ממש קשה לי...

[Hidden4ever]

ממש קשה לי...

אני חודשיים מפרפרת בשביל לסדר לה מסגרת חינוכית - העברה מחינוך רגיל לכיתת תקשורת ועכשיו כשהכל הסתדר ושנת הלימודים מתחילה עוד רגע אני לא מצליחה לישון מרב דאגות ועצב.

אני מפחדת שגם במסגרת החדשה הילדה שלי לא תמצא את עצמה. אני מרגישה שהיא מצד אחד גבוהה מידי ביחס לילדי כיתת תקשורת ומנגד נמוכה מידי בשביל כיתה רגילה עקב קשיים נוספים (לקויות למידה).

אני מרגישה שאין מסגרת מתאימה לילדה ושכיתת תקשורת היא פשרה שמכניסה אותה למסלול שירחיק אותה מילדים אחרים ויקבע אותה בתוך סביבה שלא בטוח שמתאימה לה.

את ההמלצה לכיתת תקשורת קבלנו מדיצה צחור. את ההמלצה ללכת לדיצה צחור קבלנו מהשירות הפסיכולוגי. לכאורה אנשים רוצים בטובת הילדה. למה אני מרגישה שזו הולכת להיות עוד טעות ברשימה ארוכה של טעויות שאנחנו עשינו בקשר אליה?

אני לא מוצאת מישהו עם חוויה ממש דומה לשלי. לא מוצאת הרבה אנשים עם בנות בתפקוד גבוה וגם לקויות למידה שלומדות בכיתות תקשורת. מרגישה שאין ממש פתרון לבנות כאלו כאן ומה שאני עושה זה אילוץ שנובע ממחסור. בכיתה יהיו איתה בעיקר בנים. תהיה עוד ילדה לא וורבאלית. לא יודעת איך הבת שלי שיש לה נסיון חברתי גרוע תמצא חברות במסגרת החדשה ... ומפחדת שתהיה בודדה מאוד.

עצוב לי כל כך.

 

[איילמירי]

בת כמה היא? האם היא משתפת? תספר לך איך הרגישה בבית הספר?

 

[Hidden4ever]

הממ..

בת 11 - היא משתפת בצורה מסוננת. לעיתים שומרת בבטן אבל אני ארגיש גם אם לא תשתף. יש סמפטומים פיזיים כשקשה לה - כאבי בטן, טיקים בעיניים.
&nbsp
בשנה האחרונה עברה הצקות ובריונות בבית הספר והרבה פעמים לא סיפרה כלום ולא ידענו. המורה לא חשבה שצריך לעדכן... זה נודע לאחר שהתרפיסטית מהשפ"ח הצליחה לדובב אותה בקושי והיא חשפה את ההצקות שהיא חווה.

 

[מלאת תקוות]

אני כמובן לגמרי לא מכירה את בתך

אבל על סמך מה שאת כותבת כאן, הייתי מעבירה אותה לכיתה קטנה של לקויות למידה...כי גם אם היא באמת אוטיסטית אז כנראה עד כדי כך גבוה שלא נראה לי שמתאימה לכיתת תקשורת. אם לא היו לה ליקויי למידה, הייתי ממליצה לך על כיתה רגילה עם סעיית...
שוב, לא מכירה אותה אישית. זה רק מההתרשמות ממה שאת כותבת....

 

[Hidden4ever]

היו לי מחשבות כאלו

אני די בטוחה שהיא אוטיסטית - השאלה איך ילד אוטיסט מתמודד ללא תמיכה בכיתת לקויי למידה. ההתנסות החברתית שלנו בכיתה רגילה היתה איומה. כל כך איומה שאנחנו נצטרך טיפול רגשי לתקן את העוול שנעשה לה ולהחזיר בה את האמון ביכולות שלה. ילדה שיש לה קושי תקשורתי אבל רצון בקשר שהילדים פוגעים בה ללא רחם, המחנכת לא מעדכנת את ההורים ולכן לא נעשה כלום...

 

[schlomitsmile]

אתם מתחילים עכשיו כתת תקשורת,
כדאי לדעתי להניח כרגע להתחבטויות ולתת לזה סיכוי.
בנות הן תמיד מיעוט בכתת תקשורת, הרבה פעמים יחידות בכתה,
זה לא אומר שלא יכול להיות להן טוב שם. לפעמים להיפך

לפעמים דוקא בגלל זה כולם נחמדים אליהן במיוחד.
מה שבטוח (ככל שמשהו בעולם הזה בטוח) זה שבכתה הזאת היא לא תחווה בריונות.
הרבה א"סים רוצים קשר, אבל לרצות זה לא מספיק- צריך שיהיו בסביבה
אנשים ש"משדרים על אותו גל", ובכתה הזאת יש סיכוי גבוה יחסית שיהיו כאלה.
אז אפשר לצאת לדרך עם אופטימיות זהירה

ולפעמים, את יודעת, נבואות מגשימות את עצמן,
אז האופטימיות עשויה להיות לא רק נעימה ונכונה, היא עשויה להיות גם מועילה ממש.

 

[Hidden4ever]

שלומית יקרה

רק להגיד קודם כל תודה על המסר המאוד מעודד וגם בכלל על כל החודשים האלה שליווית אותי עם כל השאלות, הדאגות והתהיות.
&nbsp
הילדה חזרה מרוצה מאוד היום ואני עדיין לא מפסיקה לחייך.
&nbsp
לא הולכת מפה, אבל רק חייבת לך המון המון תודה

 

[schlomitsmile]

את לא חייבת לי כלום

כייף לקבל משוב שכזה, ותודה לך עליו

&nbsp
שמחה לשמוע שהילדה חזרה מרוצה מאד, מחזיקה אצבעות שזה ימשיך ככה
וגם אם לא כל הזמן- כי כולנו יודעים שבעולמנו אי-אפשר להיות תמיד מרוצים מאד -
יש מצב שהיא הגיעה למקום הנכון לה,
ויש לה אמא תומכת וקשובה בעזרתה תוכל לצלוח גם אי-אלו מכשולים אם וכאשר יהיו.
&nbsp
ולאמא שלה יש (בין היתר) אותנו

&nbsp
ברור שאת לא הולכת מפה

-
כל ההורים החדשים, המבולבלים, החוששים שמגיעים לכאן
צריכים אותך

 

[Hidden4ever]

 

[לילבט]

משתפת

אצלנו ההמלצה היתה לשילוב יחידני בכיתה רגילה,
אני עמדתי על כך שתשתבץ בבית ספר אחר בעיר סמוכה ולא העיר שלנו שבו הכיתות עצמן הן מעט יותר קטנות, ושהכיתה היא רק בנות (דבר שהוא ממש לא אני מבחינת השקפת עולם שכן דוגלת בעירוב בין המינים בבית ספר עד גיל תיכון)אבל אני יודעת שלבת שלי מתאים הרוגע של כיתת בנות. היא מאוד מאוד מאוד ורבלית, פואטית אפילו.. עם עולם דימיון ואוצר מילים עשיר ביותר ועברית "של שבת", ומצד שני כן ניכר שעל הרצף. בחרתי בבית ספר הזה כי ידעתי ששם המנהלת רוצה בשילוב הזה ומעוניינת בשילוב הזה ושהיא אשת חינוך משכמה ומעלה, ידעתי מראש שיש שם יועצת תותחית וששם ולא בעיר שלנו אפשר לעשות שילוב הכי טוב שיש. אז נלחמתי והצלחתי שתשובץ שם בכיתה רגילה עם סייעת שאני בחרתי ואני יודעת שהיא הסייעת הכי טובה שיכולתי לבקש בשבילה.
כן, היא חוזרת מוצפת ושעה מדברת עם עצמה על הגיבורי על שלה והשירים שלה והניסיכות והסיפורים עד שהיא מתאפסת, אבל ככה זה..זו היא לא חושבת שבכיתת תקשורת היה יותר טוב.
זה בית ספר צומח ואין שום טיפולים כרגע בבית ספר חוץ ממורת שילוב מקסימה ואיכותית, אז אנחנו דואגים לכל הפארא רפואי אחרי צוהריים בעצמנו.
אל תרגישי ייסורי מצפון ושאת טועה. את מנסה לעשות לה את הכי טוב. גם ההורים שלי עשו הרבה טעויות איתי בלי כוונה לטעות ועם רצון הכי טוב לעשות טוב. גדלתי ואני בסדר.. לא כועסת עליהם ומכל הטעויות רק קיבלתי שיעור לחיים.. אני חושבת שהייתי קצת על הרצף בעצמי רק שמעולם לא אובחנתי. והיה מאוד מתסכל גם להורים שלי להתמודד עם ילדה שהיא שונה קצת, לא מאוד, מצד אחד מאוד חכמה ומצד שני אף פעם לא מפנימה שאומרים לה וכועסים עליה על התנהגויות מסויימות. מי ידע אז בתחילת שנות ה2000 מה זה לקות בויסות חושי? אצלנו לא ידעו.. ידעו שילדה מגעילה משחקת עם נזלת ומגן חובה צעקו עליה שהיא מגעילה ושתפסיק ועד כיתה י"ב זה לא נגמר, כי לא הצלחתי להפסיק, זה נגמר כשאני קראתי בגוגל במקרה כשהייתי כבר שירות לאומי על מה זה לקות חושית וקניתי לי מרגמיש מבד ופלסטלינה מיוחדת, ואז הפסקתי להיות ילדה דוחה שמשחקת עם נזלת . אבל הם עשו כמיטב יכולתם. ולמה אני מספרת את כל זה? שכולם טועים. ומהטעויות אפשר רק לצמוח. את עושה הכי הרבה שאת יכולה אז שלא יהיו לך נקיפות מצפון.
בהצלחה.

 

[Hidden4ever]

תודה על השיתוף

מעריכה את החיזוק שאת שולחת לי.
&nbsp
מסוקרנת לגבי מה שכתבת לגבי עצמך - מסוקרנת כי אני חושדת שאני גם שם איפשהו וגם האיש שלי חושד בעצמו. בניגוד לילדה שלי, ואולי כי זו היתה תקופה אחרת, אני מצליחה להסתדר וגם האיש, אבל התחושות קיימות לגבי שונות ואחרות.
&nbsp
כמו הבת שלי, גם אני חוויתי דחיה חברתית מרבית שנות בית הספר - לעיתים אפילו על גבול האלימות ולעיתים פשוט בדידות חברתית. אז קראו לזה ביישנות. בהדרגה פשוט התחבאתי יותר ויותר מהחברה שהלחיצה אותי. הייתי בררנית נורא באוכל, בתקופת המחזור סבלתי מדכאון קשה ומצב רוח משתנים אבל בצורה מוקצנת יחסית לאחרים. היו לי תחומי עניין מוזרים, שיחקתי עד גיל מתקדם בבובות... בקיצר, מוצאת המון מהבת שלי בי.
&nbsp
אבל שרדתי. לא דיברו על אוטיזם בתפקוד גבוה אז (ואני יותר מבוגרת ממך), ראיתי פסיכולוגים פה ושם, והייתה לי חברה טובה ביסודי וחברים בשכונה והאחים שלי.
&nbsp
בצבא הכרתי חברה שהיתה ממש דומה לי באופי וממש נקשרתי אליה. התחלתי לפתח סוג של אובססיות לחברות שנהיו תחום העניין שלי כבוגרת (היום אני מבינה שזה מאפיין). כל חברה כזו שאבדה לי מנסיבות כלשהן גרמה לי להכנס לדכאון כאילו היא מתה...
&nbsp
ולמדתי גם להסוות המון דברים לגבי עצמי. כאן אני אנונימית אבל מה שאני כותבת זה בגדר לא ידוע לרבים. כיום יש לי חברים אבל רק עם חלקם אני באמת מרגישה טוב ולרב אני לא אני באמת וככה אני חיה. כבר די איבדתי את האני שלי.
&nbsp
אני עובדת, נשואה, עם שתי בנות (וכשנהייתי אמא, אמא שלי אמרה לי שהיא לא האמינה שאי פעם אני אהיה אמא ושגם אני אהיה אמא טובה...). אז רצף או לא, אני מתפקדת וזה כנראה מספיק. (אבל סובלת מכל עניין חברתי שכרוך בכיתות של הבנות כמו תכנון ימי הולדת... ממש סובלת ובחרדה מזה וגם לא אוהבת לארח בכלל).
&nbsp
האיש שלי יותר נחשד על ידי החברה שהוא על הרצף כי הוא שותק המון בחברה ויש לו המון ענייני קשר עין וסלידה ממגע... ותחומי עניין אובססיביים מיוחדים. גם הוא עובד אבל היו לו לאחרונה המון תקופות מובטלות כי הוא הייטקיסט וחיפושי עבודה הם עינוי עבורו.
&nbsp
בי לא חושדים כי אני לגמרי מסווה הכל טוב ואני אוהבת חברה ואנשים וגם קוראת אנשים טוב כי אני התאמנתי... לעולם לא יאמינו לי ואין לי מושג אם אם בא לי להיחשף...
&nbsp
זהו... שיתפתי כי שיתפת בעצמך.