מנחשת לאן נעלמנו

[זברה כתומה 19]

מנחשת לאן נעלמנו

שמתן לב שכמעט לא הייתה כאן תזוזה בימים האחרונים? הימים מתקררים לאיטם, הילדים נספגו במסגרות שלהם ושטף הדמעות הפך לטפטוף. הפסקתי לזנק מכל טלפון בחשש שזאת הגננת שמודיעה שהבכי של הקטן הציף את הגן ושאבוא לחלץ אותו בסירת גומי מהאוקיינוס שבכה. שיגרה ברוכה החלה. אז איפה כולנו? הניחוש שלי - התמוטטות "היום שאחרי ה-1 בספטמבר" (בלועזית ולכל בוגרות מדעי ההתנהגות - PTSD - post traumatic september disorder). אצלינו היום הראשון של הגן/בי"ס עבר יחסית בשלום, וגם ההמשך, אבל הכאוס עבר מהגן אל הבית -במסגרת הם מתפקדים להפליא, אבל אחרה"צ הם עייפים, נרגזים, בוכיים וקצרי סבלנות. וגם אני מרגישה את העייפות הנוראית שנובעת מלקיחת האוויר באמצע אוגוסט ושיחרורו רק עכשיו. יוחזר הסטרס לאלתר!!! מזל שעוד מעט הם בבית לחגי תשרי, שאני ארגיש שלפחות יש סיבה לעייפות ולעצבים (-:

 

[ברבי28]

חחחחח

בתור בוגרת מדעי ההתנהגות שגם השלימה הכנסה בתור מורה מחליפה בכלל זה נכון. ספטמבר תמיד נוראי אצלי, בגלל שתמיד זה החודש של המבחנמים של סימסטר קיץ, תוספנה לזה את העובדה שאני גוררת את התואר השני הזה שנים ... אז זהו ספטמבר שלי. מחר מבחן מעיק !!!, פעם ראשונה שאני רוצה לקבל 60 ותו לא, אבל באמת ותו לא ... אחריו אני ארגיש הרבה יותר טוב נראה לי

 

[נייטי]

אההההההההההההההה

בהצלחה מותק. את בטח עכשיו עם התחת על איזה כיסא ועולה לך אש מהמוח. מקווה שהולך טוב. נשיקות.

 

[נייטי]

ממש ככה

אני בסוג של כיבוי אורות פנימי. הילדון בגן ואני מיום ליום מרוצה יותר. דניאלי איתי ואני מרגישה צורך להיות איתה בסוג של שקט רק שתינו. אחר הצהרים תומר פשוט תשוש. בעבר, בגלל שבגן הקודם לא היו לו מספיק הפעלות, הרגשתי שאחר הצהריים אני צריכה לספק את הסחורה, להעשיר, לתת חוויות, ללמד, להשקיע המון. כל יום יצרתי הפעלות וזה הרגיש לי נכון ובעיקר הרגיש לי שהוא שואב את זה בצמא ועד כמה זה חסר לו. עכשיו זה כבר לא ככה, הוא מקבל בגן המון, חוזר כל יום רבוי במובן החיובי של המילה ואני אשכרה מרגישה שהוא משדר לי שהוא זקוק לשקט. אחר הצהריים שלנו הפך לשקט מאוד, מקסימום קפיצה לגינה בשכונה, הוא מבקש ללכת לישון מאוד מוקדם, ויש בו מן רוגע ועיפות מאוד נעימה. אז כן, גם אני נשאבתי לתוך המוד הזה, נרגעת מאוגוסט הבלתי נסבל, נרגעת מהמתח של ההתחלה בגן, נשאבת לתוך הנומנומיות שנחתה על בני הבית ומשתפת פעולה בכיף. רק חייבת לספר לכן, שבשבת הוצאנו את עצמנו מחור העכברים, ונסענו לסחנה (לקח לנו שעה הלוך מת"א ושעה ורבע חזור, על כביש 6 כמובן. תמיד המחשבה על הנסיעה מבאסת ואז פתאום מגלים שכשאין עומס הכל כ"כ קרוב). הבריכות בסחנה פשוט נפלאות. אפילו הכנסתי את לולה הקטנה למים בתוך גלגל (וכן אני יודעת שזה לא מומלץ בגילה אבל לא עמדתי בפיתוי). היא כ"כ נהנתה, השפריצה לכל כיוון, צרחה מאושר, פשוט תענוג, ותומר כמובן נהנה מאוד. בשלב מסויים, היינו ארבעתנו במים, תומר במצופים, דניאלי בגלגל, והם השפריצו אחד על השני. דניאל צחקה צחוק כ"כ מתגלגל ממה שתומר עשה, שכל מי שהיה בבריכה הסתכל עליהם וחייך. זה היה כ"כ מקסים ומרגש, וגם אני וגם בעלי אמרנו אח"כ שזה היה מהרגעים האלה שצריך לצרוב בזיכרון לתמיד, ולקחת בלב לכל מקום. אחרי כמה שעות במים, עברנו לגןגורו, שנמצא בצמוד לסחנה, וגם שם היה נפלא. תומר התפעל כ"כ מהקנגרויים, ורץ וקיפץ איתם, ונתן להם אוכל, והוקסם כ"כ מהתינוקות הקטנים שהיו לנקבות בכיסים. הוא לא מפסיק לדבר על זה גם היום. בקיצור - מומלץ +++++++++++++++++ זברה, תודה שהדלקת לי את האור במוח הקטן שלי. נדמה היה לי שאשאר מעורפלת לנצח.

 

[אמאדובה]

ממש ככה

אחרי ששיתפתי אתכן בחיבוטים של הימים הראשונים באמת שכחתי לעדכן שאצלנו יותר טוב. אתמול יערה לא בכתה כשהשארתי אותה במעון! והיום היא עשתה לי "שלום" כשהלכתי!! והשוס - היום היא הסכימה לאכול שם משהו שאיננו מטרנה!!! יש עדיין נקודות פחות מאירות אבל בסה"כ המצב נרגע ואני לא חושבת להוציא אותה משם *עכשיו*

 

[אמאדובה]

ברח לי באמצע

ואכן שניהם גמורים אחה"צ - אבל מצד שני נשפכים לישון עד 8 (חידוש מרענן בביתנו הקט) מצד שני באוגוסט ברגע של אובדן עשתונות הבטחתי לאלעד לעשות לו מסיבת יומולדת עם החברים מהגן הקודם אחרי שהגן החדש יתחיל (עשינו לו מסיבה משפחתית באוגוסט וכל החברים שלו לא יכלו להגיע). לצערי הוא לא שכח ודורש את המסיבה שלו עכשיו

ומפנטז על *עוד* מסיבה שאליה הוא יזמין את החברים מהגן החדש

למי יש כוח לזה???