מנסיונה של בוגרת כיתת מחוננים-חלק א

[נועה לביא]

../images/Emo45.gif

רק לגבי השורה האחרונה -
אני חושבת שנועה העלתה את ה"אם היא תלך ללמוד מתמטיקה" רק מפני שbadabada נתנה דוגמא ספציפית שקשורה למתמטיקה ("אבל כשהיא תגיש ככה תשובות במתמטיקה בבגרות ובאוניברסיטה היא תקבל 0 עגול").

 

[נועה לביא]

אה, את כנראה לא מודעת לסוגיית הדרך

אני לגמרי מסכימה עם באדאבאדה
ולמען האמת לא ממש מבינה את הטיעון שלך נועה. השאלה היא לא אם כתבת דרך או לא, אלא האם בשאלות בהן היתה חשיבות לדרך - לא הצגת דרך, כי נראה לך מיותר, וויתרו לך כי את "מחוננת". ממש לא ברור לי מה את רוצה להגיד כשאת אומרת "כשתצטרך היא תוכל או לרכוש [הרגלי למידה] או להתבכיין ולהאשים את כל העולם ואת הדשא של השכנים על כך שאין לה אותם". הרי בדיוק זו כל הנקודה ! על זה בעצם מלינה ה"ילדה המחוננת" (ורבים אחרים בפורום הזה) - שאין להם הרגלי למידה ! מה זה חשוב את מי מאשימים ? "הילדה המחוננת" באופן קצת לא עקבי (לדעתי) מאשימה את "כיתת מחוננים". אבל הנקודה היא: הנטיה של המערכת היא פשוט לוותר למחונן, מעין הסכמה שבשתיקה (כמו שהיתה ל"ילדה המחוננת"): היא לא עושה כלום ואת לא מפריעה - הם לא מתעסקים אתה. ולדעתי זה גרוע. הדרך לדעתי צריכה להיות לא לוותר, אלא לאתגר. "הרגלי למידה לא מתקבלים היכן שאין למידה" - למידה היא לא רק הלמידה של החומר. זו בדיוק הנקודה של באדבאדה. ואחרון: "אם היא תלך ללמוד מתמטיקה" - מה זה קשור ? למה זה שיקול ? באותו הגיון אפשר להגיד שאם ילד בבית-ספר לא רוצה ללמוד גאומטריה - אז לא צריך, כי "אם הוא ילך להיות משורר...".

אה, את כנראה לא מודעת לסוגיית הדרך
הדרך היא תמיד דרישה, ואף פעם לא באמת דרושה. כתיבת הדרך היא הרגל חיוני עבור רוב התלמידים על מנת לפתור נכון שאלות חישוב, אשר בשלבים הקריטיים (כלומר, כאשר מתחילים לפתור תרגילים "ארוכים") המורים דורשים אותה מן התלמידים כשם שהם דורשים מהם לפתור את התרגיל. בכיתה ו' הייתה לנו מורה חדשה לחשבון שהבהירה שאת רוב הניקוד היא נותנת על הדרך ולא על התשובה הסופית. היות ואני לא הראיתי מעולם קודם לכן ולא תכננתי להראות לאחר מכן דרך חישוב, היה מאוד צפוי שבמבחנים הראשונים ליד כל תרגיל לצד ה"וי" יופיע גם "דרך?". די מהר המורה ויתרה גם על אותה המחאה. כי אני מחוננת? יותר כי אני עקשנית

המחנכת שלי בכיתה ט' שהייתה גם המורה שלי לפיזיקה, לעומת זאת, הייתה נאמנה לעקרונות שלה (ולתקנון של בי"ס, אבל זה לא קשור) והקפידה כן לפגוע לי בציון (הן בגלל דברים כאלה והן בגלל שטויות כמו אי הבאת מחשבון או סרגל או עפרון או ילקוט

) ואני מנחשת שעד היום היא לא מבינה איך זה ששום דבר ממה שעשתה לא הזיז אותי או הזיז לי. אבל יש גם יתרונות במורות כמוה שלא מסוגלות לטיפת חשיבה מעבר ליישום הכללים - היא בטוחה שהרחקה מבי"ס זה עונש

(כמה חבל שלמנהלת היו תובנות אחרות וסמכות לבטל עונשים מסוג זה

). נו, אז מי מבין שתי המורות היא הצודקת? מי החכמה

? וכאן עוד מדובר בהרגל שאני מסכימה שנכון להקנות להמונים. ועדיין, כשנערה בת 15 מצליחה היטב בלעדיו - סימן שהוא לא דרוש לה בשלב הזה (ויכול להיות שהוא לעולם לא יהיה דרוש אלא רק יפריע, כמו במקרה שלי). נכון שזו גם אינדיקציה טובה לכך שחסר לה אתגר (והמורה הראשונה גם הבינה די מהר שבין אם אני רצה בספר ובין אם אני מעבירה את השיעור בלפטפט - התועלת עבורי היא אותה התועלת, והייתה נותנת לי ולעוד שניים באופן קבוע שאלות חשיבה) ובפורום יש בטח הסכמה מקיר לקיר שצריך לאתגר, אבל הבנתן שזה לא מה שעושים - לעזוב בשקט זה הרע במיעוטו. עדיף שתגיע הילדה המחוננת לאוניברסיטה בלא כל הרגלים (וכמו שהסבירה F.U - היא לא ממש תהיה לבד, גם לא אם נסתכל עליה כעל נציגת "מחלקת השקילות" של המחוננים) מאשר שתגיע חסרת בטחון.

 

[נטשה הרציונלית]

מממ.... מצטערת, לא השתכנעתי

אה, את כנראה לא מודעת לסוגיית הדרך
הדרך היא תמיד דרישה, ואף פעם לא באמת דרושה. כתיבת הדרך היא הרגל חיוני עבור רוב התלמידים על מנת לפתור נכון שאלות חישוב, אשר בשלבים הקריטיים (כלומר, כאשר מתחילים לפתור תרגילים "ארוכים") המורים דורשים אותה מן התלמידים כשם שהם דורשים מהם לפתור את התרגיל. בכיתה ו' הייתה לנו מורה חדשה לחשבון שהבהירה שאת רוב הניקוד היא נותנת על הדרך ולא על התשובה הסופית. היות ואני לא הראיתי מעולם קודם לכן ולא תכננתי להראות לאחר מכן דרך חישוב, היה מאוד צפוי שבמבחנים הראשונים ליד כל תרגיל לצד ה"וי" יופיע גם "דרך?". די מהר המורה ויתרה גם על אותה המחאה. כי אני מחוננת? יותר כי אני עקשנית

המחנכת שלי בכיתה ט' שהייתה גם המורה שלי לפיזיקה, לעומת זאת, הייתה נאמנה לעקרונות שלה (ולתקנון של בי"ס, אבל זה לא קשור) והקפידה כן לפגוע לי בציון (הן בגלל דברים כאלה והן בגלל שטויות כמו אי הבאת מחשבון או סרגל או עפרון או ילקוט

) ואני מנחשת שעד היום היא לא מבינה איך זה ששום דבר ממה שעשתה לא הזיז אותי או הזיז לי. אבל יש גם יתרונות במורות כמוה שלא מסוגלות לטיפת חשיבה מעבר ליישום הכללים - היא בטוחה שהרחקה מבי"ס זה עונש

(כמה חבל שלמנהלת היו תובנות אחרות וסמכות לבטל עונשים מסוג זה

). נו, אז מי מבין שתי המורות היא הצודקת? מי החכמה

? וכאן עוד מדובר בהרגל שאני מסכימה שנכון להקנות להמונים. ועדיין, כשנערה בת 15 מצליחה היטב בלעדיו - סימן שהוא לא דרוש לה בשלב הזה (ויכול להיות שהוא לעולם לא יהיה דרוש אלא רק יפריע, כמו במקרה שלי). נכון שזו גם אינדיקציה טובה לכך שחסר לה אתגר (והמורה הראשונה גם הבינה די מהר שבין אם אני רצה בספר ובין אם אני מעבירה את השיעור בלפטפט - התועלת עבורי היא אותה התועלת, והייתה נותנת לי ולעוד שניים באופן קבוע שאלות חשיבה) ובפורום יש בטח הסכמה מקיר לקיר שצריך לאתגר, אבל הבנתן שזה לא מה שעושים - לעזוב בשקט זה הרע במיעוטו. עדיף שתגיע הילדה המחוננת לאוניברסיטה בלא כל הרגלים (וכמו שהסבירה F.U - היא לא ממש תהיה לבד, גם לא אם נסתכל עליה כעל נציגת "מחלקת השקילות" של המחוננים) מאשר שתגיע חסרת בטחון.

מממ.... מצטערת, לא השתכנעתי
פשוט לצערי - מכירה יותר מדי דוגמאות נגדיות (מהסוג של "ילדה מחוננת" ורבים כמוה).

 

[נועה לביא]

דוגמאות נגדיות למה?

מממ.... מצטערת, לא השתכנעתי
פשוט לצערי - מכירה יותר מדי דוגמאות נגדיות (מהסוג של "ילדה מחוננת" ורבים כמוה).

דוגמאות נגדיות למה?
למה "ילדה מחוננת" מהווה דוגמא נגדית?

 

[ציפי ג]

אף אחד מילדי לא בכיתת מחוננים

מנסיונה של בוגרת כיתת מחוננים-חלק א
כשהייתי בת 5 הודיעו לי, למען הדיוק להורי, שאני ילדה מחוננת. מייד כששמעתי את זה התחלתי לבכות. חשבתי שמחונן זה כינוי לטיפש. היום, כמעט 20 שנה אחרי, אני מבינה שהתיוג "מחונן" הוא גרוע בהרבה מהתיוג "טיפש". בכיתה ג' נכנסתי לפרויקט קידום מחוננים בהרצליה, ומכיתה ז' ועד כיתה י"ב הייתי בכיתת מחוננים. מה זה אומר ברמת התכנון? זה אומר שיעורי העשרה במגוון נושאים, ביקורים לימודיים באוניברסיטאות ובמוסדות תרבות שונים, האצה של בחינות הבגרות ועידוד למצוינות. מה זה אמר עבורי ברמה האישית שלי? הרבה לחץ, אוירה תחרותית ודורסנית, והרבה צביעות. נהניתי משיעורי ההעשרה השונים ומהביקורים בתיאטראות הארץ, אבל זה היה רק חלק קטנטן בימי בבית הספר. את שיעורי ההעשרה יכולתי לקבל במסגרות כמו "נוער שוחר מדע", ולתיאטרון יכולתי גם ללכת עם אמי. קשה לומר שהלימודים היו מסעירים במיוחד. במשך שנים התרגלתי לשעמום בבית הספר. לא רק בלימודים בכיתה הרגילה כשהייתי צעירה יותר, אלא גם בכיתת המחוננים. תמיד אהבתי ללמוד ולחקור, אבל רוב הלימודים לא גירו את האינטלקט שבי. כך הייתי מעבירה שעות ארוכות בכל מני נסיונות להעסיק את עצמי. כיוון שנוסף על היותי מחוננת הייתי גם "ילדה טובה" שלא מפריעה למורה, אף אחד לא ממש שם לב לזה. מה גם שתמיד שנאתי את התחרותיות הדורסנית שהייתה בכיתה, והעדפתי לשקוע בלימודים ולא בציונים. למדתי עם השנים שיש הבדל גדול מאוד בין לימודים לבין הצלחה. כך הגעתי לכיתת המחוננים בתיכון. עם ציונים טובים מאוד בכיתת המחוננים של החטיבה לא היתה שום שאלה לגבי קבלתי להמשך המסלול. בתיכון התחיל המשבר. פתאום גיליתי שלשבת בשיעור ולצייר לעצמי ציורים לא גורם לי להשיג ציונים טובים. להיפך. עדיין הייתי מגיעה לכל השיעורים (כמעט), והייתי תמיד מעורה בנושא השיעור. אך מעולם לא טרחתי ללמוד בבית לקראת בחינות. התרגלתי לחיים הטובים. בכיתה יו"ד כבר היה קשה להתחיל לסגל הרגלי למידה חדשים, בעיקר כאשר לא היה לי ממי ללמוד אותם... פתאום הציונים שלי התחילו לרדת. פתאום חשבתי שאולי אני לא כזאת מוצלחת. בדיעבד התברר שרבים מבני כיתתי עברו את המשבר הזה. חלקם הגדול נעזרו במורים פרטיים (עובדה שלמדתי כעבור שנים). אבל אני עוד חשבתי שאני יכולה להסתדר לבדי. זה עבד בצורה חלקית מאוד. אז הייתי מחוננת. למדתי בכיתת מחוננים. לא היתה שאלה לגבי הישארותי בכיתה. אבל ברוב המקצועות הציונים שלי התקבעו על סטנדרט די נמוך, לפחות מבחינתי דאז. זו גם היתה התקופה בה גיל ההתבגרות שלי הגיע במלוא עוזו. לא עישנתי סמים או דפקתי את הראש בכל שבוע. ממש לא. אבל כן התחלתי לזלזל בחשיבות בית הספר. השילוב של ההרגל למציאות שבה לימודים באים לי בלי שום מאמץ, והעובדה שפתאום צריך להתאמץ (ואיך מתאמצים? מי יודע?) גרמה לי לוותר על הרעיון להוציא ציונים גבוהים. זה הרי ממילא לא עניין אותי מעולם. התחלתי למלא את ימי בעשיית דברים אחרים. לא עניין אותי שאני בכיתה שמשקיעים בה. בתור מתבגרת לא הבנתי את ההשקעה. לא הבנתי את הכסף שההורים שלי הוציאו על זה. לא הבנתי את המאמץ שהמורים ובית הספר השקיעו. בשיעורים של מורים שאהבתי עוד השקעתי יחסית, אך כל מורה שלא הערכתי גרמה לפסילת המקצוע בראשי. היו לי דברים מעניינים יותר מאשר לימודים ושטויות של מבוגרים. את התיכון התחלתי עם פיזיקה ומחשבים מורחב, בנוסף ל5 יחידות באנגלית ובמתמטיקה. סיימתי אותו עם ציונים בינוניים למדי ובלי בגרות במתמטיקה כלל. .

אף אחד מילדי לא בכיתת מחוננים
אין כאלו לילדים דתים בגיל בי"ס יסודי, כך שנחסכה מאיתנו ההתלבטות הזו. אבל, נאמנה לדרכי בחינוך ילדים, לו היתה לי האפשרות, הייתי בוחנת איך היא מתאימה לכל ילד וילד בנפרד. לא כולנו קורצנו מאותו חומר, ולא לכולנו מתאימות אותן דרכים. ולכן, לו היה נראה לי שילד שלי נתקע בכיתת מחוננים, אני סבורה שהייתי מוציאה אותו מבי"ס.

 

[ילדה מחוננת]

../images/Emo45.gif

אף אחד מילדי לא בכיתת מחוננים
אין כאלו לילדים דתים בגיל בי"ס יסודי, כך שנחסכה מאיתנו ההתלבטות הזו. אבל, נאמנה לדרכי בחינוך ילדים, לו היתה לי האפשרות, הייתי בוחנת איך היא מתאימה לכל ילד וילד בנפרד. לא כולנו קורצנו מאותו חומר, ולא לכולנו מתאימות אותן דרכים. ולכן, לו היה נראה לי שילד שלי נתקע בכיתת מחוננים, אני סבורה שהייתי מוציאה אותו מבי"ס.

"לא כולנו קורצנו מאותו חומר, ולא לכולנו מתאימות אותן דרכים" זו בדיוק הסיבה בגללה התחלתי לכתוב את המכתב שלי. .

 

[ציפי ג]

אני שמחה

"לא כולנו קורצנו מאותו חומר, ולא לכולנו מתאימות אותן דרכים" זו בדיוק הסיבה בגללה התחלתי לכתוב את המכתב שלי. .

אני שמחה
אבל אם יותר לי להעיר, את כתבת את מכתב, על סמך גלישה של ימים ספורים בפורום, ומהם הסקת מסקנות לגבי איך אנחנו כהורים רואים את חינוך ילדינו המחוננים. הסקת מסקנות שכזו היא די נמהרת ולא מבוססת. אחת הבעיות אצל מחוננים היא שליפה מהירה. מהירה מדי. לכן אני מציעה לך לבדוק אם השליפה הפעם היתה ארוע חד פעמי, או התנהגות רגילה אצלך, וזו יכולה להיות אחת הסיבות לאי הצלחה בכל מיני תחומים בחיים. את הדברים הללו אני אומרת מנסיון אישי שלי.

 

[אריאלה841]

כדאי לך לקרוא גם במאמרי הפורום

מנסיונה של בוגרת כיתת מחוננים-חלק א
כשהייתי בת 5 הודיעו לי, למען הדיוק להורי, שאני ילדה מחוננת. מייד כששמעתי את זה התחלתי לבכות. חשבתי שמחונן זה כינוי לטיפש. היום, כמעט 20 שנה אחרי, אני מבינה שהתיוג "מחונן" הוא גרוע בהרבה מהתיוג "טיפש". בכיתה ג' נכנסתי לפרויקט קידום מחוננים בהרצליה, ומכיתה ז' ועד כיתה י"ב הייתי בכיתת מחוננים. מה זה אומר ברמת התכנון? זה אומר שיעורי העשרה במגוון נושאים, ביקורים לימודיים באוניברסיטאות ובמוסדות תרבות שונים, האצה של בחינות הבגרות ועידוד למצוינות. מה זה אמר עבורי ברמה האישית שלי? הרבה לחץ, אוירה תחרותית ודורסנית, והרבה צביעות. נהניתי משיעורי ההעשרה השונים ומהביקורים בתיאטראות הארץ, אבל זה היה רק חלק קטנטן בימי בבית הספר. את שיעורי ההעשרה יכולתי לקבל במסגרות כמו "נוער שוחר מדע", ולתיאטרון יכולתי גם ללכת עם אמי. קשה לומר שהלימודים היו מסעירים במיוחד. במשך שנים התרגלתי לשעמום בבית הספר. לא רק בלימודים בכיתה הרגילה כשהייתי צעירה יותר, אלא גם בכיתת המחוננים. תמיד אהבתי ללמוד ולחקור, אבל רוב הלימודים לא גירו את האינטלקט שבי. כך הייתי מעבירה שעות ארוכות בכל מני נסיונות להעסיק את עצמי. כיוון שנוסף על היותי מחוננת הייתי גם "ילדה טובה" שלא מפריעה למורה, אף אחד לא ממש שם לב לזה. מה גם שתמיד שנאתי את התחרותיות הדורסנית שהייתה בכיתה, והעדפתי לשקוע בלימודים ולא בציונים. למדתי עם השנים שיש הבדל גדול מאוד בין לימודים לבין הצלחה. כך הגעתי לכיתת המחוננים בתיכון. עם ציונים טובים מאוד בכיתת המחוננים של החטיבה לא היתה שום שאלה לגבי קבלתי להמשך המסלול. בתיכון התחיל המשבר. פתאום גיליתי שלשבת בשיעור ולצייר לעצמי ציורים לא גורם לי להשיג ציונים טובים. להיפך. עדיין הייתי מגיעה לכל השיעורים (כמעט), והייתי תמיד מעורה בנושא השיעור. אך מעולם לא טרחתי ללמוד בבית לקראת בחינות. התרגלתי לחיים הטובים. בכיתה יו"ד כבר היה קשה להתחיל לסגל הרגלי למידה חדשים, בעיקר כאשר לא היה לי ממי ללמוד אותם... פתאום הציונים שלי התחילו לרדת. פתאום חשבתי שאולי אני לא כזאת מוצלחת. בדיעבד התברר שרבים מבני כיתתי עברו את המשבר הזה. חלקם הגדול נעזרו במורים פרטיים (עובדה שלמדתי כעבור שנים). אבל אני עוד חשבתי שאני יכולה להסתדר לבדי. זה עבד בצורה חלקית מאוד. אז הייתי מחוננת. למדתי בכיתת מחוננים. לא היתה שאלה לגבי הישארותי בכיתה. אבל ברוב המקצועות הציונים שלי התקבעו על סטנדרט די נמוך, לפחות מבחינתי דאז. זו גם היתה התקופה בה גיל ההתבגרות שלי הגיע במלוא עוזו. לא עישנתי סמים או דפקתי את הראש בכל שבוע. ממש לא. אבל כן התחלתי לזלזל בחשיבות בית הספר. השילוב של ההרגל למציאות שבה לימודים באים לי בלי שום מאמץ, והעובדה שפתאום צריך להתאמץ (ואיך מתאמצים? מי יודע?) גרמה לי לוותר על הרעיון להוציא ציונים גבוהים. זה הרי ממילא לא עניין אותי מעולם. התחלתי למלא את ימי בעשיית דברים אחרים. לא עניין אותי שאני בכיתה שמשקיעים בה. בתור מתבגרת לא הבנתי את ההשקעה. לא הבנתי את הכסף שההורים שלי הוציאו על זה. לא הבנתי את המאמץ שהמורים ובית הספר השקיעו. בשיעורים של מורים שאהבתי עוד השקעתי יחסית, אך כל מורה שלא הערכתי גרמה לפסילת המקצוע בראשי. היו לי דברים מעניינים יותר מאשר לימודים ושטויות של מבוגרים. את התיכון התחלתי עם פיזיקה ומחשבים מורחב, בנוסף ל5 יחידות באנגלית ובמתמטיקה. סיימתי אותו עם ציונים בינוניים למדי ובלי בגרות במתמטיקה כלל. .

כדאי לך לקרוא גם במאמרי הפורום
מבחר עצות להורים ומה הם אומרים. מאמרי הפורום

 

[Forum User]

הכל בגלל שביה"ס לא מלמד איך ללמוד

מנסיונה של בוגרת כיתת מחוננים-חלק א
כשהייתי בת 5 הודיעו לי, למען הדיוק להורי, שאני ילדה מחוננת. מייד כששמעתי את זה התחלתי לבכות. חשבתי שמחונן זה כינוי לטיפש. היום, כמעט 20 שנה אחרי, אני מבינה שהתיוג "מחונן" הוא גרוע בהרבה מהתיוג "טיפש". בכיתה ג' נכנסתי לפרויקט קידום מחוננים בהרצליה, ומכיתה ז' ועד כיתה י"ב הייתי בכיתת מחוננים. מה זה אומר ברמת התכנון? זה אומר שיעורי העשרה במגוון נושאים, ביקורים לימודיים באוניברסיטאות ובמוסדות תרבות שונים, האצה של בחינות הבגרות ועידוד למצוינות. מה זה אמר עבורי ברמה האישית שלי? הרבה לחץ, אוירה תחרותית ודורסנית, והרבה צביעות. נהניתי משיעורי ההעשרה השונים ומהביקורים בתיאטראות הארץ, אבל זה היה רק חלק קטנטן בימי בבית הספר. את שיעורי ההעשרה יכולתי לקבל במסגרות כמו "נוער שוחר מדע", ולתיאטרון יכולתי גם ללכת עם אמי. קשה לומר שהלימודים היו מסעירים במיוחד. במשך שנים התרגלתי לשעמום בבית הספר. לא רק בלימודים בכיתה הרגילה כשהייתי צעירה יותר, אלא גם בכיתת המחוננים. תמיד אהבתי ללמוד ולחקור, אבל רוב הלימודים לא גירו את האינטלקט שבי. כך הייתי מעבירה שעות ארוכות בכל מני נסיונות להעסיק את עצמי. כיוון שנוסף על היותי מחוננת הייתי גם "ילדה טובה" שלא מפריעה למורה, אף אחד לא ממש שם לב לזה. מה גם שתמיד שנאתי את התחרותיות הדורסנית שהייתה בכיתה, והעדפתי לשקוע בלימודים ולא בציונים. למדתי עם השנים שיש הבדל גדול מאוד בין לימודים לבין הצלחה. כך הגעתי לכיתת המחוננים בתיכון. עם ציונים טובים מאוד בכיתת המחוננים של החטיבה לא היתה שום שאלה לגבי קבלתי להמשך המסלול. בתיכון התחיל המשבר. פתאום גיליתי שלשבת בשיעור ולצייר לעצמי ציורים לא גורם לי להשיג ציונים טובים. להיפך. עדיין הייתי מגיעה לכל השיעורים (כמעט), והייתי תמיד מעורה בנושא השיעור. אך מעולם לא טרחתי ללמוד בבית לקראת בחינות. התרגלתי לחיים הטובים. בכיתה יו"ד כבר היה קשה להתחיל לסגל הרגלי למידה חדשים, בעיקר כאשר לא היה לי ממי ללמוד אותם... פתאום הציונים שלי התחילו לרדת. פתאום חשבתי שאולי אני לא כזאת מוצלחת. בדיעבד התברר שרבים מבני כיתתי עברו את המשבר הזה. חלקם הגדול נעזרו במורים פרטיים (עובדה שלמדתי כעבור שנים). אבל אני עוד חשבתי שאני יכולה להסתדר לבדי. זה עבד בצורה חלקית מאוד. אז הייתי מחוננת. למדתי בכיתת מחוננים. לא היתה שאלה לגבי הישארותי בכיתה. אבל ברוב המקצועות הציונים שלי התקבעו על סטנדרט די נמוך, לפחות מבחינתי דאז. זו גם היתה התקופה בה גיל ההתבגרות שלי הגיע במלוא עוזו. לא עישנתי סמים או דפקתי את הראש בכל שבוע. ממש לא. אבל כן התחלתי לזלזל בחשיבות בית הספר. השילוב של ההרגל למציאות שבה לימודים באים לי בלי שום מאמץ, והעובדה שפתאום צריך להתאמץ (ואיך מתאמצים? מי יודע?) גרמה לי לוותר על הרעיון להוציא ציונים גבוהים. זה הרי ממילא לא עניין אותי מעולם. התחלתי למלא את ימי בעשיית דברים אחרים. לא עניין אותי שאני בכיתה שמשקיעים בה. בתור מתבגרת לא הבנתי את ההשקעה. לא הבנתי את הכסף שההורים שלי הוציאו על זה. לא הבנתי את המאמץ שהמורים ובית הספר השקיעו. בשיעורים של מורים שאהבתי עוד השקעתי יחסית, אך כל מורה שלא הערכתי גרמה לפסילת המקצוע בראשי. היו לי דברים מעניינים יותר מאשר לימודים ושטויות של מבוגרים. את התיכון התחלתי עם פיזיקה ומחשבים מורחב, בנוסף ל5 יחידות באנגלית ובמתמטיקה. סיימתי אותו עם ציונים בינוניים למדי ובלי בגרות במתמטיקה כלל. .

הכל בגלל שביה"ס לא מלמד איך ללמוד
וזה בכלל לא משנה אם מדובר בכיתה רגילה, חינוך מיוחד, או כיתת מחוננים. במערכת החינוך יש תוכנית ליבה שצריך "לכסות" וכל השאר זה כסת"ח. תשאלו כל מנהל/ת של בי"ס יסודי והוא/היא ת/יגיד לך שתפקיד ביה"ס היסודי "להכין את הילדים לחטיבת הביניים". עלו לחטיבה ושאלו את אותה שאלה והתשובה תשתנה אך במעט: "להכין את הילדים לתיכון". ובתיכון? כמובן "להכין לבגרות" כאשר "בגרות"=מבחני בגרות ולא, חו"ח בגרות. בשום שלב לא מנסים להכין את הילדים לחיים וזו הסיבה שבגללה לכה רבים מאיתנו חסרים כישורי למידה. זה לא בגלל שאנחנו טיפשים או מחוננים. זה פשוט בגלל שאף פעם לא למדו אותנו איך ללמוד.

 

[אגוזים1]

מצד שני גם באוניברסיטה

הכל בגלל שביה"ס לא מלמד איך ללמוד
וזה בכלל לא משנה אם מדובר בכיתה רגילה, חינוך מיוחד, או כיתת מחוננים. במערכת החינוך יש תוכנית ליבה שצריך "לכסות" וכל השאר זה כסת"ח. תשאלו כל מנהל/ת של בי"ס יסודי והוא/היא ת/יגיד לך שתפקיד ביה"ס היסודי "להכין את הילדים לחטיבת הביניים". עלו לחטיבה ושאלו את אותה שאלה והתשובה תשתנה אך במעט: "להכין את הילדים לתיכון". ובתיכון? כמובן "להכין לבגרות" כאשר "בגרות"=מבחני בגרות ולא, חו"ח בגרות. בשום שלב לא מנסים להכין את הילדים לחיים וזו הסיבה שבגללה לכה רבים מאיתנו חסרים כישורי למידה. זה לא בגלל שאנחנו טיפשים או מחוננים. זה פשוט בגלל שאף פעם לא למדו אותנו איך ללמוד.

מצד שני גם באוניברסיטה
לא מלמדים "איך ללמוד". את זה פשוט לומדים לבד... ולרוב, בדרך הקשה

...

 

[Forum User]

למיטב הבנתי,

מצד שני גם באוניברסיטה
לא מלמדים "איך ללמוד". את זה פשוט לומדים לבד... ולרוב, בדרך הקשה

...

למיטב הבנתי,
לאוניברסיטה אמורים להגיע כדי לרכוש דעת ולהעמיק באמצעות כישורי הלמידה מ-12 שנות הלימוד שקדמו לה.

 

[אגוזים1]

הלוואי../images/Emo3.gif...

למיטב הבנתי,
לאוניברסיטה אמורים להגיע כדי לרכוש דעת ולהעמיק באמצעות כישורי הלמידה מ-12 שנות הלימוד שקדמו לה.

הלוואי

...
אני מצאתי שדווקא הדבר הכמעט בלעדי הראוי (לטעמי) שלמדתי בטכניון היה "כישורי למידה"... אמנם הייתה גם "רכישת דעת" ו"העמקה" ברמה כזו או אחרת. אבל אלו כמעט ולא שימשו אותי בתארים הגבוהים יותר ואחר כך בעבודה... לעומת זאת, כישורי הלמידה והיכולת ללמוד עצמאית הן "זהב טהור"...

 

[נועה לביא]

../images/Emo45.gif

הכל בגלל שביה"ס לא מלמד איך ללמוד
וזה בכלל לא משנה אם מדובר בכיתה רגילה, חינוך מיוחד, או כיתת מחוננים. במערכת החינוך יש תוכנית ליבה שצריך "לכסות" וכל השאר זה כסת"ח. תשאלו כל מנהל/ת של בי"ס יסודי והוא/היא ת/יגיד לך שתפקיד ביה"ס היסודי "להכין את הילדים לחטיבת הביניים". עלו לחטיבה ושאלו את אותה שאלה והתשובה תשתנה אך במעט: "להכין את הילדים לתיכון". ובתיכון? כמובן "להכין לבגרות" כאשר "בגרות"=מבחני בגרות ולא, חו"ח בגרות. בשום שלב לא מנסים להכין את הילדים לחיים וזו הסיבה שבגללה לכה רבים מאיתנו חסרים כישורי למידה. זה לא בגלל שאנחנו טיפשים או מחוננים. זה פשוט בגלל שאף פעם לא למדו אותנו איך ללמוד.

העניין הוא שלפחות לפי איך שאני תופסת את "ללמד איך ללמוד" - המערכת כפי שהיא כיום פשוט לא מסוגלת לכך. כשם שלא ניתן בתיכון ללמד במקום להכין לבגרות (ומורה שמנסה לעשות את זה עלול למצוא את עצמו מפוטר).

 

[Forum User]

וזה מחזיר אותי למנטרה הקבועה שלי

העניין הוא שלפחות לפי איך שאני תופסת את "ללמד איך ללמוד" - המערכת כפי שהיא כיום פשוט לא מסוגלת לכך. כשם שלא ניתן בתיכון ללמד במקום להכין לבגרות (ומורה שמנסה לעשות את זה עלול למצוא את עצמו מפוטר).

וזה מחזיר אותי למנטרה הקבועה שלי
שהגיע הזמן שבמערכת החינוך יעבדו כמה מחוננים, לפחות בתור קובעי מדיניות אבל בעיקר בתור מורים ומחנכים

 

[badabada]

רעיון מצוין ../images/Emo13.gif

וזה מחזיר אותי למנטרה הקבועה שלי
שהגיע הזמן שבמערכת החינוך יעבדו כמה מחוננים, לפחות בתור קובעי מדיניות אבל בעיקר בתור מורים ומחנכים

רעיון מצוין

זה רעיון נפלא לעודד את הילדים המחוננים שלנו היום להשתלב בעתיד במערכת החינוך.

 

[נועה לביא]

ולעבוד בתנאים מחפירים

רעיון מצוין

זה רעיון נפלא לעודד את הילדים המחוננים שלנו היום להשתלב בעתיד במערכת החינוך.

ולעבוד בתנאים מחפירים
עם משכורת רעב? שלושה מתוך ארבעה דודים שלי לא נשארו בהוראה עד הפנסיה, הרביעית מלמדת כיתה קטנה בשכונה מזדקנת (ועושה עבודת קודש).

 

[badabada]

זכרי היטב את התשובה שלך, כי...

ולעבוד בתנאים מחפירים
עם משכורת רעב? שלושה מתוך ארבעה דודים שלי לא נשארו בהוראה עד הפנסיה, הרביעית מלמדת כיתה קטנה בשכונה מזדקנת (ועושה עבודת קודש).

זכרי היטב את התשובה שלך, כי...
אם זו הדיעה שלך וככה את רואה את המקצוע למה את/ן מצפות שיתאמצו ויעשו ויבואו לקראתכן המורות וההנהלה? אחרי הכל גם הן עובדות באותה מערכת שנראית לכם לא מתגלמת מספיק כדי לעבוד בה בעצמכם (ובטח לא שהילדים שלכם יעבדו בה) אי אפשר לשבת רגל על רגל ולצפות שכולם יעשו בשבילכם. אז בפעם הבאה שאתם באים בדרישות וטענות למורים וההנהלה... תזכרי את מה שענית לי...

 

[Forum User]

מה זה קשור?

זכרי היטב את התשובה שלך, כי...
אם זו הדיעה שלך וככה את רואה את המקצוע למה את/ן מצפות שיתאמצו ויעשו ויבואו לקראתכן המורות וההנהלה? אחרי הכל גם הן עובדות באותה מערכת שנראית לכם לא מתגלמת מספיק כדי לעבוד בה בעצמכם (ובטח לא שהילדים שלכם יעבדו בה) אי אפשר לשבת רגל על רגל ולצפות שכולם יעשו בשבילכם. אז בפעם הבאה שאתם באים בדרישות וטענות למורים וההנהלה... תזכרי את מה שענית לי...

מה זה קשור?
התעלמות הנהלת ביה"ס והמחנכות מהילדים המחוננים ומתוכנית יום העשרה אינה קשורה לרמת התגמול שלהם או לדעת ההורים על מקצוע ההוראה. זה פשוט לא נכנס בסדר הקדימויות.

 

[space monkey of sg1]

לצערי אני מסימה

העניין הוא שלפחות לפי איך שאני תופסת את "ללמד איך ללמוד" - המערכת כפי שהיא כיום פשוט לא מסוגלת לכך. כשם שלא ניתן בתיכון ללמד במקום להכין לבגרות (ומורה שמנסה לעשות את זה עלול למצוא את עצמו מפוטר).

לצערי אני מסימה
אף שאני צעירה יותר- גם אני נפגעת של כיתת מחוננים ורק עכשיו באוניברסיטה אני מתחילה להתאושש משש שנות לימודי במסגרת. ומשהו להורים- שימו לב! מה שנקרא "תעודת מחונן" שמצריך קורס באו"פ או עבודת גמר (שבדרך כלל אפילו לא יוצאת לדרך כי מאוד קשה למצוא מנחה) לא בהכרח ניתן או מוכר ע"י משרד החינוך, לכן הקדימו תרופה למכה ולפני שתשלמו סכומים מופרזים התקשרו למחלקת חינוך מיוחד ובידקו שתעודה כזו אכן תנתן (ואל תאמינו להבטחות ביה"ס, הם לפעמים לא דוברים אמת). ועוד דבר שלדעתי הושמט- כתות המחוננים מאוד הטרוגניות, ישנם ילדים שמחוננים בתחומי המדעים המדויקים או בתחומי חברה ומדעי הרוח- זהו, לפחות במקרה שלי, הי ה מתכון לאסון: בית הספר שלי שם דגש חזק מאוד על המדעים המדויקים, העיוות הדואלי שנוצר היה כזה: אם היית טוב בפיסיקה או מתמטיקה היית יכול לעשות ככל העולה על רוחך (להבריז משיעורים, להרדם בכיתה, לקלל ולירוק- הכל) ואם היית טוב בהיסטוריה ואזרחות, למשל, היית תלמיד סוג ב' שהשיגיו אינם מעניינים ממש היות ואינם "יוקרתיים", מה גם שהמורים למקצועות מדויקים (והבולטים בינהם היו המורים לפיסיקה ומתמטיקה) התייחסו בזלזול ובתחושה של "אם אתה מטומטם אין לך מה לעשות בכיתה הזו- אם אתה פה תצליח בכחות עצמך, למה שאני אתאמץ בשבילך?". גם המצב החברתי לא שפיר-כל חריגה ואפילו הקלה ביותר מהנורמה בכיתת מחוננים, היא בלתי נסבלת וגורמת לנידוי חברתי של ממש, ולקיטונות של לעג (זהו מצב שמוכר גם לאנשי מקצוע)- אני כאדם בוגר שומרת על קשר רק אם בחורה אחת שלמדה איתי מתוך כל הכיתה, לשאר אני פשוט לא מסוגלת לסלוח, אף שאני יכולה להעיד על עצמי כי אני אדם חברותי ופתוח לאנשים. לכן כמו שנכתב- כיתת מחוננים, כמו כל מסגרת אחרת, אינה רעה מטבעה, אך היא עשויה להיות מזיקה מאוד- לי היא ללא ספק הזיקה.

 

[נועה לביא]

מה זה משנה אם התעודה

לצערי אני מסימה
אף שאני צעירה יותר- גם אני נפגעת של כיתת מחוננים ורק עכשיו באוניברסיטה אני מתחילה להתאושש משש שנות לימודי במסגרת. ומשהו להורים- שימו לב! מה שנקרא "תעודת מחונן" שמצריך קורס באו"פ או עבודת גמר (שבדרך כלל אפילו לא יוצאת לדרך כי מאוד קשה למצוא מנחה) לא בהכרח ניתן או מוכר ע"י משרד החינוך, לכן הקדימו תרופה למכה ולפני שתשלמו סכומים מופרזים התקשרו למחלקת חינוך מיוחד ובידקו שתעודה כזו אכן תנתן (ואל תאמינו להבטחות ביה"ס, הם לפעמים לא דוברים אמת). ועוד דבר שלדעתי הושמט- כתות המחוננים מאוד הטרוגניות, ישנם ילדים שמחוננים בתחומי המדעים המדויקים או בתחומי חברה ומדעי הרוח- זהו, לפחות במקרה שלי, הי ה מתכון לאסון: בית הספר שלי שם דגש חזק מאוד על המדעים המדויקים, העיוות הדואלי שנוצר היה כזה: אם היית טוב בפיסיקה או מתמטיקה היית יכול לעשות ככל העולה על רוחך (להבריז משיעורים, להרדם בכיתה, לקלל ולירוק- הכל) ואם היית טוב בהיסטוריה ואזרחות, למשל, היית תלמיד סוג ב' שהשיגיו אינם מעניינים ממש היות ואינם "יוקרתיים", מה גם שהמורים למקצועות מדויקים (והבולטים בינהם היו המורים לפיסיקה ומתמטיקה) התייחסו בזלזול ובתחושה של "אם אתה מטומטם אין לך מה לעשות בכיתה הזו- אם אתה פה תצליח בכחות עצמך, למה שאני אתאמץ בשבילך?". גם המצב החברתי לא שפיר-כל חריגה ואפילו הקלה ביותר מהנורמה בכיתת מחוננים, היא בלתי נסבלת וגורמת לנידוי חברתי של ממש, ולקיטונות של לעג (זהו מצב שמוכר גם לאנשי מקצוע)- אני כאדם בוגר שומרת על קשר רק אם בחורה אחת שלמדה איתי מתוך כל הכיתה, לשאר אני פשוט לא מסוגלת לסלוח, אף שאני יכולה להעיד על עצמי כי אני אדם חברותי ופתוח לאנשים. לכן כמו שנכתב- כיתת מחוננים, כמו כל מסגרת אחרת, אינה רעה מטבעה, אך היא עשויה להיות מזיקה מאוד- לי היא ללא ספק הזיקה.

מה זה משנה אם התעודה
תינתן או לא? קשה לי לדמיין סיטואציות בהן היא תשמש מישהו.