הסיכום שלי לעניין
לגבי הצד הרגשי/מנטלי
את נקלעת למערבולת רגשית קשה, גם בגלל אהבתך הנכזבת, בגלל הלחצים הקשים מבית, וגם במידה רבה בגלל כל ההורמונים שכבר תקעת לגופך והסבל שסבלת.
התוצאה: את מנסה להצדיק ולשמר דבר רע, רק בגלל שפעם קיווית שיהיה טוב, ובגלל שסבלת המון למענו.
את רוצה שלסבל שלך תהיה משמעות, ואת טועה לחשוב שאם תישארי בקשר אז אכן תהיהי לו משמעות.
טעות! לפעמים משמעות הסבל היא פשוט היכולת להפסיק אותו, בבחינת "סבלתי מספיק והבנתי את הלקח. אני יוצאת לחופשי ושוב לא אסבול".
הנימוקים שלך בעד הישארות בקשר הם כולם כוזבים ומוטעים:
- לא רוצה להיות גרושה - את תהיי גרושה במוקדם או בעוד יותר מוקדם, בין אם את רוצה או לא. אמו כבר החליטה ואין שם דרך חזרה. מוטב שתתחילי להתרגל לרעיון.
- לא מובטח לי שיהיה יותר טוב - כבר ענו לך שלאף אחד לא מובטח כלום. למרבה המזל (!!!) עוד אין לך ילדים. יהיו לך בהמשך, בעזרת השם, עם בעל נחמד וטוב בהרבה מזה.
- אני אוהבת חלקים מסוימים אצלו (כולל החלק הגופני) אם כי לא אוהבת חלקים אחרים - אין "חצי גבר". לא עוזר שאוהבים חלק מגבר. אם לא אוהבים את כולו, זה לא יעבוד. בעלך הוא אדם חלש ומריונטה של ההורים - שזה אגב דבר שלא נרפאים ממנו אלא בקבר.
לגבי הצד הכלכלי
אם הדירה היא אכן 100% מתנה או 100% הלוואה, ואת לא השקעת בה כסף או שווה-כסף, אז הכי טוב שתוותרי על הכל ותצאי שמחה וחופשיה לעולם
אבל אם העיסקה הכלכלית הייתה קצת יותר מורכבת, בגלל תנאי ההלוואה, או השקעה מסוימת שלך, או כל סיבה אחרת - את תגעי בצד הכספי!!! תשאירי הכל לעורך הדין שלך.
ואם יש ספק איזה מהשניים נכון? גם אז, רק עורך דין (מטעמך!!!) יכול להכריע מה צודק ומה לא.
תהיי חזקה. עדיף סבל קצר ואחר כך להתחיל נכון, מאשר טעות שנסחבת כמו מסטיק למשך כמה שנים, ונגמרת ממילא בגירושין מכוערים, ואולי עם ילדים תקועים באמצע.
עם חמות כזאת, את עוד עלולה למצוא את עצמך בלי משמורת על הילדים כי יוציאו אותך פסיכית או לא כשירה. כי כשחמות נכנסת למלחמה יצרית כל כך, והמלחמה מתחילה למצוא חן בעיניה, אין לדעת איפה זה יגמר.
