נכון לחלוטין, פתחי מילון. השורש הוא נו"ח
ולפיכך הצורה המתבקשת היא בצירה (לפי גזרת ע"ו/י) אך קיימת גם צורה המידמה לגזרת פ"נ, אף שזה אינו השורש (אין בעברית שורש ננ"ח או ינ"ח). יש המבדלים בין צורות הנטייה השונות, אבל בשתי הנטיות קיימת המשמעות "לשים" ובמילון ההווה (מילון שימושי לעברית תקנית שנכתב ע"י שניים מאנשי האקדמיה ללשון העברית) מצוין במפורש "ההבחנה בין מֵנִיחַ ובין מַנִּיחַ אינה מחויבת". להלן ההגדרות ממילון ספיר: מֵנִיחַ [פ'; מניחה; הֵניחַ, יָניחַ, להָניחַ] <נוח> 1. [תנ] נותן מנוּחה, מֵביא שלווה, מרגיע; 2. [יב] מבַטֵא בִּשוָוא נָח; 3. [תנ] שָׂם, מַשכּין מֵניחַ את הדַעַת (של אַחֵר) מַשׂבּיעַ רצון, מסַפֵּק, ממַלֵא את הציפִּיות (ההבחנה בין מֵנִיחַ ובין מַנִּיחַ אינה מחויבת); מֵניחַ את נִשקו מפסיק להילָחֵם; הַנַח לי! עַזבֵני לנפשי!; מֵניחַ תפילין קושר תפילין על זרועו ועל ראשו מַנִּיחַ [פ'; מַניחה; הִניחַ, יַניחַ, להַניחַ] <נוח> 1. [תנ] שָׂם; 2. [עח] מַעלֶה סבָרה המשַמֶשת בָּסיס להֶיקֵש או למֶחקר, קובֵעַ הנחה; 3. [תנ] משאיר במקומו; 4. [עח] (אֲחָרָיו) משאיר אחרי מותו (ירוּשה, בני משפחה); 5. [תנ] (ל-) עוזב, מַרפֶּה; 6. [תנ] מַרשֶה, מַתיר; 7. [עח] קובע מוּנָחים מַניחַ מָעותָיו על קֶרֶן הצבי מאַבֵּד את כַּספּו בּעֵסק לא טוב (ההבחנה בין מַנִּיחַ ובין מֵנִיחַ אינה מחוּיבת)