מנסה קצת לשתף (ט)

[TinaBa]

מנסה קצת לשתף (ט)

כותבת ומוחקת, כותבת ומוחקת... הגיע הזמן ללחוץ בסוף של "שלח".

מחר שקילה... בטוחה שעליתי. בטוחה. אין לי ספק. ואני רק רוצה לרדת. עוד ועוד ועוד.
מרגישה ענקית כמו שלא הרגשתי גם בימיי ה"גדולים" באמת.
ורק רוצה להיעלם.

והמחשבות מתגברות, הדחפים עולים....
והייאוש....

לא באמת מאמינה שאפשר אחרת. לא באמת מאמינה שיכול להיות טוב.
אבל אני עדין פה.
ולמה? כי בחוץ כלכך רע... כי אולי יש בי משהו שכן מקווה שיכול להיות אחרת.

מסיימת פה ולוקחת את עצמי לאחיות שישמרו עלי מעצמי. לא מסוגלת להכיל יותר את המחשבות והדחפים...

 

[חלומותשל אחרים]

דרלינג..

לגבי השקילה- תיזכרי מה היה שבוע בעבר. את בטח יודעת בהגיון שההרגשה שלך כלפי הגוף שלך לא משקפת את המציאות. את יכולה לרדת במשקל ולהיות בטוחה שעלית או לעלות במשקל ולהיות בטוחה שירדת. אין לך מה להילחץ מזה כבר מעכשיו. מחר תראי את המספר ותתמודדי איתו- בבכי, בקלונקס, בצחוק, באנליודעת מה. אבל תתמודדי עם זה באותו רגע.

"לא באמת מאמינה שאפשר אחרת"- אפשר. אני אומרת לך שאפשר. את זוכרת איך כתבתי לפני כמה חודשים? ואת זוכרת איך אני עכשיו?
זו הוכחה שאפשר. ונכון- אני רק בתחילת הדרך והכל עוד מהוסס ושברירי, אבל עדיין- אפשר לחיות אחרת!!! צריך לחיות אחרת.

 

[קולדון]

מצטרפת לחלומות!

אפשר ותחזיקי חזק. את בתחילת הדרך ויש לך עוד הרבה מה לעבור וללמוד, את תתחזקי ואת תוכלי להרגיש אחרת. גם אם עכשיו הכי רחוק ממך, ואין לך מוטיבציה או אמונה. רק תמשיכי, אפילו על אוטומאט ותראי איך את מתחזקת!

 

[לוטה1985]

מבינה אותך

גם אני בתהליך של עליה במשקל אמנם בטיפול בחוץ. וזה קשה נורא קשה אבל צריך תמיד לחשוב על פוריות על חיים שפויים על בריאות על חייים טובים יותר כי מגיע לנו חיים כאלו! פשוט מגיע לנו!

 

[פרפר בתוך אגרוף]

את שם,

וזו כבר הוכחה שדברים שלא האמנת יכולים לקרות לך.
עזבי את השאלה הגדולה האם ההחלמה אפשרית או לא ואם היא תקרה לך. תתרכזי במה את עושה היום, מחר, ואיך את עושה את הדברים נכון בארוחה הזו, בטיפול הזה, בשקילה הזו, ביום הזה.
הפסיכולוגית שלי הייתה קוראת לזה "לסמוך על התהליך", היא אמרה שמי שנמצאת בתוך תהליך טיפולי, קורים לה דברים, ומשהו זז בה ומתרחש בה. ואני מאמינה בזה מאוד. את בתוך תהליך. מותר לכעוס ולבכות ולא לרצות ולא להאמין, כרגע העיקר להיות שם. לתת לתהליך לעבור עלייך. אני מאמינה שיקרו מזה דברים טובים...

 

[חלומותשל אחרים]

מסכימה מאוד עם העניין של לתת לתהליך לקרות לך.
אני זוכרת שבשבועיים הראשונים של האשפוז הייתי נורא בלחץ שלא קורה לי כלום- לא בכיתי, לא נלחצתי יותר מידי- כלום.
רק כששחררתי מהמחשבות הזה ונתתי לעצמי פשוט להיות שם דברים התחילו לזוז.
במבט לאחור אני לא יכולה להסביר מה בדיוק קרה לי שם, אבל משהו קרה. משהו טוב. ואם תיתני לזה ותתמסרי ב-100% לצוות ולטיפול בלי שטויות ומריבות והצגות- יקרה גם לך.