששיקול הדעת שלהם לא נקי והההחלטות שהם לוקחים באופן עצמאי עלולות להיות מזיקות להם ולסביבה). הדת בהרבה מקרים לדעתי מיצצגת את הלך הרוח הזה, וזו הסיבה שכשאתה חלק מדת או מערכת ערכים סדורה ומוגדרת כזאת אתה זוכה לתחושת ביטחון ונוחות. סיבה שנייה למקור המסגרת היא המוצדקת בעיניי: כשרצונך האמיתי הוא לא הנוחות ואי החשק להתאמץ ולחשוב, אלא הרצון לחוות את מה שאתה עושה עד הסוף הכי טוב שאפשר ולזכות במקסימום ההנאה הרוחנית, המסגרת היא כלי עוצמתי מאוד מאוד להשגת המטרה זהו. ולמה? מכיוון שכשאתה מנסח מסגרת אובייקטיבית שאתה שלם איתה ואתה מטמיע אותה בתוכך(כל סוג מסגרת), ברגע האמת בו אתה נתקל בקושי, במכשול, בקונפליקט נחסך ממך הצורך לבזבז אנרגייה שכלית על מציאת תשובה מהירה יש מאין כדי להתמודד עם המצב(גם הדרך שתמצא עלולה להיות לוקה בחסר כי מה לעשות, על דברים כאלה צריך לשבת מראש) במקום להשקיע את אותה אנרגיה במהות של מה שאתה עושה. אתה פשוט יודע כבר מה צריך לעשות ברגע הזה. לדוגמה- אני נמצא בסביבה חדשה, ופתאום עולה בי צורך להשוויץ ולהוכיח את עצמי. אם לא חשבתי על זה מראש באיזו הזדמנות- שכשמשוויצים ועושים רושם מפספסים את מהות הקשר האנושי, אני עלול למעוד וללכת בדרך זו, ואחכ להצטער, או במקרה אחר לבזבז זמן ואנרגייה על חשיבה על פתרון למצב, במקום להשיע את האנרגייה הזו בהתעסקות במהות- יצירת הקשרים האנושיים וההנאה הנלווית אליהם. אם יש לי מסגרת שיצרתי לעצמי קודם לכן, הסיכוי רב יותר שאבחר את הדרך הנכונה לי, באופן אוטומטי, כמו טבע שני. אני מניח שהנקודה ברורה. המודל הזה נכון לדעתי לכל מטרה שלא תהיה, ויצירת המסגרת לא חייבת להיעשות באופן מודע, היא יכולה להיעשות גם מתחת לפני השטח. כלומר- כשמה שמניע אותי היא השאיפה לחווית המהות העמוקה והטהורה והעוצמתית ביותר של הדברים שאני עושה, המסגרת היא כלי חשוב מאוד להשגה של זה. כשמה שמניע אותי הוא שאיפה לנוחות ופסיביות, יצירת המסגרת תיעשה מתוך מניעים לא נכונים. התכלית הנכונה למסגרת היא אפוא לאפשר את מקסימום האפקטיביות של מה שאני עושה, בלי להתבלבל, להתמהמה, להמשך לכיוונים רבים מדי. לאפשר ריכוז מלא במהות העשייה שלי- אם אני מנגן, המהות היא העוצמה ותחושת שיחרור האנרגיות הפנימיות דרך הצלילים, אם אני מדבר עם חבר- תמשיכו אתם...