ממ..

[תרנגולת]

ממ..

התמוטטתי נפשית.. לא מחזיקה. לא אומר שרע לי מדי. פשוט לא סוחבת.. עכשיו גם כאבים פיזיים.. אני לא יודעת למה.. סתם. אבל בסדר כזה. סתם לשתף. עבר עלי שבוע.. אני חושבת שהוא באמת היה הכי קשה השנה.. הכי קשה לי לסחוב את הגופה שלי.. הכי מענה.. פיזית.. יהיו יותר? מקווה שלא. אולי. נעמוד בזה. ואולי כן יש בי כוח.. קצת.

 

[הדבורה מאיה]

תוגי...

אני יודעת שבטח את לא רוצה לשמוע את זה....לא שוב...בבבבללללללעעעעע. אבל את כן יכולה. ראינו שעבר עליך שבוע...רע. אבל את עברת אותו. גם אם סחבת...וגם אם סחבת בקושי...הצלחת. אולי הוא באמת הכי נורא.... פיזית ונפשית וכל מה שתגידי. ואולי יהיו עוד. אבל גם הם יעברו. וכן...תעמדי בזה. וכן...יש בך כוח. ואת יכולה. ואנחנו כאן לא נעזוב אותך. ולא ניתן לך ליפול. וגם אם קשה לסחוב... וקשה להחזיק... את לא לבד. ואני שמחה מאוד שאת מצליחה לשתף אותנו. זו התקדמות לא קטנה מפעם. כולנו כאן...וגם אם לא כאן ממש...איתך בלב ובנפש. אוהבת אותך אל תשכחי את זה. אני.

 

[irka]

לתוגי וקצת למאיקה

שלום תוגי. יש לי הרבה מה להגיד לך אבל אני פוחדת בגלל העיברית שלי, אז אני אקצר. אני גם יודעת טוב מאוד מה זה דמאות בגרון, וכמה קשה להוצאי אותם, אבל אולי תנסי להוצאי גם דברים תובים שאת יודעת לעסות, למה את מנסה להוציא רק את הרוע שבך, שאני בתוחה שאן לך הרבה. אני חושבת שאת גם איפושהו לא נותנת לאצמך להנות ממה שיש לך.יכול להיות שזה פשות יותר קשה, אבל קידאי לנסות.הרבה יותר קל לסחות עם הזרם לתוך הרוע וגועל. אבל אני יכולה להגיד לך מניסיוני ששום דבר לא עובר לבד, בלי מעמץ. ובאמת יש לך כוח לזה, ואם תתפסי את זה בזמן, יהיה יותר קל להשתחרר מהמחשבות האילה. אולי במקום לחשוב איך להוציא את הדמעות, תחשבי על דברים שעוזרים לך בדרך כלל לצת מהמצבים האילה.בתוח זה לא פעם רשאנה שאת מתמודדת עם הנפש שלך. וטוב מאוד שאת מצליחה לכתוב. סליחי לי על העיברית שלי. אני מאוד מאמינה בך. מאיקה, לא, לך אני אכתוב יותר מאוחר, אני צריכה לחזור הביתה מעבודה. אוהבת אותכם ורוצה להאמין שגם התקופה הזאת תעבור, למרות שאני לא מהאופטימים. להתראות. אירקה.