אה, את כנראה לא מודעת לסוגיית הדרך
הדרך היא תמיד דרישה, ואף פעם לא באמת דרושה. כתיבת הדרך היא הרגל חיוני עבור רוב התלמידים על מנת לפתור נכון שאלות חישוב, אשר בשלבים הקריטיים (כלומר, כאשר מתחילים לפתור תרגילים "ארוכים") המורים דורשים אותה מן התלמידים כשם שהם דורשים מהם לפתור את התרגיל. בכיתה ו' הייתה לנו מורה חדשה לחשבון שהבהירה שאת רוב הניקוד היא נותנת על הדרך ולא על התשובה הסופית. היות ואני לא הראיתי מעולם קודם לכן ולא תכננתי להראות לאחר מכן דרך חישוב, היה מאוד צפוי שבמבחנים הראשונים ליד כל תרגיל לצד ה"וי" יופיע גם "דרך?". די מהר המורה ויתרה גם על אותה המחאה. כי אני מחוננת? יותר כי אני עקשנית
המחנכת שלי בכיתה ט' שהייתה גם המורה שלי לפיזיקה, לעומת זאת, הייתה נאמנה לעקרונות שלה (ולתקנון של בי"ס, אבל זה לא קשור) והקפידה כן לפגוע לי בציון (הן בגלל דברים כאלה והן בגלל שטויות כמו אי הבאת מחשבון או סרגל או עפרון או ילקוט
) ואני מנחשת שעד היום היא לא מבינה איך זה ששום דבר ממה שעשתה לא הזיז אותי או הזיז לי. אבל יש גם יתרונות במורות כמוה שלא מסוגלות לטיפת חשיבה מעבר ליישום הכללים - היא בטוחה שהרחקה מבי"ס זה עונש
(כמה חבל שלמנהלת היו תובנות אחרות וסמכות לבטל עונשים מסוג זה
). נו, אז מי מבין שתי המורות היא הצודקת? מי החכמה
? וכאן עוד מדובר בהרגל שאני מסכימה שנכון להקנות להמונים. ועדיין, כשנערה בת 15 מצליחה היטב בלעדיו - סימן שהוא לא דרוש לה בשלב הזה (ויכול להיות שהוא לעולם לא יהיה דרוש אלא רק יפריע, כמו במקרה שלי). נכון שזו גם אינדיקציה טובה לכך שחסר לה אתגר (והמורה הראשונה גם הבינה די מהר שבין אם אני רצה בספר ובין אם אני מעבירה את השיעור בלפטפט - התועלת עבורי היא אותה התועלת, והייתה נותנת לי ולעוד שניים באופן קבוע שאלות חשיבה) ובפורום יש בטח הסכמה מקיר לקיר שצריך לאתגר, אבל הבנתן שזה לא מה שעושים - לעזוב בשקט זה הרע במיעוטו. עדיף שתגיע הילדה המחוננת לאוניברסיטה בלא כל הרגלים (וכמו שהסבירה F.U - היא לא ממש תהיה לבד, גם לא אם נסתכל עליה כעל נציגת "מחלקת השקילות" של המחוננים) מאשר שתגיע חסרת בטחון.