מנסה לחזק את עצמי ט'

jellybelly1

New member
מנסה לחזק את עצמי ט'

הימים האחרונים היו הידרדרות תלולה. יותר נכון נפילה מצוק. אני גם במתח וגם הראש שלי מלא במחשבות של ביקורת ושנאה עצמית. המצב של האכילה לא היה אף פעם כל כך רע. לפני כמה ימים הצלחתי לבכות אחרי הרבה זמן. בכי שהרגיש סוף סוף מחובר לעצמי ואמיתי. מרגישה שנשברתי והתפרקתי. ואני לא מתאוששת. רוצה שייגמר כל הסיוט הזה. אני יכולה להגיד בל שלם שנמאס לי מההפרעה. אבל לא יודעת איך להפסיק. וקשה לקבל עזרה. נדחית שוב ושוב מכל מיני מסגרות טיפול. ולאשפוז אני לא מוכנה לחזור. לא בשבילי. אני מקרה מיוחד שפשוט לא יכול לשרוד את זה. ולא בגלל העלייה במשקל. זה באמת החלק הקל יותר.

כרגע ממש... רוצה לעצור שלא איפול היום שוב. אני לי כוח ואני אפילו חולה אבל זה לא עצר אותי מלאכול ולהקיא כמה פעמים היום... גם לא גרון פצוע וכואב (מצטערת אם מזעזעת ומגעילה). הלוואי וארגיש טוב עם מה שאכלתי. שהתחושה הזאת תעבור. זה מוזר (או אני מוזרה). אבל זה לא הקלוריות שמפריעות לי. זאת העובדה שנהניתי. שאכלתי בגרגרנות ורעבתנות. מרגישה שהתנפלתי על האוכל. אכלתי תוך כדי שהאוכל מתחמם על הגז וסיימתי לאכול הכל ככה בעמידה... מגעילה את עצמי. מרגישה שאני צריכה להיענש. "להיפטר מהראיות" לחטא הכבד הזה שלי. אוף איזה שטויות.
 

jellybelly1

New member
אין טעם

אין טעם מבחינתי לכתוב כאן יותר. אבל שיהיה בהצלחה לכולם כאן ותשמרו על עצמכם.
 

amit813

New member
היי..

שלום לך.. נשמע שהמצב מדרדר.... שאת מאבדת את עצמך מרוב תחושות ומחשבות, מהרגלים. אבל תנסי רגע לחשוב, אם אייס הוא לא המקום בשבילך אז מה לדעתך כן מתאים? איזה סוג של טיפול? מה עזר לך בעבר? נשמע שאת סובלת כבר הרבה זמן... אולי יש איזו שהיא דרך למלא את המחשבות שלך בדברים חיוביים..אני אשמח לשמוע עליך קצת יותר. בינתיים חיבוק ובהצלחה
 

amit813

New member
היי..

שלום לך.. נשמע שהמצב מדרדר.... שאת מאבדת את עצמך מרוב תחושות ומחשבות, מהרגלים. אבל תנסי רגע לחשוב, אם אייס הוא לא המקום בשבילך אז מה לדעתך כן מתאים? איזה סוג של טיפול? מה עזר לך בעבר? נשמע שאת סובלת כבר הרבה זמן... אולי יש איזו שהיא דרך למלא את המחשבות שלך בדברים חיוביים..אני אשמח לשמוע עליך קצת יותר. בינתיים חיבוק ובהצלחה
 
אותי את לא מזעזעת.

אני כבר הרבה שנים אחרי זה, ולמרות שאני זוכרת מצבים כאלו בכאב רב, אני מנותקת מהתחושות האלו היום.
אבל את, כמה זמן תמשיכי לחיות במצב המזעזע הזה? למה את מוכנה להמשיך ככה?

ראיתי כאן במשך השנים הרבה מאוד נשים ונערות שטוענות שאף אחד לא מוכן לעזור להן ושאין אף מקום טיפול שמקבל אותן, ושלכן אין להן סיכוי, וזה תמיד משאיר את מי שמגיבה להן מאוד חסרת אונים. הרי אף טיפול לא מוכן לעזור להן אז מה עוד יש לעשות?
אבל אני לא מכירה אף אחת שלא מצאה טיפול כשהיא באמת רצתה. כשרוצים באמת לשנות, גם במקומות הטיפול ובאינטייקים רואים את זה, ומקבלים אותך לעוד ניסיון.
אז זו השאלה, האם הבעיה במקומות הטיפול או שאת לא באמת רוצה לעשות שינוי? תחשבי על זה...
 
למעלה